אומרים לנו כבר הרבה שנים כי יש סכסוך ישראלי פלשתיני והסכסוך הוא על אדמות. אנחנו הכובש, ואם נחזיר חלק, אפשר יהיה לסיים את הסכסוך. אני סבור כי הגיע הזמן לברר האם אכן החזרה של אדמות, כבושות או משוחררות (תלוי באיזה צד נמצאים), תפתור את הסכסוך.
אם רק נקשיב לאלה איתם אנו בסכסוך, נגלה כי הגרעין הקשה שלהם נמצא בעזה. עזה הייתה ישוב ספר רחוק של מצרים עד אשר תושבי שיך מונס והסביבה נמלטו אליה והקימו את מחנות הפליטים סביבה. כאשר אנשי עזה מדברים על שחרור אדמות, הם מדברים על אדמות אוניברסיטת תל אביב והיישוב מסביב. תושבי עזה חולמים בלילות על האדמות שלטענתם גזלנו מהם, כביכול. הם לא מבקשים חלק מאשקלון ועוד תיקוני גבול כאלה או אחרים. את מה שכבשנו מהם בשנת 1967, הם כבר קיבלו. לכן אין לנו על מה לדבר איתם.
הרצון לשלוט
החמאס לא ישנה את דרכו, לפחות לא בטווח הקרוב. החמאס גם לא יכול לשנות את דרכו, כיוון שהוא מוזן מחתירה של מדינות אחרות, כגון אירן וסוריה. לכן, כל ניסיון להגדיר את המחלוקת בינינו לבין החמאס כסכסוך, לוקה בהבנת הנשמע והנקרא. אין לנו מה להציע לחמאס, חוץ מאשר את ראשינו והם לא יסתפקו בפחות. לכן, הסכסוך בינינו לבינם, איננו על אדמה, אלא על רצון לשלוט ולהשתלט.
גם הסכסוך בינינו לבין הרשות, בקשר ליהודה ושומרון כביכול, איננו סכסוך אמיתי. הסיבה היחידה שבגללה הסכסוך הזה לא נפתר, נובעת מהגדרתו כסכסוך על אדמות. אם הקברניטים שלנו היו פחות חושבים, איך להזיז ממקום למקום בני אדם, היו מזמן מוצאים פתרון המבוסס על הגדרה עצמית של התושבים ומתן זכות לכל תושב להגדיר את עצמו כשייך למדינה כזו או אחרת. פתרון מסוג זה הוא טוב לכולם. יתרונו הגדול הוא בכך שהוא שומר על כבודם של שני העמים, ויותר מכל, הוא שומר על כבודם של בני האדם המרכיבים את העמים.
סיבת הסכסוך
צריך לדעת ולקבל כי הסכסוך האמיתי הוא בין המערב לערב והוא על קביעת סדר היום בעולם. אנו לבד לא יכולים כנראה לפתור אותו. לכן עדיף לשבת מן הצד, לראות את ההתפתחויות ולבחון כיצד אנו מתעצמים ללא סיוע חיצוני.
סיבת הסכסוך הינה כי היצור המערבי יצא מתוך נקודת הנחה מוטעית. גישתו הייתה כי ההתמקדות באדם, בהגנה על זכויותיו ושיפור איכות חייו, היא הדרך הטובה והנכונה ביותר. המערב היה סבור כי סופה של שיטה זו שתסחף אחריה את כל בני האדם, באשר הם. לכן, כל מי שהפריע להתפתחות השיטה, כמו רודן כזה או אחר, או עם קבוצה קיצונית כזאת או אחרת, נתפס כאדם השייך לממשלת האופל ולכן מוצדק להפילו, גם אם צריך לעשות מלחמה צודקת פה ושם.
ערבי ומערבי
לאורך שנים, התיאוריה המערבית הצליחה. יותר ויותר מדינות אימצו לעצמן את התיאוריה המערבית. אלא שלאורך זמן התברר כי מדובר בשיטה מסוכנת ביותר. ההתמקדות באדם ובנהנתנות שלו, מביאה לכך שערכי משפחה ומוסר נזנחים. מסתבר כי התוצאה של המדיניות האמורה הינה כי המערביים, אוהבים מאוד בעיקר את עצמם. פחות ופחות ברור להם, למה הם צריכים להתאמץ. כך למשל, בשביל מה צריך לעשות ילדים ולמה לעשות מלאכות בזויות. מספיק ילד אחד או אולי בכלל לא. את העבודה השחורה יכולים לעשות מהגרים עבדים בשכר, מארצות לא מפותחות, ערביות-אפריקניות.
כל עוד הנחת המוצא הינה כי כל בני האדם יאמצו את דרך החיים המערבית, הדבר יכול היה להצליח. אלא שכאן נתקלו המערביים בבעיה נוספת. מסתבר כי אותם מהגרים שהגיעו בהמוניהם, לא מעוניינים תמיד להיות מערביים. חלק גדול מהם רוצה להיות ערבי ולא מערבי. כחלק מהיות ערבי, מעוניין הערבי לשלוט על המערבי ולא להפך.
העיקר - ערבי
הנה כי כן, חלק מהערבים, למרבה ההפתעה, לא רוצים להיות מערביים. הם רוצים להיות ערבים. הם רוצים להביא הרבה ילדים, הם רוצים תרבות ערבית והם רוצים להשליט את תרבותם. מנגד, המערביים, נחלשים, עקב הקטנת הילודה ועקב הנהנתנות. התנהלות זו מביאה אותם לכליה. מדובר למעשה בסוג של חיים שהחליט להשמיד את עצמו ולהתאבד בצורה מודעת. כל יום שחולף, גרעין המערביים שמייצר את הרווחה המערבית, הולך ופוחת, לכל מערבי יש פחות ילדים לדאוג להם, ויותר הורים מבוגרים. ההרגל שהוקנה לו לדאוג לעצמו, נעשה לו לרועץ. אובדן ערכי המוסר, מביא אותו לחיפוש מתמיד אחר תחליפים, רובם פחות טובים. לכן, הוא הופך להיות יצור שתורם פחות ופחות לקידום רעיונותיו. התוצאה היא היחלשות הולכת וגדלה של המערביים, לעומת התעצמות הולכת וגדלה של הערבים.
לכן אנו עדים לתופעה בה המשברים הכלכליים בעולם המערבי, הולכים ותוכפים. קשה לדחוף את העגלה, אשר יחד עם הרעיון הולכת וטובעת בבוץ. כיוון שאין ריק, היחלשותו של המערב, מביאה את הערב להרים ראש. הם רוצים לשלוט, הם רוצים לקבוע את סדר היום. זה לא כמה עריצים, זה עם ענק וגדול מימדים, הנמצא בתוך תוכו של העולם המערבי ומכרסם בו. חלק גדל והולך מאמין כי תרבותו צריכה להיות התרבות השלטת. הם לא רוצים זכויות אדם, הם לא רוצים רעיונות חופשיים ורווחה כלכלית, פחות חשובה להם. הם רוצים שכולם יהיו ערבים כמוהם.
הסכסוך, יגיע יום אחד להתנגשות. ייתכן שיהיה בגללה מפץ גדול. אני לא מציע לכולם להאמין כי דווקא המערב יצליח. מה שברור, כי אנחנו צריכים לדעת כי זה הסכסוך האמיתי שאנו נשאבים אליו. בהתאם, תפקידנו למצוא פתרונות אחרים. עלינו להזהיר את המערב ולהסביר לו כי הבעיה היא אצלו ולא אצלנו, עדיין לא אצלנו.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
