בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
טעות אנשים אינה טעות אנוש
|
שקלתי אם להעלות את הגיגיי על הכתב אם לאו, הרי רק היום נטמן אסף רמון. והחלטתי, בעיקר בגלל המקרה הבא, שייתכן שעומד לנו בפתח, אך גם ככבוד אחרון לטייס אסף רמון, וכאות הוקרה למשפחתו - לא להמתין
|
האחריות - על מי? [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
|
|
לא די שתליתם על כתפיו הגאות של הנער את חזון המדינה הציונית העצמאית והלוחמת, עכשיו, כאשר נדם קולו אתם תולים על כתפיו השמוטות והדלות את הסיבה למותו, ואין חטא גדול מזה, אין חטא גדול מזה, אין חטא גדול מזה | |
|
|
|
|
|
"טעות אנוש" כתבו בעיתונים, "טעות אנוש" מדליפים החוקרים, כאילו מטוס F16 זה ביזנס של אדם אחד, כאילו אסף רמון עלה לאוויר, לחץ על הכפתור הלא נכון בזמן הלא נכון, בניגוד לכל ההוראות וההנחיות, והתנגש בצלע ההר. ואין שקר גדול מזה. שקר שעם כל הרצון להיות ממלכתי ואחראי בימים ובשעות כאלה, נראה לי די מאורגן ומסודר. בואו נניח שהעובדות המודלפות הן נכונות. - אסף יצא משלב בו היה ב-G גבוה.
- לאחר מכן הפסיק לענות בקשר, ולא הפעיל את כיסא המפלט.
- היה שלב כנראה לאחר שהפסיק לדבר בקשר, שהיה נסתר בענן.
- ולאחר מכן נראתה פטרייה במקום הנפילה.
כמה עובדות נוספות: - בקורס טיס מתאמנים על סקייהוקים אשר לא מתקרבים בביצועים שלהם ל-F16 (לא ניתן לגרד את רמות ה-G של F16 גם עם מאות שעות אימון על סקייהוק).
- לאסף היה ניסיון דל ביותר על ה-F16 (שמעתי מספר כמו 40 שעות).
- החשדות הם לוורטיגו (התהפכות האופק אשר לדעתי פחות סבירה בשטח הררי ובמזג אוויר בהיר, ומאוד סבירה בעת טיסה בענן או בעיקר בטיסה מעל הים, כחול גם למעלה וגם למטה - והמוח מתבלבל - ואז חובה לטוס רק על-פי המכשירים), או ל-BLACK OUT, הנובע מ-G גבוהה, המשבש את זרימת בדם לראש וגורם למעין אובדן הכרה, אשר בשטח הררי, או כאשר המטוס מתמרן, עלול להיות מאוד מאוד קריטי לטייס ולמטוס.
- אסף היה אייטם תקשורתי בנערותו, כאשר נהרג אביו, האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון, בחזרה אל כדור הארץ.
- אסף פרץ שוב אל האקרנים כאשר פורסם שהוא הולך בדרכי אביו, פרח טיס, ובייחוד לפני כמה חודשים, כאשר סיים בהצטיינות יתרה את הקורס.
ובואו נתחיל לחפש אחריות (לא אשמה) כאן אצלנו, כל אחד בחלקת עולמו הקטנה. אנחנו צרכני מידע וצרכני מדיה, אבל אנחנו לא שולטים במה שדוחפים לנו, כי ההסדר הכלכלי הוא כזה, שבפועל המידע הזה ניתן לנו ללא תשלום (גם אם העיתון עולה כמה שקלים) ואנו משלמים בפועל דרך קניית מוצרים המממנים את מנגנון הפרסום. לו שלטנו בחומר שמזינים אותנו, היה על כל אחד לומר לעיתונאי שלו: "אסף רמון אינו אייטם תקשורתי, שירותו הצבאי הוא השירות הפרטי שלו, הצטיינותו בכזה גיל צעיר היא הצטיינות שלו, אין לאף אחד בגיל כזה צעיר כתפיים כאלה רחבות על-מנת לשאת על עצמו שני גיבורים, האב הגיבור והבן הגיבור, למשאות האלה יש מחיר אשר לא נכון להטיל על כתפי הבן. עיזבו אותו, תנו לו מנוחה, דברו איתנו כאשר יהיה תת-אלוף, מפקד כנף, אז יהיה אולי בשל לחשיפה הזו". אז אנא עיתונאי שלי, בפעם הבאה שילד בן 20 נהיה גיבור, וככל שמדובר באדם המשחק באש, חייל, איש ביטחון, טייס, שייט, כבאי, שוטר, WHATEVER, אנא אל תתפתו למכור בשקל דבר ששווה כל-כך הרבה, החשיפה הזו יוצרת מחויבות רחבה מדי, היא משעבדת, ופומבית מדי, ועלולה להיות לרועץ.
|
ציבור במצב של ורטיגו ובלאק-אווט
|
|
בואו נצא מהמעגל הציבורי ונלך אל צה"ל, חיל האוויר, גורמי הרפואה בו, וקורס הטייס אשר אולי זה הזמן לפשפש קצת בציציותיו. האם קורס הטיס, באמצעות הכלים בהם הוא משתמש, אכן מכשיר את טייסי הקרב? האם הפער בין מטוסי האימון ובין מטוסי הקרב לא גדול מדי? ונפנה אל מערכת הרפואה האווירית. האם יש תהליך של התחסנות או התחסנות יחסית מפני ורטיגו/BLACK OUT? האם יש כלים ושיטות להבחין מראש בעומד לקרות? האם טייסים צעירים חשופים יותר לסכנות אלה מטייסים מנוסים, ואין ניתן ל"ישן", כלומר באמצעות אימונים אינטנסיביים פרטניים לחשל את הטייס ולהכין אותו טוב יותר למצבים האלה (כאשר ברור שחיסון מלא ודאי לא קיים)? ונעבור לטייסת. האם שיטת האימון היא נכונה, האם אין זה רק מקרה שדווקא לאסף ז"ל קרה מה שקרה, אך תוכנית האימון היא גבולית, אולי מהירה מדי, אולי שטחי האימון צפופים מדי, ומבוצעים מוקדם מדי בשטח הררי, המסוכן יותר במצבים של אובדן שליטה? האם לא ניתן והאם לא נכון להגביל טכנית ביצועים לטייסים צעירים בשלב האימון הגולמי, על-מנת שלא ייכנסו למצבים אשר יובילו לאסון, האם הגבלת ביצועים לא עלולה לגרום לתופעה הפוכה? ואם כבר קורה מקרה, האם נכון לפרסם את תוצאות הבדיקה בעיצומה? מי מרוויח מפרסום כזה? מי מפסיד? האם נכון להאשים לפני תום הבדיקה את הגורם היחיד שכבר לא יכול להגן על עצמו, את הגיבור שאיבד את חייו? ביקור הרמטכ"ל בבית המשפחה הוא דבר חשוב ביותר. התייצבות מפקד החייל, מקלה, ודאי, על המשפחה, ומורידה מהעומס הנורא של האסון. מפקד חיל האוויר הקודם עשה טוב למשפחה ולכולנו כאשר התייצב והשתתף. כנ"ל הנשיא, ראש הממשלה, יאיר לפיד, ועוד הרבה הרבה עיתונאים ועיתונאיות שכתבו, אבל אף אחד מהם לא מילא את תפקידו, כי אף אחד מהם לא קם ואמר - CUT THE BULLSHIT, לא די שתליתם על כתפיו הגאות של הנער את חזון המדינה הציונית העצמאית והלוחמת, עכשיו, כאשר נדם קולו אתם תולים על כתפיו השמוטות והדלות את הסיבה למותו, ואין חטא גדול מזה. ואני אומר שוב - CUT THE BULLSHIT, לא די שתליתם על כתפיו הגאות של הנער את חזון המדינה הציונית העצמאית והלוחמת, עכשיו, כאשר נדם קולו אתם תולים על כתפיו השמוטות והדלות את הסיבה למותו, ואין חטא גדול מזה, אין חטא גדול מזה, אין חטא גדול מזה. חקירה, כמו חקירה, צריכה לחקור הכל, מהמסד ועד הטפחות, יש להרבה אנשים אחריות, בין עקיפה ובין ישירה, להיווצרות התנאים אשר גרמו לאסון הזה, וכנראה שאם כתוב בעיתון "טעות אנוש" הם הולכים לישון בשקט. אסור, אסור לאף אחד מאיתנו ללכת לישון בשקט, רמת האחריות מתפרסת כאן, מהאדם הקטן הקורא בשקיקה מציצנית כל פרט אשר מאכילים אותו ברוני התקשורת, העיתונות אשר לא מספרת לנו את מה שאנו צריכים לדעת ומספרת דווקא דברים אשר מוטב אם לא היו מתפרסמים, ומשם לשיטות הניהול במדינה, בצה"ל, בחיל האוויר, אחריות של מנהלים ומפקדים, אחריות ואתיקה של חוקרים וגופי חקירה, ניסיון כן ואמיתי למיצוי חקירות ולהסקת מסקנות קונסטרוקטיביות מהן, תוך ענישת האחראים, במידת הצורך. לא רק שאנחנו מטילים את האחריות הקשה מנשוא על אנשים שרק אתמול סימלו לנו את כל התום הטוב - אנחנו משחררים מאחריות את כל היתר, זו הופכת להיות מסורת די קבועה במדינתנו, וחובה, חובה עלינו להפוך את הדיסקט, כי כולנו כולנו טסים לשומקום, חצי מאיתנו בוורטיגו, והחצי השני ב-BLACK OUT טוטאלי. נ.ב. - לא יבשה הדיו ואנו רואים את מר ורטיגו מתווכח עם מר BLACK OUT - זה סובר שאין לגייס לקורס טיס בנים של משפחות שכולות וזה סובר שיש לתת לצעיר להחליט, כאשר התפקיד של שניהם הוא להביא אל הסטיק של המטוס, או לעמקי המצולות, או לצריח הטנק, או לפלוגות של שמשון, את את טובי הלוחמים בחברה ולדאוג לשלומם, כאילו כולם בנים של משפחות שכולות (כי אם יפלו זה בדיוק יהיה המצב של המשפחות שלהם). מר ורטיגו ומר BLACK OUT, חידלו לספן לנו ספינים, ראו לאיפה זה הוביל את אהוד אולמרט, אנא התחילו לטפל בבעיות!
|
|
תאריך:
|
15/09/2009
|
|
|
עודכן:
|
15/09/2009
|
|
אפרי הלפרין
|
טעות אנשים אינה טעות אנוש
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
sdret454
|
15/09/09 15:51
|
|
כאשר בריטי בוחר במפלגת הלייבור, והיא אכן עולה לשלטון, עולה הבריטי על יצועו בתחושה טובה - הרי בסופו של יום הוא שלח את נציגיו לפרלמנט והם ייצגו נאמנה את אשר ביקש. לא כך המצב בישראל. איש ימין, שעולה על יצועו בתום יום בחירות שבו הימין מקבל רוב ברור ואילו מפלגה כמו "מרצ-יחד" מגרדת בקושי שלושה מנדטים, הולך לישון בתחושה קשה.
|
|
|
עונת החגים היא תור הזהב של משרדי הנסיעות בארץ "לעשות קופה" על חשבונו של התייר הישראלי. ניחא כשהמדובר במי שמבקש לבלות את חופשתו בארץ, אבל מה עניין שמיטה להר סיני כשהדברים אמורים בנופש בחו"ל?
|
|
|
מודלים רבים מספור הוצעו לבחינת משברים כלכליים. מן הסתם לא תהיה זו הגזמה לומר, שכל משבר מוליד לפחות שניים-שלושה מודלים חדשים. טלו את מספר המשברים הרציניים שחוותה הכלכלה העולמית במאה האחרונה, תכפילו ב-2 או ב-3, ותקבלו את מספר המודלים. אך דומה שמגורם משמעותי אחד נוטים הכלכלנים להתעלם: תאוות הבצע. המשבר הנוכחי, שהיום ניתן לציין את ה"יארצייט" שלו (אנחנו בדיוק שנה אחרי פשיטת הרגל של ליהמן ברדרס ומכירת מריל לינץ' לבנק אוף אמריקה), הוא דוגמה בולטת לכך.
|
|
|
נפילתו של טייס חיל האוויר אסף רמון בעת אימון קרב במטוס F16 "נץ", הדגם שהטיס אביו המנוח אילן רמון בטייסת שהפציצה את הכור האטומי בעירק, העלתה אצלי זיכרונות ממשפחה אחרת של חיל האוויר שפקד אותה אסון כפול במתכונת קצת שונה.
|
|
|
על-רקע "הפריסה מחדש" של הכוחות האמריקנים ולמרות המתיחות הנוכחית עם סוריה, עירק עושה צעדים מדודים, כדי לחזור ולהשתלב במרחב הערבי. במסגרת זאת, מצרים נקבה לאחרונה בשמו של שגרירה המיועד לבגדד ואילו קטר, עומאן וסעודיה אותתו כי הן תשלחנה שגרירים מטעמן לבגדד עם התייצבות המצב הביטחוני שם. לא מן הנמנע כי "נכונות" ערבית זו להעמיק את היחסים הדיפלומטיים עם עירק ולהגביר באמצעותם את הפיקוח על המתרחש בה, נועדה לנסות לבלום את השפעתה הגוברת של אירן בה. עירק מצדה מבקשת להדק את שיתוף הפעולה עם המדינות הערביות גם כדרך להביא, כך היא מקווה, למחיקת חובות העבר, לחידוש ההשקעות בה ולמניעת ההתערבות השלילית בענייניה הפנימיים.
|
|
|
|