נתניהו: מנהיגות של חרפה, כניעה ובריחה ממציאות

ראשית אכה על חטא שבחרתי בו רק לפני שנה. אמת, הזהירו אותי מפניו בדברים שיריביו (לשעבר) מהשמאל אמרו עליו: "שקרן, מתחזה, דמגוג, לא אמין, לא עומד בלחצים, אחד שאי-אפשר לסמוך עליו: וכמו האישה המוכה החוזרת ומאמינה לדברי בעלה האלים שיחדל ממעשיו, הנה שב ביבי ומכה בנו ללא רחם, ואנו אומרים אחריו, אמן. והם צדקו בכל מה שאמרו, ומי שאינו לומד מהעבר נידון לחיות אותו מחדש, ושוב מוצאים אנו את נתניהו הזוחל אל השמאל ה"מאתרג" אותו, בדיוק כפי שנהג עם אריאל שרון בתוכנית ההינתקות. וזיכרוננו כה קצר שכבר שכחנו את התנהגותו של נתניהו שהחליט בתחילה להתנגד לתוכנית ההינתקות אך בהצבעה הגורלית בכנסת הרים ידו בעד, זאת בעוד אריאל שרון מביט בו בחיוך נלעג. אולי משום שנזכר בדברים שאמר לו בעת כהונתו הראשונה של ביבי כראש ממשלה: אינני בטוח אם ידך השמאלית יודעת מה עושה ידך הימנית...

אומרים שאופיו של אדם ודפוסי התנהגותו אינם ניתנים לשינוי. ומר נתניהו הוא משל ושנינה למי שאיננו מסוגל לשנות הליכותיו, אך מנסה לחפות על חולשותיו בחלקת לשונו הרהוטה, נמשל לדברי חז"ל שם נאמר: "שלושה הקדוש ברוך הוא שונא: המדבר אחד בפה ואחד בלב, והיודע עדות בחברו ואינו מעיד לו, והרואה דבר ערווה בחברו ומעיד בו יחידי". (מסכת פסחים קי"ג ע"ב)
וכך, פיו של מר נתניהו מבטיח לנו מקום תחת השמש אך ליבו כבר נטש את ארץ ישראל.

זהו נתניהו האמיתי חסר המעצורים, איש היודע לתמרן את יריביו כמו את ידידיו הנבגדים כדי שיוכל לכפות עליהם את דעתו בכחש ועורמה. אדם שהגינות, מוסר וכבוד הם ממנו והלאה. אדם המחצין את לחציו הנפשיים בציבור כולו, אדם שאיננו יודע לשים מחיצה בין סבך ענייניו הפרטיים לרומם של ענייני מדינה הנתונים בידיו. זהו אדם חלש שיצריו הקמאיים שולטים בו וביחסיו לעמיתיו ולבני משפחתו.

כבר עברה שנה מאז בחרנו בו להנהיג את המדינה לאחר החורבן שהמיטו עליה שרון, אולמרט לבני ומופז. רצינו להאמין שהפעם הזו, בשעה האחרונה לפני אסון גודל מתמיד, יעמוד האיש בדיבורו, ויסיט את מדינת ישראל ממסלול "הקוראלס" האובדני אליו ניתבו אותה אריאל שרון ומרעיו.

ותוצאות הבחירות היו חד-משמעיות: לא לאוסלו, לא לעוד הינתקות, די לוויתורים, כי הלקחים ברורים, ושפיכות הדמים של מלחמת לבנון ועופרת יצוקה נותרו טריים בתודעת העם.
בקולנו, בקולו של הימין הציוני הנאמן נבחר האיש הזה, ויכול היה לו רצה, להרכיב במנדט שקיבל ממשלה חזקה, ימנית, פטריוטית, יהודית ולאומית שיכולה להוציא את עם ישראל לדרך מדינית חדשה.

אבל הוא כקודמיו בליכוד, העדיף לנהוג כפודל של השמאל ולקבל לטיפות ומחמאות על מדיניות של וויתורים לאויבים וליריבים מדיניים בארץ ומחוצה לה. פחד ופיק ברכיים אחזו בו כשראה כי מאחוריו התייצב מחנה ימני גדול של שני שלישים מעם ישראל, וכי אלה ילכו אתו באש ובמים כל עוד ידע להנהיג ולא להיות מונהג ונגרר כסחבה בראש חוצות.

אבל ביבי העדיף ללכת עם מפלגת העבודה המרוסקת, ולמנות כשר ביטחון את אחד מהכישלונות הגדולים של פוליטיקה הישראלית, פוליטיקאי נעדר אמינות וציני כמותו, ראש וזנב לאסופה נידחת של חברי מפלגה מוכים, שהוא מתעלל בהם ומשפילם עד עפר, בלא הנד עפעף.

וכבר נאמר שהלך הזרזיר אצל העורב כי מין אחד הם. זה משפיל את הטובים בחברי הליכוד, וזה את חברי העבודה הנוטשים אותה לאנחות. וכשיריבו להנהגת המפלגה זכה לתמיכה רבה בבחירות הפריימריז של חברי מרכז ליכוד, הוא כבר ידע כי בתמיכת מושחתים מקרב שופטי בג"צ, יוכל לסלק למקום לא ריאלי את מתנגדיו, ולשבץ במקומם מלחכי פנכה וסכינאים במחשכים.

וכך ראינו כיצד לא רק הון ושלטון ההולכים יחדיו אלא גם שלטון עם פסיקת ביזיון של בית המשפט העליון. ועל מעשיו של חבר הכנסת אקוניס שמעתם?

נתניהו אמר שמכל מקום ממנו נסוגה ישראל, דרכו תפתח הרעה, באש, בטרור, בחטיפת בני ערובה, ובטירוף המתאבדים. פיו דבר אך לבו נכנע ללחצם של ברק אובמה ויועצו חד השיניים, רם עמנואל, חבר של כבוד בשלום עכשיו. ובפגישה הראשונה עם אובמה אמר "לא" בקול רפה, ובשניה "אולי", ובשלישית התייצב כפודל נאמן לנאום בר-אילן.

ועם ישראל עמד, הביט ושאל: מה קורה למנהיגי ישראל בעת הם מגיעים לתפקיד ראש הממשלה, שהוא לא רק משרה רמה ביותר, אלא נושאת בחובה אחריות שאין כבדה ממנה, לא רק לגורל העם והמולדת בימינו, אלא מכרעת לעתיד גורל הבית הלאומי, ביתם היחיד של בנינו, ונכדינו לקץ הדורות. אלו החלטות לחיים או למוות, לחירות או לשעבוד, לגולה ולחורבן או לשגשוג והתחזקות במולדת האחת והיחידה שלנו.

ונתניהו זורק לפח את כל אמונותיו מבית אבא, וממקום תחת השמש הוא מוביל אותנו אל חזון העוועים של "שתי מדינות לשני עמים", אל הסכם מינכן נוסח 2010.

צדקו אלה שאמרו כי אין הבדל בין ציפי לביבי, ובין קדימה לליכוד. אם לבני הפכה בן לילה לנושאת מורשתו של השמאל הישראלי - בנימין נתניהו הוא זה הנוטל פטיש כבד ומרסק לרסיסים את סלע קיומנו.

ארץ קטנה ומיוסרת נמסרה כפיקדון לממשלות ישראל כדי שישמרו עליה לדורי דורות של יהודים, אלה שזכויותיהם עליה בלתי ניתנות לחלוקה. והנה בא נתניהו ומחלקה בלא סמכות לשני עמים כדי שימשיכו לאחוז זה בגרונו של זה עד מוות.

והעם ביקש מנהיגות, והוא חזר על בקשתו זו שוב ושוב, אך מצא למגינת לבו מורך לב, התרפסות בפני פריץ אמריקני כושל, זה שהעלה בכסילותו את הפלשתינים אל צמרות העצים, שמהם אינם רוצים או שאינם יכולים לרדת. ואותו נשיא אמריקני נאיבי ואוהד האיסלאם הצהיר בנאום קהיר "שיש לשים קץ להתנחלויות הבלתי לגיטימיות", כדבריו, והקהל השיב לו במחיאות כפיים סוערות.

מנהיג יהודי, ישראלי בעל כבוד לא היה עובר על מילים חמורות ושקריות אלה ללא תגובה ציונית הולמת. תשובתו של מנהיג שעדיין לא הקמנו מקרבנו, הייתה נישאת בנאום בר-אילן בקווים אחרים מזה שנשא מר נתניהו:

בארץ ישראל המערבית נבנו, נבנים וייבנו עוד בתים רבים, כי מולדת זו שלנו היא, לא של הכובשים הטורקיים, לא של האנגלים, לא של הכובשים מעבר הירדן שקבלו את נחלתנו ההיסטורית בניגוד לרצוננו. במסגרת ההסדר העולמי החדש שנקבע על-ידי אומות העולם בתום מלחמת העולם הראשונה, הוכרו זכויותינו ההיסטוריות, הלאומיות והדתיות על ארץ ישראל כולה.

בריטניה התחייבה בכתב המנדט של חבר הלאומים להקים בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ממערב ומזרח לירדן. זכויותינו אלה שרירות וקיימות, ולמרות שמזרח הארץ נקרע מאיתנו בניגוד לרצוננו, איש לא יוכל לעולם לקחת זכויות אלה מאיתנו, ובחלקה המערבי והקטן של ארץ ישראל המערבית שנותר בידינו לא תקום לעולם מדינה ערבית נוספת.

אבל נתניהו שתק ולא אמר מילה אחת על זכויותינו הלגיטימיות הללו במשפט הבינלאומי האוטנטי.

ושתיקתו, התעלמותו ממהות זכויותינו הלאומיות על ארץ ישראל לוותה מנגד בדברי הבל שנשא בכנסת: על "שלום" עם הפלשתינים, "שלום" עם אבו מאזן, "שלום" עם מכחיש השואה מרמאללה, "שלום" עם מנהיג כושל, סמרטוט בעיני רבים מבני עמו, "שלום" עם ראש כנופיה המוחזק על-ידי כוח צבאי אמריקני וכידונים ישראלים, קנה קש רצוץ שביבי נאחז בו בכל כוחו כדי לרצות את הפריץ אובמה ואת "ידידינו" מהאיחוד האירופאי, אלה המתעלמים מהאיום האירני על קיומנו ודוחים את דרישתנו הצודקת להטלת עיצומים על אירן, ולפעולה לעצירת ההתחמשות של אירן בנשק גרעיני.

האמריקנים, הערבים והאירופים רוצים שנמשיך ונסתלק מיו"ש אחרי בריחותינו המבישות מלבנון ומרצועת עזה תוך החרבת 22 יישובינו. והנה לאחר החורבן האכזרי הזה, חטיפת גלעד שליט והרג חבריו, חטיפה דומה בידי חיזבאללה ומלחמת לבנון השנייה שפרצה בעקבותיה, ובמיוחד לאחר מבצע עופרת יצוקה - שוב עומדות למבחן הצהרותיהם של שרון, מופז אולמרט וביבי. וכך נאמר כדי לשכנע את העם לתמוך בתוכנית הנסיגה, הינתקות, והבריחה מאחריות:

"והיה אם לאחר נסיגתנו המלאה מלבנון/עזה/ וצפון השומרון (מחק המיותר) תמיד נוכל להגן על עצמנו אם נותקף, ונזכה לתמיכת העולם כולו בזכות ההגנה העצמית ובצדקתנו לפעול לפיה".
אבל כתמיד מוכנה האישה המוכה (עם ישראל) למחול על עלבונה בשקרים ממוחזרים, חדשות לבקרים. והנה קבלנו סטירות לחי מצלצלות מהעולם כולו, הן בעת מלחמת לבנון השנייה, ובמיוחד לאחר מבצע עופרת יצוקה, שבה שופט יהודי בזוי ומתרפס מדרום אפריקה האשים את ישראל בביצוע פשעי מלחמה, כביכול.

ושוב ראינו איך ביבי נלחץ ומתקפל, האיש היודע לדבר גבוהה גבוהה, המסבירן הלאומי הדגול, שתק ובחר שלא לצאת להגנת עמו במתקפה נגד השופט המוטה מטעם הטרור הערבי האנטי ישראלי.
דומה שביבי הופך יותר ויותר לאב מנזר השתקנים כשמדובר בתשובה לאויבי ישראל הנחרצים.

ראו כיצד נלחץ, התקפל, והתפתל האיש הזה עד כדי הקרבת מפקדי צה"ל וחייליו למולך האש של גולדסטון ו"וועדת האו"ם לזכויות האדם".

כל ההצהרות על דחייה מוחלטת ואי שיתוף פעולה עם ועדת גולדסטון, שהיו צודקות במהותן, התמסמסו בפיק הברכיים שקיבל ביבי בעקבות עצותיהם של יועצי אחיתופל שהקיף את עצמו בהם, ואשר מעתירים עליו עצות המודלפות לתקשורת ומהממות את עם ישראל באווילות ובחולשה המוקרנות מהן.

עוד לא יבש הדיו על ההחלטה המבישה, שיש בכל זאת להגיב על דוח גולדסטון, וכבר הדליפה לשכת ביבי ששני קציני צהל בכירים ביותר, נשפטו על עבירות שבצעו (כביכול) בעת לחימתם נגד המחבלים ברצועת עזה. ומה נאמר תוך חשיפת סודות ביטחוניים לאויב: שהיו לכאורה טעויות של ירי ארטילרי, פה ושם שימוש בסוג של תחמושת "אסורה" בחוק הבינלאומי, זוטות שכלל אינן יכולות להיחשב אפילו כצל צילו של פשע מלחמה אל מול רצח העם השיטתי בסודאן, וירי מכוון של טילים אל אזרחי ישראל – מהם האו"ם מתעלם במפגיע.

אבל ביבי חשב שאם יזרוק לאו"ם את שני הקצינים כקורבן לעוֹלת ולעוולת דוח גולדסטון, תצא ממשלתו בשלום מהדוח. וכבר נמצאים אויבי ישראל באו"ם המכינים למפקדינו הזמנות לבית המשפט הבינלאומי בהאג, שהרי ישראל בעמוד 108 בדוח שנשלח לאו"ם הסגירה שני קצינים נאמנים שלה, והדביקה להם בעל כורחם תג של חשודים בפשעי מלחמה....

זהו ביבי הישן הרע וחסר התבונה המדינית, חסר הרגישות, הוא הוא האחראי למעשה הנואל הזה! ביבי שלא יוכל להתחמק כטפלון מהאשם שידבק בו לעד! שלא לומר על הדמורליזציה ואובדן האמון של צה"ל כולו במי שזרק את לוחמיו לכלבים!

זוהי דוגמה למנהיגות שאין מבישה ממנה. הכל מוקרב כדי שראש הממשלה החלש והלחוץ שלנו יוכל "להיות בסדר" עם אויבנו באו"ם, כך שלשיטתו זו, מעט ככל הניתן ממדינות המערב החברות באו"ם יצביעו עלינו באו"ם כפושעי מלחמה.

לא רק כבודו של צה"ל, יוקרתו, ובטחונו העצמי משמש כמטבע עובר לסוחר בידי ראש הממשלה שלנו אשר מבזה את כבודנו בעמים. ביבי זורק לכלבי הדם של גולדסטון ולמערכות המשפט הצבועות של אירופה, שניים מבכירי מפקדנו, שמכאן לעתיד לבוא ישמשו קורבן לעלילת הדם הערבית אירופאית, ויהיו צפויים לעמוד לדין בגין " פשעי מלחמה".

וכבר הזדרז החמאס בעזה והודיע בקול תרועה רמה: "אמרנו לכם שבוצעו נגדנו פשעי מלחמה, הנה ישראל מודה כי כבר העמידה שני קצינים לדין על פשעים אלה".

אומרים על נתניהו שאיש חכם הוא. האומנם? הבאמת חושב הוא שהקומץ שנזרק ישביע את הארי? ואפילו כן, האם כבודם, חייהם וביטחונם האישי של 2 קצינים בכירים בצה"ל נופל מכבודו של ראש ממשלה, שר ביטחון ומנהיגת אופוזיציה השואפת להיות ראש ממשלה? הכבר שכחנו איזה זעקות שבר רמות הקימו לאחרונה נתניהו אולמרט, לבני וברק כאשר הוצאו נגדם צווי מעצר בבריטניה וספרד?

היכן היו הפוליטיקאים הללו כאשר עמדו לעצור את האלוף נקי הכפיים דורון אלמוג, ולהעמידו לדין כפושע מלחמה בעת משטוסו נחת בבריטניה לפני מספר שנים? הם שתקו אז כי היה להם נוח לזרוק לכלבים את מפקדי צה"ל כפרת חולשתם המנהיגותית.

וכך נתניהו, בדומה לאותו יועץ אוויל המתחייב ללמד את סוסו של המלך לדבר בשפת האדם, הוא גם ספג, מלקות, גם קיבל קנס, וגם הושלך לכלא.

נתניהו סבור שהלחץ של אובמה ומיטשל לנסיגה מיו"ש והקמת מדינה פלשתינית יפחת, אם יצליח לרצות את אבו מאזן ולנהל אתו מו"מ לשלום. כמה פתטי נשמע האיש הזה בכנסת כאשר הצהיר לעיתונות בפנייתו לפלשתינים: "בואו נדבר שלום ולא רק זה, בואו ונעשה שלום".
יודעי דבר אומרים שנתניהו כבר נמלך בליבו לסגת לקווי 1967 ולמסור לערבים שטחים נרחבים גם בשטחי "הקו הירוק". ההקפאה המטופשת שלא שרתה את רצונו השקוף להחזיר את אבו מאזן לשולחן הדיונים, הקימה עליו את מתיישבי יו"ש, ובעצם את רוב אזרחי ישראל, הרואים במתנחלים ממשיכי דרכם של המכבים. ההקפאה לעשרה חודשים לא הביאה את הפלשתינים לחדש את המו"מ אבל הפכה את ביבי לחוכא וטלולא של הפוליטיקה הישראלית, ולאתרוג המוחזק בצמר גפן על-ידי התשקורת הישראלית.

פן אנטי מנהיגתי בולט של מר נתניהו הוא אי תגובת ישראל להתקפות האנטישמיות הבלתי פוסקות של ארדואן נגד מדינת ישראל. קם לו ראש ממשלה טורקי שידיו וידי בני עמו מגואלות בדמם של מיליון וחצי ארמנים חפים מפשע שנרצחו בג'נוסייד לפני יותר מתשעים שנים, ועד היום מסרבת טורקיה להכיר באחריותה לשואה הארמנית, זו שהיטלר הסתמך על השתיקה והסלחנות כלפי טורקיה, בתכנון שואת היהודים במלחמת העולם השנייה.

זאת ועוד, במזרח טורקיה מצוי מיעוט כורדי מוסלמי סוני גדול השואף לחירות ולאוטונומיה תרבותית לפחות, ושאיפה זו נתקלת בהתנגדות נחרצת של טורקיה, המנהלת נגד הכורדים מזה שנים רבות מלחמה אכזרית חסרת רחמים שבה נטבחו רבבות כורדים, גברים, נשים וטף.

והנה קם ארדואן, מוסלמי קנאי, ראש ממשלה טורקי, המאשים מדי יום את ישראל ברצח עם, ובטבח מכוון של ילדים בעזה. להסתה פרועה זו מתלווית כרגיל, הצגה מרושעת ושקרית של סרטים המוקרנים בתחנות השידור הטורקיות, ובהן מוצגים חיילים ישראלים היורים היישר לראשי תינוקות מונפים אל על בידי הוריהם.

תמונות אלה, שכמותן לקוחות מהמציאות ההיסטורית של רצח העם הארמני (ראו את ספרו של פרנץ וורפל, 40 הימים של מוסה דאג, שלושה כרכים, טברסקי 1947), כמו מהטבח המתמשך בימינו אלה בעם הכורדי, משמשות בידי אדם פרימיטיבי, חצוף וצבוע כארדואן, ככלי נשק לצורך הינתקות מקשרי טורקיה עם ישראל, ולהצטרפות אל ציר הרשע של אירן סוריה לבנון וחיזבאללה.

והנבל הטורקי שואף עידוד משתיקתו החנפנית של מר נתניהו ומהתרפסותם של מספר חברי ממשלה ובראשם פואד בן-אליעזר, הסבורים שבהתנהגות כלבית מתרפסת כלפי טורקיה תביא המשבר ביחסים לסיומו.

והתנהגות זו עוד מעלה את רמת עזות מצח של ארדואן התובע מאיתנו " שנסכים להמשך שרותי התיווך הטובים שלו במו"מ עם סוריה".

מן הידוע הוא שכוונתו של ארדואן היא שסוריה תקבל את הגולן כולו – כולל גישה למי הכנרת שלנו כפיצוי על ניצול גובר והולך של מי הפרת על הטורקים, ניצול הנעשה על חשבונה של סוריה, ובשתיקה הנעשית תוך חריקת שיניים של המשטר הסורי.

מנהיג אמיתי חייב היה להתייצב להגנת כבוד עמו ומדינתו כאשר האשמות חמורות ומשפילות כאלה מוטחות בה. אבל נתניהו וחברי ממשלתו סופגים יריקות טורקיות ומברכים עליהן כגשמי ברכה. כבוד יש רק למי שמוכן להלחם עליו. לא ביבי. לא המנהיגות החולה של מדינת ישראל כולה, המסרבת להכיר בעובדה שבמזרח התיכון כבוד הוא שאלה של חיים או מוות.

נתניהו מעולם לא שולח ידו להוציא ערמונים מהאש, הוא שלח את סגן שר החוץ לעשות זאת. וכשפורצת שערורייה, הוא בתחילה "מגבה" את משרד החוץ, ואחר כך מכריח את סגן השר לאכול צפרדע ולקבל את האולטימטום הטורקי המביש: "תתנצל כמו שאנו רוצים, שאם לא כן - נחזיר את השגריר עד הערב".

וביבי הישן והעלוב נשבר כדרכו בבושת פנים. וכך יצאה לטורקיה משלחת של שר הביטחון והסוכן הטורקי שלה בממשלת ישראל, מר פואד בן-אליעזר.

וכמו צ'מברליין, המנפנף בהסכם הנייר בשובו ממינכן 1938, חוזר פואד מטורקיה ומצהיר "כי היחסים עם ממשלת אנקרה חזרו לתקנם". ולמחרת שוב תוקף ארודאן את ישראל ורומז על ניתוק הקשרים עם ישראל, בהאשימו אותה "כי היא מרגלת אחר הערבים מתוך מתקנים בשטחה של טורקיה".

וכך, תמורת בצע כסף המושג דרך הסכמי סחר בנשק מתוחכם לטורקיה, מוכנה ישראל לא רק לספוג עלבונות והשפלות, אלא לסכן עצמה בהעברת ידע מידע וסודות ביטחוניים וטכנולוגיים למדינה שהחליטה לשתף פעולה עם ציר הרשע הטרוריסטי אירן, סוריה, לבנון וחיזבאללה.

צפוי, ונראה שלא ירחק היום, שביבי, ברק ופואד יצטרכו לשלוח לנציגויות בטורקיה את הסוכנים החשאיים שלנו כדי לנסות ולהשמיד ברגע האחרון את המסמכים והציוד ישראלי, בדומה למה שהתרחש עם אירן ב-1978, ועם דרום אפריקה בשנות התשעים.

לסיכום: ביבי רע ליהודים, ביבי צריך ללכת. לעם ישראל דרוש מנהיג אחר.