"עג'מי" והציונים

מאז ומתמיד הציונים הפטריוטים ראו בקולנוע במה אינטגרלית ומתוחכמת להעברת מסרים סמויים, במיוחד פוליטיים. הקולנוע החשוך והגדול, עזר להם, לשיטתם, להעביר את המסר אותו חפצו, בצורה מושלמת.

קבוצת צעירים פלשתינים ויהודים, החליטו ליצור סרט אשר דרכו יוכלו להעביר לאומה ובהמשך גם לעולם, דוגמית מוחשית מחייהם היומיומיים, המלווים בעוני, בפשיעה, בסמים ובהרבה אלימות. לפי דעות מקובלות, מדובר באחד הסרטים המוצלחים ביותר. הצלחתו של סרט מסוג זה בעולם, בהחלט מצליחה לעורר בי הבנה על כך. אם במערב נהוג כי השחורים הם הפושעים, אז כאן צאצאי המזרח התיכון הם הקורבנות התורנים. בכל זאת, מדובר בשינוי לאמריקני הממוצע.

אך הצלחת הסרט בישראל, ארצם של המזרח תיכונים, מעוררת לזר תמיהה רבה. באומרו "זה עמכם, אינו זר הוא לכם" - אוי כמה שהוא תמים. אם זר זה היה יודע, ולו בקצת, עד כמה גדולים הריחוק, הסנוביות, הסלידה הבורגנית וההוקעה היומיומית, לה זוכים בני מיעוטים כדוגמת אלו המופיעים בסרטם המצליח של ירון שני וסכנדר קובטי - ללא ספק היו נטרפים חושיו.

הרי הציוני הממוצע והבורגני, לא באמת מכיר את התופעות המחרידות בסרט "עג'מי". הישראלי הממוצע והבורגני יושב לו רחוק-רחוק בנכסיו המפוארים שבמרומי העושר והעושק, וחי את חייו חסרי המוסר והתכלית. ופתאום, באים אליו כבומרנג כל-כך מוחשי, מדברים בשפתו, ומציגים בפניו את החצר האחורית של ארצו-מולדתו. ממש כאילו חווה הוא את משבר גיל העמידה, לפתע מגלה הוא שחי את חייו כמו מכונה, רובוט אוויל ולא מוצלח.

והנה, בואו נקום ונגידה, אז עכשיו הציוני הבורגני ראה ולמד את חצרו האחורית, שאת קיומה הוא התמיד להסתיר ולהכחיש, עכשיו הוא ישתנה. כן, הוא למד, אפשר לחזור לשגרה. הלוואי שזה היה נכון, כי אם שם, בסרט "עג'מי", הוא גילה חצר תרבותית אחרת ומודחקת, כעת מתגלה הציוני הבורגני המכוער בחצר אופיו האחרת והמודחקת.

חצר אופיו, בניגוד לחצר תרבות ארצו, הרבה יותר הרסנית וקטלנית משנדמה לרבים מכם. תגובתו המיידית של הציוני הבורגני, היא לא אחרת מאשר אמרו עליו "אנטישמים" רבים במהלך ההיסטוריה: ציוני כובש ורודף. ונפשט לזר את הנאמר.