המוסר הכפול של אומות העולם והערבים

כיום הערבים כובשים ושולטים על לפחות ארבעה עמים: קביליה (אלג'יר), מערב סהרה (מרוקו), כורדיסטן (עירק וסוריה), ולבנון (סוריה). ממשלת מרוקו אף מנהלת מדיניות התנחלות אגרסיבית בשטחי הברברים. סין שולטת על טיבט, ואוגוריה, ואין פוצה פה. הרוסים משליטים את מרותם בצ'צ'ניה באכזריות, הספרדים שולטים על חבל הבאסקים, והסכם השלום שנחתם בצפון אירלנד לא כלל 'שטחים תמורת שלום', ולא כלל את פינוי ההתנחלויות הבריטיות באי האירי. ואולם, העולם חי במוסר כפול כאשר הדברים נוגעים לישראל.

כורדיסטן הוא חבל ארץ הררי במערב אסיה שמאוכלס ברובו בכורדים. חבל ארץ זה משתרע בצפון-מערב אירן, צפון עירק, דרום-מזרח טורקיה והפינה הצפון מזרחית של סוריה על פני שטח של כ-191,660 קמ"ר. אזור זה עשיר בנפט והוא הררי ברובו. אומדן של מספר הכורדים בעולם הוא בין 25 ל-30 מיליון נפש. כ-50 אחוז מהם בטורקיה (כ-15 מיליון), והיתר בעירק (כ-5 מיליון), אירן (כ-5 מיליון), סוריה (בין מיליון לשלושה), וארמניה (כ-50 אלף). יש הטוענים כי הכורדים היא הקבוצה הגדולה ביותר בעולם של מיעוט אתני ללא טריטוריה עצמאית. לאחר מלחמת העולם הראשונה הובטח לכורדים שיוכלו להקים מדינה עצמאית על חורבות האימפריה העות'מנית, אולם ההבטחה הופרה על-ידי המעצמות בשל שיקולים פוליטיים וכלכליים. מאז מנהלים הכורדים מערכה להשגת עצמאות. כיום הכורדים שנמצאים בעירק זוכים לאוטונומיה רחבה ביותר, ואילו שאר הכורדים באירן, בסוריה ובטורקיה נמצאים תחת משטר צבאי למעשה.

האם האמריקנים והאיחוד האירופי מנהלים מדיניות של שלום שבסיסה עצמאות לכורדים? האם הם שולחים את סגן-נשיא ארצות הברית לשכנע את עירק, טורקיה, סוריה, ואירן שיש להקים את מדינת כורדיסטן? האם יש החלטת או"ם בנושא הכורדי עם תביעה ל"שטחים תמורת שלום"? באיזו מידה עוסקים מוסדות האו"ם וכלי התקשורת האמריקניים והאירופיים בעצמאות לכורדים? באיזו מידה עוסקת האקדמיה האמריקנית והאירופית בנושא העצמאות לכורדיסטן? נבהיר במה מדובר כשאומרים 'שיקולים פוליטיים וכלכליים'.

הערבים היו בני בריתם של האנגלים במלחמת העולם הראשונה, ולמעשה איפשרו לבריטים להשתלט על מקורות הנפט ולנצלם לטובתם, כמובן, תמורת אתנן לשליטים הערבים. בהתאם לכך, היתוו האנגלים את מפת המדינות במזרח התיכון. הגבולות שורטטו על-ידי האימפריאליזם הבריטי, תוך התייחסות למשאבי הנפט ולכדאיות מנהיגים ערביים תומכי בעלות הברית, אך ללא התייחסות לתפוצה האתנית.

המשטרים הערבים ברובם משתפים פעולה גם כיום עם האימפריאליזם האנגלו-אמריקני. מי שמשתף פעולה נחשב "מתון" ומי שאינו משתף פעולה נקרא "משטר רדיקלי" (ראה לדוגמה משטרו של סדאם חוסיין). האמריקנים צורפו לאימפריה על-ידי האנגלים אחרי מלחמת העולם השנייה כדי להתמודד עם האיום הסובייטי שניסה לקחת להם את השליטה על אוצרות הנפט במזרח התיכון באמצעות מה שכונה אז הפאן-ערביזם, שמשמעותו הכלכלית היא חלוקה שיוויונית של תקבולי הנפט בין כל הערבים. המשטר הפרו-סובייטי המוביל באותם הימים היה משטרו של גמאל עבדול-נאצר במצרים, כאשר בלגיטימציה ברחוב הערבי הוא חשב לזכות באמצעות השמדתה של מדינת ישראל.

זהו הרקע למלחמת ששת הימים ב-1967. האימפריה האנגלו-אמריקנית מתמודדת עם התביעה הפאן-ערבית על תקבולי הנפט גם כיום, והמדיניות שלה במזרח התיכון נגזרת בעיקרה משיקול זה. כל עניין העצמאות לפלשתינים נובע מהרצון לפצות את הערבים על שוד העושר הערבי במפרץ הפרסי, ולמשוך, אגב כך, את תשומת ליבם מהמפרץ לפלשתין. אין מדובר ברדיפת שלום לשמה, מדובר במהלכים הקשורים לניהול האימפריה ותו לא.

יצוין כי קיימת סתירה יסודית בין התביעה לעצמאות פלשתינית מחד, ובין התביעה לפאן-ערביות מאידך. האידאולוגיה הפאן-ערבית טוענת שכל חצי האי ערב, בנוסף לשטחים בהן שוכנות היום עירק, סוריה ,ירדן, ישראל, לבנון והרשות הפלשתינית שייכים לאומה אחת - האומה הערבית. ואידיאולוגיה זו הייתה ביסודם של מספר ניסיונות לאחד מדינות לאום ערביות לכדי ישות מדינית אחת, כאשר הבולטת ביניהן הייתה הרפובליקה הערבית המאוחדת (קע"ם) אשר איחדה בין מצרים וסוריה. על-פי הטענה הפאן-ערבית, אין מקום לקיומה של אומה פלשתינית עצמאית! ואולם לערבים אין בעיה לחיות עם מוסר כפול; מחד לתבוע חלוקה שיוויונית של תקבולי הנפט, ומאידך לתבוע עצמאות פלשתינית.

קביליה (Kabyle) היא, היסטורית, אזור בעל אופי אתני ייחודי בצפון אלג'יריה. הקבילים הם ברברים במוצאם, והם אינם ערבים. שפתם היא להג של השפה הברברית הצפון-אפריקנית. הם מונים כ-8 מיליון תושבים (כ-20% מתושבי אלג'יר). במהלך ההיסטוריה אף פולש לא הצליח לכפות את שלטונו על קביליה עד שהגיעו הצרפתים באמצע המאה ה-19. מאז קיבלה אלג'יר את עצמאותה ב-1962, הקבילים נמצאים בסכסוך עם הממשלה המרכזית בתביעתם לעצמאות. סכסוך זה הוביל למלחמת אזרחים בת שנה אחת.

אזור אחר המיושב על-ידי ברברים אך נשלט על-ידי ערבים הוא סהרה המערבית. סהרה המערבית היא טריטוריה בצפון-מערב אפריקה הנמצאת כיום כמעט כולה בשליטת מרוקו. השטח הכולל של סהרה המערבית הוא 266,000 קמ"ר, ואוכלוסיתה מנתה מעל רבע מיליון תושבים ב-2004. כמעט כל הטריטוריה נמצאת בשליטה מלאה של מרוקו מאז 1979. עד 1975, נקראה הטריטוריה 'סהרה הספרדית' והייתה נתונה לשלטון ספרד, אולם הספרדים החליטו לפנות אותה. עם סיום השלטון הספרדי, תבעו מרוקו ומאוריטניה ריבונות על הטריטוריה, ולמעשה חילקו את שטחה ביניהן. ב-1979 נסוגה מאוריטניה מחלקי הטריטוריה שבהם שלטה, ומרוקו תפסה את רוב השטח. התושבים המקומיים הכריזו על עצמאות הטריטוריה בשם 'רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית', אולם מרוקו התעלמה מההכרזה. ממשלת מרוקו אף מנהלת מדיניות התנחלות אגרסיבית בשטחי הברברים.

היכן כל טענות הערבים בזכות עצמאות ונגד הכיבוש? היכן מוסדות האו"ם? איפה האיחוד האירופי? היכן ה"קוורטט"? מה עושה התקשורת המערבית בקשר לעצמאותם של עמים אלה (הכורדים, הקבילים, והברברים בסהרה המערבית)? מה עמדתה של האקדמיה בבריטניה ביחס למדינות הכובשות במקרים הללו? האם היא מטילה עליהן חרם אקדמי? האם ברק אובמה תובע ממרוקו את הקפאת ההתנחלויות בסהרה המערבית? האם הוא מינה שליח מיוחד של ממשלת ארה"ב לנושא עצמאותם של אותם עמים כדוגמת הסנטור מיטשל? האם נערכו ועידות בינלאומיות כדוגמת ועידת מדריד וועידת אנאפוליס? האם נקבעה 'מפת דרכים' למימוש עצמאותם של אותם עמים?

ילמדו נא אותנו הערבים המתחסדים פרוגרסיביות מהי ויעניקו לאותם שלושה עמים את עצמאותם. שלושת העמים הללו אינם ערבים - שפתם ותרבותם שונה, והם חיו באותם שטחים אלפי שנים לפני הכיבוש הערבי. יתר על כן, סוריה שפינתה את לבנון מחייליה, שבה והשתלטה על לבנון - מישהו שואל אותה שאלות בהקשר זה. לא רק שלא ממצים איתה את הדין, אלא נהפוך הוא, כפרס על התנהגותה, רוצים להעביר לשליטתה גם את רמת הגולן.

טיבט היא רמה גבוהה במרכז אסיה ומקום מושבו של העם הטיבטי. האזור האוטונומי הטיבטי מכסה את התחום שהיה בעבר תחת הדלאי לאמה ומורכב מאו-צאנג וממערב קאם. בימינו, מרביתה של טיבט מנוהלת בידי הרפובליקה העממית של סין. בשנת 1959 נמלט הדלאי לאמה ה-14 מטיבט וייסד ממשלה גולה בדרמסאלה שבצפון הודו. קבוצה זו טוענת לריבונות על אזורים טיבטים מבחינה אתנית או היסטורית, כולם כיום בשליטה סינית. הממשלה הטיבטית הגולה טוענת כי ממשלת הרפובליקה העממית של סין הציפה בכוונה תחילה את טיבט בבני האן מתוך מטרה לשנות את ההרכב הדמוגרפי של טיבט. על-פי הממשלה הגולה, מספרם של הלא-טיבטים בטיבט עומד כיום על 7.5 מיליון, לעומת ששה מיליון טיבטים. ממשלת סין העממית אינה רואה בעצמה כוח כובש בטיבט, ומכחישה נמרצות את ההאשמות על הצפה במהגרים. מנהיגי המערב מסתפקים בהזדמנות צילום ופגישות נימוס מוצנעות עם הדלאי למה. מדוע? מכיוון שנושא זה אינו חשוב לאימפריה האנגלו-אמריקנית, ויתר על כן, סין היא שותף סחר חשוב של המערב.

האוגורים (Uyghur) הם העם המקומי היושב במערב סין. האיחוד האוגורי המהפכני, שהיה תנועה לאומית אוגורית, נוסד כבר ב-1921. שוחרי עצמאות אוגורים ארגנו שתי התקוממויות נגד בית המלוכה הסיני ב-1933, וב-1944, בהן זכו לעצמאות של מה שנקרא אז "הרפובליקה המזרח-טורקסטאנית". ב-1949, הגנרל הסיני וואנג זן צעד לתוך מזרח טורקסטאן, דרך המדבריות, תוך דיכוי כל התנגדות לפלישה. ההנהגה המקומית נכנעה ומאו צה-טונג קרא לאזור "האזור האוטונומי האוגורי" שסופח לסין. מאז 1949, היו הרבה אירועים בעד עצמאות באוגוריה. גם כאן עודדה ממשלת סין הגירה של בני האן לתוך אוגוריה עד שהאוגורים הפכו למיעוט במולדתם שלהם. ואולם, הנושא אינו נדון בשום פורום בינלאומי, ואפילו פגישות נימוס אינן מתקיימות.

חבל הבאסקים נמצא בצפון ספרד, על הרי הפירנאים, ובו חי העם הבאסקי. החבל משתרע על פני 7,234 קמ"ר ומתגוררת בו אוכלוסיה בת 2,155,546 תושבים (נכון לינואר 2008). השפה הבסקית נבדלת משאר השפות המקומיות של חצי האי האיברי בכך שמקורה אינו בשפה הלטינית, והיא אחת השפות העתיקות באירופה. חלק נכבד מתושבי החבל דורשים מהשלטון הספרדי עצמאות, ואף קם בחבל ארגון המחתרת אט"א (ETA), שביצע פיגועים רבים. ואולם, הממשלה הספרדית מסרבת לתת לבאסקים עצמאות ומתייחסת לאט"א כארגון טרור של 'בדלנים'. אין אף דיון בפורום בינלאומי הקורא ל'פתרון של שתי מדינות', ל'שטחים תמורת שלום' או אפילו ל'הגדרה עצמית' לבאסקים, והתקשורת העולמית מתייחסת לאט"א כארגון טרור ומדווחת רק כאשר מתרחשים פיגועים, אך לא יותר מכך.

רפובליקת צ'צ'ניה שוכנת בדרום הפדרציה הרוסית. אוכלוסייתה מונה 770,000 נפש. האזור הגיאוגרפי של צ'צ'ניה משתרע על פני שטח של 15,300 קמ"ר, והא נכבש ב-1859 על-ידי האימפריה הרוסית, כחלק ממערכה לסיפוח הקווקז. מיקומה הוא בעל חשיבות אסטרטגית וכלכלית רבה בעיקר בגלל צינור נפט מרכזי העובר דרכה. עם התפרקות ברית המועצות, הכריזו הצ'צ'נים על עצמאותם תחת הנהגתו של ג'וחר דודייב, גנרל לשעבר בחיל-האוויר הסובייטי, שנבחר לנשיא. תחת שלטונו של דודייב נפתחה מלחמה לא ישירה (פיגועים רצחניים וחטיפות) לעצמאותה של צ'צניה. במערכה לכיבוש כל שטח הרפובליקה, כולל האזורים ההרריים, על-ידי רוסיה, נהרס חלק נכבד מהערים והכפרים של צ'צ'ניה ובעיקר עיר הבירה שלה--גרוז'ני. למרות הטיפול החריף של הצבא הרוסי במלחמתו בצ'צ'נים (הוצאות רבות להורג, הרס כפרים שלמים), טרם הצליח להכניעם כליל. על-פי עדויות ארגוני זכויות האדם, ישנם מקרים רבים של ניצול סמכויות החירום שנתונות בידי הצבא להתעמרות באוכלוסיה האזרחית, שבאה לידי ביטוי בחטיפות סיטונאיות ומעשי אונס וביזה. ואולם, אין דיון בינלאומי משמעותי בנושא העצמאות לצ'צ'נים, ולא מונתה שום ועדה מטעם האו"ם, נוסח ועדת גולדסטון, לחקירת פשעי המלחמה של הצבא הרוסי.

לא רק זאת, אלא שהסינים, הרוסים, הטורקים, הספרדים, הבריטים (ראה הפתרון בצפון אירלנד), והערבים, בניצוח אמריקני, תובעים מאיתנו בחוצפתם לוותר על נחלת אבותינו ולתת עצמאות ל"פלשתינים", שברובם אינם צאצאי אנשים שישבו כאן אלפי שנים, אלא צאצאי עובדים זרים שבאו לארץ ישראל בין שתי מלחמות העולם. ויתר על כן, 75% מפלשתין המנדטורית, קריא עבר הירדן המזרחי, שהייתה מיועדת כולה לריבונות יהודית, כבר נמצאים בידי הערבים, והם, למעשה, תובעים מאיתנו להתחלק איתם גם ב-25% הנותרים של "פלשתין". מדובר בחוסר צדק משווע. ממשלת ישראל אינה צריכה לקבל את המוסר הכפול של אומות העולם והערבים.

היא צריכה להעמידם על הצביעות והמוסר הכפול הגלומים בתביעותיהם! ממשלת ישראל גם צריכה להגיד לאמריקנים שהיא אינה מוכנה לשלם את המחיר של האימפריאליזם שלהם.