מקובל, שנחתום אינו מעיד על מעלות עיסתו. במציאות של מערכת הביטחון הישראלית, כאשר ועדת בדיקה שואלת את ראש הנחתומים מה פשר הצחנה בעיסה, הוא מיד מגולל את האחריות לטעם הרע שבעיסה על המשנה לנחתום. והמשנה מיד מוריד את האחריות לדרג נמוך יותר שהוא אחראי ללישת העיסה באופן הפגום, שגרמה לתוצאה שערורייתית של מנה רוויית צחנה.
במקרה שלנו, אם היה מתאפשר לעיסה לתת את עדותה, היא הייתה אומרת - טיבלו אותי בתבלינים מצחינים, שאין נחתום אשר ירצה להתפאר בי.
לעיסה שנקראת בלוקאדה על עזה - ממניעת הכנסת כוסברה ועשבי מאכל, מחברות וספרים, שמן ומוצרים רפואיים ועד לחומרי בניין כדי לבנות עיר הרוסה - צחנתה עוררה תגובות נזעמות ברחבי העולם, שחייבו את הנחתומים למתן עדות על טיב עבודתם. ובמיוחד לתת עדות מה טיבן של פעולות המנע מצד כל מי שמבקש לפרוץ את המצור ולהגיש סיוע לתושבי עזה.
אני מוכן ללכת לקראת הנחתומים - ראש הממשלה, שר הביטחון והשביעייה הלוהטת - שהמצור הוא הכרחי והיה צורך למנוע את המשט, כי יש בו אמצעי לחימה, העלולים לשרת את הטרור. אני מוכן לקבל את הנחת היסוד, שהיה צורך בהכנת עיסה של פעולה צבאית.
אם כך, מדוע התמונה הכללית שהתגלתה מעדות הנחתומים בפני ועדת החכמים היא, שלא הייתה הכנה רצינית לבוא המשט. מדוע הכל היה חפיף, מדוע הכל היה אלתור של סמוך עלי, הכל יהיה בסדר.
ואם אלך על-פי הגיונם של הנחתומים, שקיימת סבירות גבוהה של הכנסת אמצעי לחימה במשט לעזה, מדוע לא נבדקה האפשרות של בדיקת המטען בנמל המוצא. לנסות לבקש מהשלטונות של נמל המוצא שיבדקו. או לדרוש מהאו"ם שיסייע בבדיקת המטען בלב ים. הרי לשם כך אחד הנחתומים הוא שר החוץ שלנו,
אביגדור ליברמן, שר פעיל "מקובל ואהוד מאוד על הקהילה הבינלאומית", שיכול היה לפחות לנסות את הדרך הזו. איך זה לא חשבו על כך ששר החוץ, ש"מצליח לפלס נתיבי אהדה לישראל בכל פינה על פני כדור הארץ", לא ינסה דרך מדינית.
אבל הנחתומים שלנו היו שבויים ומקובעים בתפיסה, שהבלוקאדה על עזה היא עיסה ישראלית מוצלחת, שתסייע ליצירת מחסור במצרכי יסוד, בחלקי חילוף, בתרופות, במצרכי מזון. היא תגדיל את ממדי האבטלה ותיצור מוקדי מרי נגד השלטון.
אני מסתייג הסתייגות מוחלטת משלטון החמאס ומהאידיאולוגיה של החמאס, אבל אינני שותף ללישה של הנחתומים, שהכינו לנו עיסה מצחינה של בלוקאדה על עזה, בתקווה שמניעת חיים נורמאליים שם תביא את האוכלוסיה לייאוש ולהפלת ממשלת החמאס. תפיסה מאוסה שנתמכת, למרבה הצער, גם על-ידי ארצות הברית.
לפנינו נחתומים מבולבלים, שאינם יודעים את מלאכתם, וראיה לכך שיום אחד אחרי מהומות המשט, החליטו הנחתומים שהם מתירים הכנסת כל אותם פריטים, שטענו כי הם סכנה קיומית לישראל.
אוי לנחתומים שצחנת העיסה שיצאה מתחת ידם מעידה על כישלונם. ואני נותרתי עם תקוות שווא, שהנחתומים שלנו וחבר עוזריהם ייקחו אחריות על צחנת העיסה.
