גאולת עם ישראל הראשונה – היא יציאת מצרים - מלפני 3300 שנים, הולדתה בנס, כאשר, ככתוב: "ויחזק ה' את לב פרעה", ולא נותרה ברירה לבני ישראל, אלא, ובעזרת ניסים נוספים, לנדוד לארץ המובטחת. כך התחיל עם ישראל את הקשר המשמעותי שלו עם ארץ מולדתו – ועם נולד.
בשנים האחרונות, זכינו בנס נוסף, כאשר חיזק והקשיח ה' את לב חאפז אסד - האב - שליטה המר והאכזר של סוריה. הכוונה היא לסירובו העיקש של זה, להסכים לשלום עם ישראל. וכך לא נצרכה ישראל לסגת מרמת הגולן, ועקב כך הפקרת בטחונה וביטחון תושביה, עריה וקיבוציה בצפון ישראל.
הדברים הללו נכתבים בצילם של האירועים האחרונים בארצות ערב במזרח התיכון, ואף מעבר לו. המשותף לכל האירועים הנ"ל, הוא רצון האזרחים להחליף את משטרי הדיקטטורה ו/או המלוכה השוררים כיום במשטר דמוקרטי.
האוכלוסיה הסורית מונה 75% סונים, ונשלטת על-ידי מיעוט של פחות מ–15% עלאווים. זהו למעשה מקורו של הסכסוך הפנימי בסוריה. במשטר דמוקרטי, יהיו הסונים אלה אשר יעלו וישלטו בסוריה.
נתאר לעצמנו, ממשל סוני רדיקלי (דמוקרטי), בהשפעת אירן, השולט על רמת הגולן וחוף הכנרת - מאגר המים האסטרטגי והקיומי של ישראל. והנה מחליט משטר חדש זה, בהשראת ובמימון אירן, כי מאחר שישראל אינה מייצרת שלום עם פלשתינים, הם, הסורים, מחויבים להגן על אחיהם, ומבטלים את הסכם השלום ומתחילים בפעולות אלימות נגד ישראל מחוף הכנרת.
אין ספק, הקשחת לבו של אסד בעבר, למעשה מצילה את ישראל בימים אלה.
בדיעבד – שלום מלאכותי הוא המתכון למלחמה הבאה, יותר אכזרית ויותר מסוכנת מקודמתה. שלום חייב להיות מבוסס על ביטחון אבסולוטי, הלוקח בחשבון מצבים משתנים.
נכונים הדברים לגבי מדינות נוספות, כגון ירדן – מיעוט של 25% בדואים שולט ב-75% בדואים. או שבט מיעוט של קדאפי, השולט ברוב תושבי לוב.
