לתשומת לבם של עורכי וסגני עורכי המקומונים ברשת "זמן" של
מעריב: אתם אולי חושבים שאתם עורכים את המקומונים, יכול להיות שאפילו בתיבת הקרדיטים של המקומונים נכתב ליד שמכם התואר "עורך" או "סגן עורך", אך בפועל כל מה שאתם עושים הוא לערוך כתבות של כתבים אחרים במקומון שבו אתם עובדים.
כך עולה מתצהיר שהגיש בשבוע שעבר לבית-הדין האזורי לעבודה בחיפה יואב צור, לשעבר עורך מעריב והעורך הראשי של רשת המקומונים של העיתון. תצהירו של צור הוגש במסגרת תביעה שמנהל רון פלדהיים, לשעבר כתב ספורט, סגן עורך ועורך מקומון הרשת בחיפה, בדרישה לקבל למעלה מ-800 אלף שקל כפיצוי על אי-הענקת זכויות סוציאליות שונות לאורך השנים שבהן עבד במקומון.
פלדהיים פוטר מעבודתו בשלהי 2009, כשנה וחצי לאחר הגשת התביעה. בראיון שהעניק לאתר זה סיפר בפרוטרוט על תנאי העבודה הקשים וההתנהלות העיתונאית הבעייתית שבהם נתקל לאורך שנות עבודתו ברשת המקומונים של העיתון. בתביעתו לבית-הדין האזורי לעבודה טוען פלדהיים, בין היתר, שלא ייתכן ששימש סגן עורך ועורך של עיתון במעמד של פרילנסר, ועל כן מן הראוי להכיר ביחסי עובד-מעביד שהתקיימו בינו ובין מעריב ולפצותו בהתאם.
במעריב חושבים אחרת. בתצהיר של צור מוסבר כי פלדהיים "סיפק לנתבעת שירותים בכתיבת ידיעות ספורט ועריכה כמשתתף חופשי, החל מחודש יולי 1994 ועד לחודש יולי 2009" (אז הפך לשכיר לכמה חודשים לפני שפוטר). צור מסביר כי "בשנת 2007, בתמורה לכך שהתובע ייתן לנתבעת גם שירותי עריכה, קרי, יערוך כתבות של כתבים אחרים במקומון בו פורסמו כתבותיו, הגדילה הנתבעת את התמורה שניתנה לתובע".
בהמשך מסביר צור כך: "אדגיש כי התובע לא עבד (או ליתר דיוק נתן שירותיו) בתפקיד סגן עורך ראשי ואף לא כעורך ראשי, זאת בשל הסיבה הפשוטה כי בנתבעת אין, במסגרת המצומצמת של כל מקומון ומקומון, הגדרות תפקיד רשמיות אלו. בנתבעת מועסקים סגן עורך ראשי ועורך ראשי, הממונים על עריכת כל המקומונים כולם, אף לא אחד מבעלי התפקידים המצוינים הוא התובע. נכון הוא כי על גבי המקומונים מצוין לפעמים לגבי אדם מסוים תואר של עורך או סגן עורך, אולם אין הגדרה רשמית שכזו אצל הנתבעת".
עיקר תצהירו של צור מפרט מדוע לא התקיימו לדעתו, ולדעת מעריב, יחסי עובד-מעביד עם פלדהיים, ומדוע אין לפיכך להעניק לו פיצוי על אי-תשלום זכויות סוציאליות לאורך השנים. צור מזכיר כי פלדהיים חתם על הסכמים שבהם נכתב במפורש כי היחסים בין הצדדים "הינם יחסי מזמין וספק שירותים עצמאי, ולא יחסי עובד ומעביד, לשום דבר ולשום עניין". צור מוסיף כי פלדהיים הציג את עצמו כעצמאי מול שלטונות המס ומול מערכת בתי-המשפט, וטוען כי ביקש להמשיך להיות מועסק כעצמאי משום שכך השתכר יותר מאשר לו היה עובד שכיר בעיתון ומתוגמל על-פי ההסכם הקיבוצי.
"התובע היה חופשי לצאת ל'חופשות' כאוות נפשו ולא נדרש לקבל אישור ליציאתו ל'חופשות'", מצהיר צור, "אלא רק לתאמן עם הגורמים הרלוונטיים בנתבעת, דבר שגם אותו לא טרח התובע לעשות בחלק ניכר מהפעמים בהן יצא לחופשות".
לדברי צור, "לצורך כתיבת ידיעות ספורט היה התובע חופשי להגיע למגרשי הספורט ולעזבם בזמנו החופשי, ומגבלת הזמן בה היו מתקיימים אירועי הספורט אותם סיקר הייתה מגבלת הזמן היחידה שבמסגרתה נאלץ לפעול. הנתבעת הייתה אדישה לשעה בה התובע החל לספק את שירותיו, והתובע היה אדון לעצמו בכל הנוגע לאמור לעיל".
עורך מעריב לשעבר מצהיר עוד כי "התובע לא היה כפוף למרותם של מנהלי הנתבעת. אדגיש כי בתקופה בה שימש התובע כקבלן עצמאי, בשום מקרה הוא לא נתן דין וחשבון למנהלי הנתבעת אודות מעשיו, שעות עבודתו, היעדרותו, ואף לא קיבל כל הנחיה מצד מנהלי הנתבעת לצורך ביצוע תפקידו".
נוסף על כך, צור מצהיר כי פלדהיים ידע שהתמורה ששולמה לו תמורת עבודתו "גבוהה וכי התפקידים אותם מילא יכולים להתבצע על-ידי קבלנים עצמאיים (פרילנסרים)". כעדות לכך מציין צור כי "לאחר שהתובע החל לשמש כ'עורך' במקומון, הוא ביקש מהנתבעת להתקשר עם סגן עורך וכתב ספורט כקבלנים עצמאיים ודרש לשלם להם תמורה הנמוכה מזו שהוא עצמו קיבל עבור אותם תפקידים".
צור אף מדגיש כי פלדהיים עבד במקביל בחדשות המקומיות של חברת הוט בחיפה, בהיקף של כמעט מחצית המשרה, וכי כעת הוא תובע את החברה על אותן זכויות סוציאליות שנמנעו ממנו, לעתים עבור סיקור אותם אירועי ספורט שסיקר עבור המקומון החיפאי של מעריב. "מדובר בסממן מובהק של יחסי קבלן-מזמין שירות", מסביר צור. עורך מעריב לשעבר טוען עוד כי התביעה נגד הוט מלמדת שפלדהיים הוא "תובע סדרתי", שאינו פועל
בתום לב.
יצוין כי בעקבות הגשת התביעה של פלדהיים נגד מעריב, הוגשה תביעה נגדית בדרישה שישלם לעיתון פיצוי בסך למעלה מ-350 אלף שקל כהחזר על סכומים שהוא, לכאורה, חייב לה.
עב 1573/08
רשימות קשורות:
-
הסכנה אורבת מבפנים -
הזעם התפרץ בכתיבה -
אבל גם רבין לא ידע -
החטא ועונשו -
פעמיים הפוך 
