"עדות שקרית מיסודה" - כך הגדירו (יום ה', 15.5.14) פרקליטיו של אהוד אולמרט את דבריה של שולה זקן. בהחלט טענה רצינית ואף הגיונית, שלא ניתן לנפנף כלאחר יד ולדחות בקש.

באותה מידה בה ייתכן שזקן אומרת את האמת כדי לצאת בזול מפרשת הולילנד, ייתכן שהיא משקרת. באותה מידה בה ניתן לטעון שהיא מוציאה החוצה את כל הכביסה המלוכלכת, אפשר לטעון שהיא ממציאה סיפורים שהפרקליטות רוצה לשמוע. במילים אחרות: זקן מריחה את הליזול וממששת את הסורגים, וזה יכול לגרום לה לשקר בדיוק כשם שזה יכול לגרום לה לומר את האמת.

כמו שמואל דכנר, גם זקן באה ואומרת: "עד עכשיו שיקרתי ושיקרתי ושיקרתי, אבל עכשיו אני דוברת אמת". זו כמובן טענה שהכשל הלוגי טמון בתוכה: אם אדם מודה שעד עכשיו שיקר, למה שנאמין לו שכעת דבריו הם אמת? ואולי ההפך הוא הנכון? אם הוא כזה שקרן, אז אולי בעבר דיבר אמת ודווקא כעת הוא משקר?ובלשונו של רש"י: "זה עונשו של בדאי - אפילו אומר אמת, אין מאמינים לו".

למידת האמת שבדבריה של זקן עוד יזדקקו כנראה בתי המשפט. יהיה צורך לעמת אותה עם גרסאות סותרות שמסרה בעבר, יהיה צורך לבדוק האם גירסתה הנוכחית היא עקבית, יהיה צורך לבחון האם דבריה עולים בקנה אחד עם ראיות נוספות, וכמובן שיהיה משקל רב להקלטות של שיחותיה עם אולמרט. את כל אלו יכול לעשות רק בית המשפט ואין לי יומרה לשים את עצמי במקומו. אני מבקש לעמוד רק על נקודה אחת: הכרונולוגיה.

כפי שזקן שבה ואומרת בצדק, היא נחקרת/נאשמת במשרה מלאה כבר שבע שנים. היא הועמדה לדין בפרשת רשות המיסים והורשעה. היא הועמדה לדין בפרשת ראשונטורס והורשעה. היא נחקרה בפרשת הולילנד, הודתה מיד בקבלת המתנות מדכנר וטענה שהיה זה על-רקע אישי; כל מי שעיניו בראשו ידע עם הגשת כתב האישום, שזקן תורשע בקבלת שוחד.

במצב הזה, אם זקן הייתה רוצה לשקר - היא הייתה עושה זאת לפני שנה, שנתיים, שלוש, ארבע או חמש שנים. היא הרי לא ידעה מה יילד יום. היא לא ידעה האם בעתיד יהיה כתב אישום נוסף ואולי חמור יותר. אם הייתה רוצה לחלץ את עצמה באמצעות עדות שקרית נגד אולמרט - ונאמר את האמת: זה מה שהמדינה באמת רצתה - זקן יכולה הייתה לעשות זאת אין-ספור פעמים.

נכון, הקשר האישי והאנושי של זקן עם אולמרט היה הדוק ביותר והוא בוודאי הִקשה ומקשה עליה לפתוח את פיה נגדו. נכון, בפרשת הולילנד היא הואשמה בעבירות החמורות ביותר. נכון, במשפט הנוכחי הראיות נגדה היו מוחצות וההגנה שלה הייתה מופרכת. אך גם לנוכח כל אלו, זקן לא דיברה. והיום, לפחות לפי החשדות הנחקרים, אנחנו גם יודעים למה: כי אולמרט חשש עד מאוד מדבריה והפעיל עליה לחצים משולבים באתננים כדי שתשמור על שתיקה, לפחות בכל הנוגע אליו.

גם כאן אפשר בהחלט לטעון את ההפך: אולמרט חשש שהיא תשקר. אבל עם שקרים הרבה יותר קל להתמודד מאשר עם האמת, וחשש מפני שקרים לא אמור להוביל אדם כה מנוסה חכם כמו אולמרט לבצע את המעשים החמורים של שיבוש והדחה המיוחסים לו כעת.

אני מודע לכך שגם את הטיעונים הללו ניתן להפוך על פיהם ויהיה בכך היגיון. אפשר לומר: הכל טוב ויפה - כל הנסיבות שציינת, הן מניע מצוין לשקר ולשקר דווקא כעת. אך דומני, שהסברה לפיה הנסיבות הללו מובילות לאמירת אמת מצידה של זקן, היא ההגיונית יותר והיא המתיישבת יותר עם העובדות. וזה, כאמור, מבלי לבחון את גירסתה לגופה ואת ההקלטות שהגישה - העשויות לייתר ממילא את כל הדיון ההגיוני-פסיכולוגי הזה.