ימים אלו שבין יום הכיפורים לחג הסוכות הם ימי שמחה שבהם חנכו את המזבח בימי שלמה המלך, ולכן אין מתענים בהם. בימים אלו אנו קונים את ארבעת המינים ומקימים את הסוכה לקראת החג.
על מצוות הישיבה בסוכה נאמר בספר ויקרא: "בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת, למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלוקיכם" (כ"ג, מ"ב-מ"ג). "סכת" המוזכרות בפסוק הם הענני
כבוד שבהם הקיף הקב"ה את בני ישראל שלא יכה אותם השמש והשרב.
אף על-פי שעם ישראל יצא ממצרים בחודש ניסן, לא נצטוו לעשות הסוכה בחודש זה לפי שהוא התחלת ימי הקיץ ודרך בני האדם לעשות סוכות לצל ולא יהיה ניכר שעושים אותה במצוות הקב"ה. לכן, נצטוו לעשותה בחודש השביעי שהוא תחילת זמן הגשמים שדרך כל אדם לצאת מסוכתו לביתו ואנחנו יוצאים מן הבית ליישב בסוכה, ובזה ניכר שהסוכה היא לשם מצווה. למה ציוונו לעשות סוכה? כדי שנזכור את נפלאותיו.
האם מה שנכתב בפסוק "למען ידעו דרתיכם" בא להזכיר לנו את נפלאותיו של הבורא או אולי בא להבהיר לנו משמעויות אחרות? הבה ונראה שאכן ישנם פירושים שונים ומעניינים בקרב הפרשנים.
הפירוש הראשון של הרשב"ם על הפסוק בו הוא מבהיר לנו כי בחג הסוכות עם ישראל היה רגיל לאסוף את תבואת הארץ (חג האסיף). בתי ישראל היו מלאים בכל טוב ולכן חובתם הייתה להודות לקב"ה על שנתן להם נחלה ובתים מלאי כל טוב, כי בזמן היותם במדבר במשך ארבעים שנה לא היה להם מקום ישוב ונחלה, ולכן הקב"ה בא להזכיר להם שידעו שלא יאמרו בלבבם כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. הכול מאתו יתברך, ועל כן חובה עלינו להודות לו.
הפירוש השני של הגאון מוילנה על אורח חיים הלכות סוכה כידוע ענני הכבוד הסתלקו מעל בני ישראל מיד לאחר חטא העגל בי"ז בתמוז, שהרי משה עלה למרום לארבעים יום החל מז' סיון וירד בי"ז בתמוז, ואז נשתברו הלוחות ונסתלקו ענני הכבוד.
מבואר במדרש על הפסוק: "וירא משה את העם כי פרוע הוא" (שמות ל"ב, כ"ה). נעשו בני ישראל "פרועים" מלשון גלויים חשופים מענני הכבוד, רק שהקב"ה נתרצה לישראל בעשירי בתשרי, כאשר נעתר לתפילתו של משה ואמר לו: "סלחתי כדבריך" (במדבר י"ד, כ'), יום שנקבע כיום הכיפורים לדורות, נצטוו להקים את המשכן וחזרו ענני הכבוד לסוכך על ישראל, ולמחרת יום הכיפורים בי"א בתשרי ביקש משה מבני ישראל בפעם הראשונה שיביאו תרומה נדבה להקמת המשכן, "והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר" (שמות ל"ו, ג').
במשך יומיים הביא כל העם את נדבותיו היינו בי"ב ובי"ג בתשרי, ביום י"ד בתשרי אספו "חכמי הלב" את כל הנדבות מידי משה ובט"ו בתשרי החלו עוסקים במלאכת המשכן, אז שבו ענני הכבוד לסוכך על בני ישראל במדבר. לאמור, שעשיית הסוכות היא לזכר ענני הכבוד שהיוו את סוכתם של בני ישראל במדבר.
הפירוש השלישי של בעל חידושי הרי"מ המציע תרוץ מקורי. על מצוות סוכה נכתב "למען ידעו דרתיכם" כלומר בשביל מצוות סוכה דרושה "דעת" (ידיעה, הבנה), ואילו בכל ימות השנה צובר האדם עבירות (בידוע הוא כי אין אדם חוטא, אלא אם נכנסת בו רוח שטות), נמצא שהחוטא הוא חסר דעה, לפיכך איננו חייב לקיים את מצוות הסוכה.
אולם לאחר ימי ראש השנה ויום הכיפורים כאשר מיטהר הוא מחטאיו ונתכפרו לו עוונותיו, הוא חוזר להיות בעל דעה ודעת. על כן הגיע המועד לקיים מצוות סוכה. לפיכך מדגיש הרֶבֶ'ה מגור בעל חידושי הרי"מ הדין הוא ש" אם אדם מצטער פטור הוא מהסוכה" (מה שלא קיים בשאר המצוות), מכיוון שהיה מצטער נעדר ממנו יישוב הדעת, דבר הדרוש על מנת לקיים מצווה זו שעליה אמרה התורה "למען ידעו...".
הפירוש הרביעי של בעל שפתי חיים הוא: אם האדם לא ידע את כוונת מצוות הישיבה בסוכה לא קיים את המצווה כתיקונה היות וכוונת הישיבה בסוכה לזכור את יציאת מצרים ועתה יש חיסרון במצווה.
אם כן, כוונת הפסוק "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות ..." לא בא לומר לנו שבשעה שאדם יושב בסוכה עליו לדעת שהוא אכן יושב בסוכה אלא ידיעה זו היא כפי שמסביר רבנו חננאל על הפסוק "ידיעה לדורות" כלומר, "הדורות הבאים, כיוון שהם רואים שעושים סוכות ומניחים את בית דירתם ויושבים בימות החג בסוכה, שואלים הם מפני מה עושים כך ומגידין להם אבותיהם מעשה יציאת מצרים".
בניית הסוכה והישיבה בה תעורר את הילדים, את הדורות הבאים, לשאול, מה טיבה ועניינה של מצווה זו כמו בליל הסדר. החשיבות של ידיעת הדורות היא המחברת אותנו לשורשים מימי האבות ויציאת מצרים שהם הבסיס לקיומנו כעם.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
