השופטת: מרב גרינברג, בית משפט השלום בפתח תקוה

המועד: יום שלישי, 18.11.2014, שעה 08:30

הנושא: מעצרים עד תום ההליכים


חז"ל מספרים, שנחשון בן עמינדב היה הראשון שנכנס לים סוף לפני שהים נקרע, ומכאן מקור הביטוי "קפיצה נחשונית". יחידת נחשון של שירות בתי הסוהר אינה עומדת בשם המחייב הזה, ויותר מדי פעמים היא האחרונה להגיע ולהביא את האסירים והעצורים לבתי המשפט. זה היה גם המצב באולמה של מרב גרינברג, שיכלה להתחיל את היום רק ב-08:50 בעיקר משום שהייתה צריכה לחכות לעצורים.

העצורים הראשונים מגיעים רק ב-09:00, ואת הדקות שלפני כן מנצלת גרינברג לטיפול בעניינו של נאשם שנשלח למסגרת טיפולית, נפלט ממנה ומאז נעלמו עקבותיו. "הוצא צו מעצר? צו הבאה? משהו?", היא שואלת את נציגת המשטרה. לאחר שנענתה בחיוב, אומרת גרינברג שהיא לא תקבע מועד לדיון הבא, אלא אם וכאשר האיש ייעצר - תוגש בקשה לקביעת דיון דחוף.


"הצד הכספי הכי קשה"


העצור הראשון (אגב: על שני עצורים שומרים תחילה שלושה אנשי נחשון, ובהמשך יצטרף אליהם רביעי) הוא פלשתיני שנכנס לישראל בלי היתר. "מה גבירתי מציעה? יש לגבירתי ערב ישראלי?", פונה גרינברג לסנגורית. משהיא נענית בשלילה, היא ממשיכה: "אני אומר לגבירתי למה אני חושבת שכרגע זה מוקדם מדי [לדון בחלופת מעצר]. אם היה ערב ישראלי שהייתי יכולה לבדוק אותו, זה הצד הכספי שהוא הכי קשה. אני מציעה לגבירתי להסכים למעצר עד תום ההליכים, והיא תוכל להגיש בקשה לעיון חוזר בלי התנאים המוקדמים שבסעיף 52". הסנגורית מסכימה, וגרינברג מכתיבה גם הסכמה בשם המדינה.

כעת מתחיל הבלגן האופייני לאולמות מעצרים. משפחה שלמה מתיישבת מאחור ופותחת בשיחות, סנגורית מדברת עם לקוח, איש נחשון מדבר עם סניגור, חברו מדבר עם עצור. לוקח לגרינברג שתיים-שלוש דקות עד שהיא מחליטה להשליט סדר: "רק להיות בשקט".


"מרכז המתדון זו לא גמילה"


התיק הבא הוא של נאשם בן 50, ששוחרר מ-17 חודשי מאסר על עבירות רכוש ב-5.10.14 ושבועיים לאחר מכן גנב מכונית. סניגורו מבקש שגרינברג תשלח את מרשו לקבלת תסקיר של שירות המבחן לפני שתחליט על מעצרו עד תום ההליכים, למרות שהוא לא חולק על קיומן של ראיות לכאורה. הנימוק: הוא החל תהליך של גמילה מסמים, במרכז למתדון בחדרה. הסניגור מגיש פסיקה של בית המשפט העליון, גרינברג מסתכלת במחשב וקוטעת אותו: "אז הבקשה היא לבחון אפשרות לשלב אותו בגמילה? איזה טיפול הוא החל? לא שאני חושבת שמרכז המתדון בחדרה זה גמילה".

המשטרה מתנגדת לבקשת התסקיר ונציגתה מציינת, כי האיש ביצע את העבירה כאשר היה... בדרך למרכז המתדון. השלב המתאים לגמילה הוא המאסר, טוענת נציגת המשטרה, ומזכירה שלאיש יש 18 הרשעות קודמות ומאסר על תנאי בר הפעלה.

גרינברג מכתיבה החלטה תוך כדי עיון בכתב האישום, ומרימה גבה כאשר היא מצטטת את הטענה שהאיש החל בגמילה. גרינברג מצטטת פסיקה של בית המשפט העליון - ואני משער שזה מה שעשתה באותו חיפוש במחשב - לפיה אין צורך בתסקיר כאשר קיימת אינדיקציה מובהקת למסוכנות. "המשיב הוכיח את עצמו כפגע רע ושור נגח", מוסיפה גרינברג, ומציינת שהמעשים מסלימים וכעת האיש הוסיף אלימות לעבירות הרכוש. "המשיב חזר לסורו. אין עליו לא דין ולא דיין ולא מורא החוק. לא מאסר ממושך ולא מאסר על תנאי מרתיעים אותו מהמשך פגיעתו הרעה", היא מוסיפה. ההחלטה מפורטת למדי, וכך יאה כאשר מדובר בשלילת חרות של מי שטרם הורשע. אחרי ההכתבה גרינברג עוברת שוב על ההקלדה ומתקנת כמה מילים.


"הוא תוקפן כלפי כולם"


גם המקרה הבא מערב נאשם בעייתי. מדובר באדם המואשם בתקיפת בת-זוגו, והמסרב להיכנס לטיפול בנימוק שתשעה חודשים הם יותר מדי. "מעניין שבחרת בתשעה חודשים", אומרת לו גרינברג לאחר שאפשרה לו לומר כמה מילים בעצמו למרות שהוא מיוצג. "אפשר להשאיר אותך במעצר [עד תום ההליכים] בדיוק את אותו זמן. שירות המבחן לא סגר בפני אדוני את הדלת, אלא סבר שצריך טיפול שורש, איך הדינמיקה שלך עם בת-הזוג שלך יכולה להיות יותר טובה. זה בכלל יכול לעזור לך בחיים. הסנגורית אומרת שתהיה עצור, ואם בעוד שבועיים תהיה סבור אחרת - אפשר יהיה לשקול".

גרינברג פונה לסנגורית: "הדיאלוג הזה [עם הנאשם] לא יביא אותו למוטיבציה. גבירתי מסכימה למעצר עד תום ההליכים? אני אתן לגבירתי להגיש [בקשה לעיון חוזר] בלי תנאי הסף של [סעיף] 52". הסנגורית מודה שאין לה חלופת מעצר להציע, וגרינברג ממשיכה: "יכול להיות שיש פוטנציאל שחרור; אין חלופת מעצר ביתית ואין מוטיבציה לחלופה טיפולית. לשירות המבחן חשוב שיש פוטנציאל; להרבה אנשים יש פוטנציאל אבל אין מוטיבציה".

הסנגורית מבקשת דחייה קצרה אחרונה כדי לנסות לשכנע את הנאשם, אך המשטרה מתנגדת. בינתיים ילד קטן מרעיש וגרינברג מתערבת מיד: "אי-אפשר עם ילדים פה באולם". התובעת ממשיכה וטוענת, כי מוטיבציה לטיפול לא תיווצר יש מאין בעקבות עוד שיחה של הנאשם עם סנגוריתו.

גרינברג שוב פונה לסנגורית: "יש שתי אפשרויות: שאני אתן החלטה מנומקת, לעצור עד תום ההליכים ולבקש עיון חוזר". לאופציה השנייה גרינברג לא מגיעה, כי הסנגורית נכנסת לדבריה והיא מאפשרת לה זאת, כשם שהיא מאפשרת לסנגורית ולתובעת להתווכח ביניהן. התובעת מזכירה שלנאשם יש עבר של תקיפת אמו ובת-זוגו הקודמת, וגרינברג מגיבה: "אמרתי לגבי אישיות תוקפנית, הוא תוקפן כלפי כולם".

גרינברג מסרבת לאפשר לאביו של הנאשם לדבר, מכתיבה החלטה ודוחה את הבקשה לדחייה: "המשיב רחוק מרחק רב מתנאי הסף לשילובו בהליך טיפולו. ייתכן שצריך להיות תקופה מסוימת בכלא לפני שישנה את עמדותיו הנוקשות". לצד זאת, כהרגלה, היא מעניקה אפשרות לבקש עיון נוסף בצורה קלה מהרגיל.


השורה התחתונה: שופטת הקולטת במהירות רבה את הפרטים והנסיבות, ומתרגמת אותם לשפת ההחלטה המעשית. צריכה להטיל קצת יותר מרות באולם, ולמנוע את הפטפוטים המפריעים הפוגעים בכבודו של בית המשפט.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 8.