"עימות יוצא דופן"

מוצ"ש, י"ח בשבט תשע"ה, 7.2.2015

"צְוָוי קַוִּים פָרָלֶל נִיקַגְדָה יִפָּגֵשׁוּ" - זהוּ פִּתְרוֹן-השאלה/חידה לְגַבֵּי משפט בן ארבע שפות בְּמִשְׂחֲקֵי-לשון שלנוּ בכיתות ו'-ח': "שני קווים מקבילים לעולם לא ייפגשו".

במקרה שלפנינוּ: "עִמּוּת יוצא דֹּפֶן": ג'מאל זחאלקה ודרור אידר זוֹהי בהחלט "שיחה" על שני מישורים שונים לחלוטין ללא כל נקודַת מפגש זולת... אני מעדיף לעצור את המשפט - - -!

למרות המציאות הברורה ביותר בכל כיוון אליו תַּפְנֶה את מבטך וּתְבוּנָתְךָ, הקורא הנאור, בלא מרכאות. וייתכן מאוד שכל מַטְּרָתוֹ וְעִקָּרוֹ של ה"עִמּוּת" אינה אלא להבליט את הָ-אֵין-בסיס משותף!

אודה ואתוודה: נשגב מבינתי: כיצד ייתכן שאיך אפשרי מצב בוֹ אוכלוסייה ערבית, צִבור חַמוּלוֹת-שִׁבְטִיּוֹת נָתוּן; אשר אינוֹ מכיר על-פי דתוֹ, תרבותוֹ ומורשתוֹ בזכות-הקיום הלאומית יהודית שלנו בארצנוּ ישראל - ארץ הלאֹם; ופועל בדרך של טרור על-פי מיטב מורשתוֹ מִיָּמִים-יָמִימָה - אידיאולוגית חינוכית פוליטית ומעשית - וראה: ישראל היום - 6.2.2015 - חדשות שישי, עמ' 11, הכתבה הקצרה בְנוֹשא מכתבו של האב גבריאל נדאָף לגבי הסתה לשוהאדה מֵרֶחֶם, מטעם הסתדרות המורים במִמוּן משרד החינוך שלנוּ; ויישר-כֹח ח"י פעמים עם כל הכבוד לאב גבריאל נדאָף! כיצד נמצא ציבור זה, אשר אינו בדיוק שווה חובות בישראל, ואם לדייק נמנה על אויבינו; כיצד נמצא זה על מסלול שווה-זכויות בדרך לכנסת ישראל???

בכל חברה רִבּוֹנִית, מדינית, נורמטיבית חפצת-חיים היוּ אֵלֶּה מגוֹרשים, לכל הרוחות, מחוץ לִגְבוּלָהּ מיידית וללא כל פקפוק וספק. אצלנוּ - החברה היהודית בארץ-ישראל של היום - "המתקדמת-נאורה" אשר המנטליות האנטי-לאומית מאפיינת חלק נכבד ממנה - נמצאים הזַחָאלְקים, החָנִינוֹת וגרורותיהם - אויבינוּ על מסלול שווה-זכויות על אדמתנוּ - בדרך לכנסת ישראל; כולל ויכוח-סרק על הר-בית-מקדשנוּ אגדה אוֹ לא - היש אבסורד-ממשי, מציאותי, צוֹרם ובוטה מזה?

בלב העניין - עלֵינוּ להיות עֵרים מאוד לעובדה שאבסורד זה, כלומר: "זכויות הלאֹם", כביכול, של אויבֵינוּ בתוכנוּ - אבסורד מַמָּשִׁי זֶה נובע היישר מן הוואקום הָעֶרְכִּי בְּתוֹכֵנוּ, המצוי בחלקים נרחבים של החברה הישראלית-יהודית של היום. ואקום עֶרְכִּי בִתְחום-הזהות היהודית-לאומית-מורשתית שלנוּ.

כלומר: הֵעָדֵר תחושת הלאֹם הבסיסית-אִינְסְטִינְקְטִיבִית; כמו-גם הֵעָדֵר הקשר הבלתי אמצעי אִינְסְטִינְקְטִיבִי, המוּבנה עמֹק בלבב-פנימה לארצנוּ-אִמֵנוּ-ישראל; ללא צורך בשום הסברים.

רֵיקנות "קוסמופוליטית" זוֹ מִתְפַּשֶּׁטֶת כְּוִירוּס - לא בדיוק מֵאֶמֶשׁ; בעִקר, על-פי מיטב הבנתי, בִּמְחוֹזוֹת הצמרת הפוליטית, משפטית, תקשורתית; כולל הטפת-מוסר אנטי-לאומית בלתי פוסקת; ניתן לומר "בחתרנות בלתי נלאֵית"...

ושוב, בהקשר הר-הבית: מהיכן, בדיוק, ומה בהקשר-זה טיבוֹ של סִפּוּר הֲזָיַית-רכיבת-הלילה של נְביא-האיסלאם על סוסוֹ אל-בוּרָאק כולל פרסותיו על אבן השתייה בהר-הבית בִּירוּשָׁלַיִם - אשר איננה מוזכרת כלל בקוראן? פנטזיה ערבית-מוסלמית - על-פי מיטב המסורת?

בנוסף - מהיכן, בדיוק, בא אותוֹ "עם פלשתיני" וּמתי - יֵשׁ-מֵאַין? מיהם בדיוק "הפלשתינים" ומה הייחוד אוֹ ההבדל בינם לערבים לכל דבר ועניין - בני ישמעאל? עמלק? את התשובות הנְכוֹחוֹת אנוּ מקבלים, יחד עם העולם כולוֹ, יום-יום, שעה-שעה, מן המציאות אשר אינה סובלת משום-מה פשרות הֲזוּיוֹת. מציאות הנצרבת, בין אם נרצה - ובין אם לאו, בבשר ובנפש ובזיכרון האנושי ללא מפלט. כמה פעמים שוב ושוב ושוב עלֵינוּ היהודים ללמוד מציאות צורבת מדממת זוֹ תוך מאה שנה על-מנת להפנים לאן מוּעדוֹת פני "חברי-הכנסת" הללוּ "שלנוּ"?

זהבה - ג. - ז ה ב ה - הדברים הבאים מכוּונים ספציפית אליך וּלְשֶׁכְּמוֹתֵךְ, אנא, מלֹא תשומת לבך - כמיטב יכֹלתך: דומני שהגיע זה-מכבר הזמן להחלים וּלְהִתְפַּכֵּחַ מִתִּסְמוֹנֶת ההכחדה-העצמית שלנוּ; תסמונת "דמוקְרטְיַת הסוס-הַטְּרוֹיָאנִי", תסמונת "יצירתית", צמודת "מציאות" חסרת בסיס והגיון, מֻפְרֶכֶת והרסנית, אשר אחד מסממניה למשל: העמדת מר ברוך מרזל על מישור "שווה ערך" כביכול עם הפרופ' לשם כְבוֹד הטרור ח. זועבי; ואני מתנצל בפני בָּרוּך על הסמיכות הַמְּבַזָּה.

עלי לומר בבהירות חד-משמעית: מיסטר זחאלקה ומרעיו אינם עבורי פרטנרים לשיחה ו/אוֹ ויכוח על זכות מקומָם, כביכול, בארצי ישראל ולא על זהותם הלאומית כביכול בדאָר אל חַרְבְּ או אִסְלָאם כלשונם. את השאלות הללוּ הם יְלַבְּנוּ לבטח - "באש וּבְחֶרֶב" עד תֹם שרידיהם בינם לבין עצמם. ראינוּ ואנוּ רואים עובדות/דוגמאות למכביר בהשתלטות חמאס על חבל עזה - בישראל ובכל ארצות הערבים, במרחב הקרוב והפחות קרוב; שיהיה להם לבריאות עד מאה ועשרים נוספות על אלף ושלֹש מאות השנים הקודמות, לְעֵרֶךְ; מאז עֲלוֹת האִסלאם בחצי האי ערב: "דין מוחמד בְּסַיִף".

הנושא המיידי והחשוב ביותר, למיטב הבנתי, הוא: לזהות נכונה את המציאות הקיימת סביבנוּ וּבְקִרְבֵּנוּ, כולל גופים ברורים בחברה היהודית-ישראלית החוברים פוליטית ואידיאולוגית לאג'נדת "דאָר אל חַרְבְּ" בארצנוּ ישראל; גם ובעיקר כאשר חבירה זוֹ מוּסווה בְּנִסּוּחֵי-תרמית כמוֹ: "דמוקרטיה" - "שלום" - "קבלת הָאַחֵר" - "פשרוֹת של אמיצים" - "יודיאונאצים" וכיוצא באלה; אשר כל מטרתם מלכתחילה אינה אלא להחליש ולפוגג את זהותנוּ ונחישותנוּ הלאומית, פתאֹם "לאוּמני" - out of the blue, "מדינת כל-אזרחיה", כולל רוצחיה. דוגמאות לרֹב: "המחנה הציוני" בלה, בלה - התנועה-קדימה-אחורה-ולכל כיוון אפשרי עוטָה דגל פלשתין.

העִקר, לשיטתם: כיסא צמוד לַיַּשְׁבָן בַּכְּנֶסֶת - מרופד היטב בִּכְספים מכל העולם הממתין בדריכות וּמעוֹדד מגמה זו, על-מנת לְגַּמֵד ולהחליש את ישראל, כולל כמובן, יהודים נַשָּׂאֵי-תסמונת שנאה-עצמית - מלוֻוָה חַתְרָנוּת כרונית בִּלְתִּי-נִלְאֵית - יש לראות זאת בחדות ובהירות!

אם לחזור לנקודת המוצא: "עִמות יוצא דֹפן..." לתפיסתי - הצד הערבי-מוסלמי לחלוטין איננוּ בר-שיח לגבי ארצי-מולדתי-ישראל מֵעֵבֶר לזכויות גֵר וְתוֹשָב! יש, כידוע, עשרים ושתיים ארצות באגן הים התיכון המורחב המאוכלסות ושייכות לְשִׁבְטֵי-עַמֵּי עָרָב; אלה כוללות, כידוע, שני שלישים של ארצי-ישראל בִּגבוּלוֹתיה המלאים. מול אויבינו יש לפעול על-פי התפיסה הביטחונית של אליהו הגלעדי לאמור: "קַנֹּא קִנֵּאתִי לַאדני אֱלֹוהֵי צְבָאוֹת" (מלכים א', ט') וכן על-פי הקוד הלאומי-ביטחוני: "נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר"! (שמואל א', ט"ו, כ"ט).


שלך הקורא בכבוד,
איתן אראל

____

מצורף:

א. דבריו של עזריאל קרליבך, העורך הראשון של העיתון מעריב, מיום 7.10.55; נכתבו לפני חמישים ותשע שנים. הדברים ברורים, חד-משמעיים ואינם נגועים, כמקובל בימינוּ, ב-politically correctism, ומה גם שהמציאות הנוכחית מדגישה אלף מונים את הרלוונטיות ללא פשרות שלהם:

• 
  "לא עניין הגבולות הוא מקור הסכסוך בינינו לערבים, אלא הפסיכולוגיה האיסלאמית. בין עולם האיסלאם לעולם המערב אין אף מילה משותפת, לא הייתה ולא תהיה. הכוונה אינה לדת. הכוונה להשפעות האיסלאם על החיים החברתיים והסוציאליים, ואף היחסים עם שאר בני האדם.
  
  מוסלמים עוד לא הסכימו על שום דבר אף בינם לבין עצמם ולא רק בענייני ישראל. תגובותיהם על כל דבר הן כולן רגשניות בלתי מחושבות... עם הכול אתה יכול לדבר 'ביזנס', אפילו עם השטן, אך לא עם אללה... אנחנו מוסיפים חטא על פשע כשאנחנו מסלפים את התמונה ומצמצמים את הוויכוח לסכסוך גבולות בין ישראל לבין שכנותיה. כיבוש בכוח החרב בעיניהם, בעיני האיסלאם איננו עוולה, להפך. דאגה לפליטים, לאחים מנושלים, איננה מתחום עולם מחשבתם. אללה גירש, אללה ידאג.
  
  על-ידי מה שאנחנו מתדיינים עמהם על בסיס מושגים מערביים, אנו מלבישים פראים גלימת צדק אירופית. במקום להזעיק את עמי העולם, אנו מרדימים אותם. זהו יסוד טעותנו, ולעניות דעתי, סוד בדידותנו וכשלונותינו. האמת היא שהאויב הוא רוח האיסלאם. האיסלאם אויבו של כל אדם חופשי. האיסלאם אויב של כל מחשבה פורייה, כל יוזמה טובת לב. כל רעיון יוצרני. האיסלאם אויב לכל יהודי, כל נוצרי ולכל מוסלמי. האיסלאם לא הוציא אף דמות אדם אחד שהצעיד את העולם קדימה, בכל שטח שהוא. האיסלאם הוא הכלא ל-500 מיליון בני אדם מעונים.
  
  האיסלאם הוא המוקש הטמון לשלום תבל, וכל עוד לא נתאמץ ולא נצליח להנחיל לעולם החופשי את הידיעה הזאת, נהיה אנחנו תמיד הקורבנות הראשונים של אי-ידיעתו."

ב. קטע מתוך מאמרו של בועז ביסמוט, כפי שהובא בעיתון ישראל היום, 19.5.13:

• 
  אכזריות בלתי נתפסת
  
  "הדיווחים על שימוש בנשק כימי לצד דיווחים רבים על מעשי טבח של חיילי אסד נגד המורדים מצד אחד, ודיווחים על אכזריות לא פחותה מצד המורדים (צילום אכילת הלב של חייל סורי על-ידי מורד, למשל) מעוררים צמרמורת במערב. בעולם הערבי קצת פחות. מדוע?
  
  ד"ר באסל חוסיין, המתגורר בעירק, ניסה להסביר את האכזריות במאמר שפירסם תחת כותרת 'חברה של שנאה': 'קשה להכחיש את העובדה שרמת השנאה גוברת בחברות הערביות. קיימת אצלנו תעשיה שהפכה את השנאה לאמנות. נדהמתי מכמות השנאה, הטינה והאיבה הנמצאת בזירה הפוליטית, הדתית, התרבותית, ובכל הרמות, עד כדי כך שהמתינות הפכה לאשמה, קול החוכמה לבגידה, השנאה המוגזמת הפכה לדבר טוב והמסחר בה הפך לסחורה מבוקשת'. במאמר אחר כתב: 'אכן, אנחנו עם של דם'."