מ"רפאל" ניתן לדרוש יותר

את צמרת הקולינריה הישראלית מעטרת כבר שנים קבוצה נבחרת של שפים דגולים, האמונים על שימור רמתה הגבוהה. אומנם הדברים אמורים בקומץ בלבד של בשלנים למופת, הזוכים בשל כך לתהילה ושבחים, אלא שהקומץ הוא גם זה שנותן את הטון המנחה לבישול הכללי.

מי שנמנה עם הקומץ הזה הוא השף רפי כהן, בעליה של מסעדת "רפאל". המסעדה, הממוקמת בקומת הקרקע של מלון "דן" התל אביבי, עלתה מן הסתם לגדולה בזכותו. למי ששכח ראוי להזכיר שכהן נחשב, בצדק ממש, לאוטוריטה קולינרית ללא עוררין. הוא השף שמבשל גסטרונומיה לשמה, תוך הקפדה על איכות מעולה.

ואז, פתאום, התחולל השינוי. לפני מחצית השנה נסגרה "רפאל" רק משום שכהן נואש מצוות-עובדיו. אם להסביר זאת בלשון המעטה - הם לא הלכו בתלם שלו. רק לאחר שינויים שביצע, הוא חזר ופתח אותה מחדש. ואכן, על פניו, נראה שהצליחה לשוב לדרך המלך, לשביעות-רצונם של סועדים ותיקים, שהמשיכו לנטור לה ממש אמונים..

ההבדל הגדול

משחזרה לעמוד במרומי פסגתה - חזרנו גם אנו אליה, לתפריט מפתה של אוכל עסקי. אלא שהפעם נחלנו מעט אכזבה. לשולחן הגיע, למנת הפתיחה, מבחר מצומצם של טאפאס-סלטים. בעבר ניתן המבחר בנדיבות והיה גם עשיר יותר בתוכנו. לחם הבית, שהתלווה אל הטאפאס, היה כרגיל טעים להפליא.

לעיקריות הזמנו כבד על האש, עם תפוחי-אדמה וירקות מוקפצים, בעוד בת הזוג מזמינה שיפוד-קצבים ומחית-תפודים. הבשרים הוגשו לא חמים די-צורכם והיו באיכות בינונית למדי. מה לעשות, אבל אחרי ארגנטינה, מלכת הבשר, שבאחרונה חזרנו ממנה מהופנטים מאיכותו הגבוהה, הרגשנו מייד בהבדל הגדול. נודה ולא נבוש שעל אף שהבשר ב"רפאל" הוא עדיין ברמה גבוהה יחסית למסעדות אחרות - אין הוא מגיע לקרסוליו של הבשר הארגנטינאי, כך שאפילו שף מנוסה כמו רפי כהן, יתקשה להפיק מהפרודוקט המצוי בידיו את טעמי העילית של ארץ הפמפס.

שרות לבבי

לקינוח הזמנו "בלאן מנז'ה - מקפא של חלב-שקדים, עם גלידה ופירות. הקציפה לא הייתה קפואה ומתוקה די צורכה ואיבדה בשל כך מטעמה הנדרש. התלוו לקינוח אספרסו כפול, מהביל וניחוח, עם סודה צוננת ומשיבת-נפש ממש.

החשבון הסתכם ב-380 שקל והוספנו עליו תשר של 40 שקלים לשרות לבבי ומסור בהחלט. את "רפאל" זיכינו, בכל זאת, ב-8 מתוך 10 הנקודות של הסולם הקולינרי. אלא שזה המקום לציין שעם קצת מאמץ עשויה המסעדה הזו לחדש את ימיה כקדם ולצבור את מלוא הנקודות המגיעות לה.