פייסנות מעודדת תוקפנות

נשיא המדינה ראובן ריבלין הכריז באחרונה בנאום 'לאחר 67 שנים שבהן לא נבנה ישוב או עיר ערביים, הגיעה העת לעשות זאת'. במחילה מכבודו של הנשיא, המספר איננו שישים ושבע שנים, אלא אלף שנים. במשך אלף שנים של שלטון ערבי ומוסלמי לא נבנתה אלא עיר חדשה אחת ויחידה, רמלה, ובזמן אותו שלטון נהרסו מאות ישובים עתיקים והארץ הפכה חרבה ושוממה.

העולים שהגיעו לארץ לפני שנות המדינה, בנו והקימו מחדש ישובים במקומות שנהרסו בזמן השלטון המוסלמי. איש לא עצר מן הערבים ללכת בעקבותיהם.

ומדוע היה על המדינה להקים כה הרבה ישובים מיד אחרי יסודה? מראשית ימי המדינה הגיעו לארץ קרוב לתשע מאות אלף פליטים ממדינות ערב. היהודים היו תושבים שלוים ומועילים בארצות המזרח התיכון ושכנו בהן מאות שנים מלפני הכבוש האסלמי. והנה המדינות הערביות החדשות, שהקימו הבריטים והצרפתים אחרי מלחמת העולם הראשונה, פנו תחלה להשמיד את הישוב היהודי בארץ ישראל ונכשלו. כנקמה על כשלון צבאותיהם פנו שליטי המדינות הללו לרדוף את היהודים בארצותיהם, ולהתעללל בהם, וגם החרימו את רכשם ואת בתיהם.

במדינות ערב לא נשארו כמעט יהודים. אבל בארץ ישראל נותרו ערבים. תהליך דומה היה בהדו שהייתה תחת שלטן הבריטים וחולקה עם קבלת עצמאות. בשטח המדינה שהוקמה למוסלמים והומצא בשבילה השם 'פקיסטן' לא נתרו כמעט הנדים, אבל בשטח הדו של ההנדים נותרו למעלה ממאה מיליון מוסלמים. גם בשטח ארץ ישראל המערבית שכבשו הפולשים מעבר הירדן לא נותרו יהודים בירושלים ובגוש עציון.

הערבים שהיו מעורבים במלחמה פעילה, שעשו טבח בשכניהם היהודים (כמו ערביי צפת וביניהם המשפחה של מחמוד עבאס ראש אש"ף כיום), שירו עלאוטובוסיםומכוניות שנסעו בכבישים לידם ברחו מן הארץ. היו גם ערבים אשר אלצו אותם מנהיגיהם לעזוב את בתיהם לפנות את הדרך לצבאות הערבים עד הנצחון שיבוא ויירשו את בתי היהודים.

הערבים הנותרים בישראל עם הקמתה הפכו לאזרחים ישראלים, והם נשארו בבתיהם ובישוביהם ולא נזקקו לישובים חדשים. ובמשך 67 השנים הנזכרות לא היה עכוב של בניה לערבים. מדינת ישראל חברה לרשת המים והחשמל כפרים מרוחקים, ולראשונה הגיעו מים זורמים לבתים. נסללו גם כבישים לתת לתושבי הכפרים גישה לערים, והוקמו בתי ספר לחנוך חובה חנם. הנוסע בכביש החוף,למשל, רואה כמה גדלו והתפתחו הישובים הערבים לאורך הדרך. ובמקום בתים קטנים ונמוכים, נבנו בתים חדשים מפוארים וגדולים. בעוד תושבי הערים היהודיות מצטופפים בבניינים רבי קומות, הבנייה בכפרים הערבים היא של בתים צמודי קרקע,הבולעים עוד ועוד אדמות מדינה. כפרים קטנים התפשטו וכבשו עוד ועוד שטחים, והפכו לערים חדשות.
בדברי הנשיא ריבלין נמצא הד לתלונה של חברת הכנסת חנין זועבי.

לפני כמה חדשים הופיעה חברת הכנסת חנין זועבישדורי תחנת הטלוויזיה האנגלית פוקס בערבית. היא צעקה כי בשנות המדינה נבנו מאות ישובים ליהודים אך לא נבנתה אף עיר ערבית חדשה. משתתף ישראלי שהופיע מולה, ודיבר בערבית משובחת וטובה מן הערבית של חנין, הזכיר בדבריו 'אנו דואגים לזכויות 'הערבים הישראלים'. חברת הכנסת הפסיקה את דבריו בצעקה, אני לא ערבית ישראלית אנו פלשתינים' והשתוללה ולא הניחה לו לדבר. הישראלי ניתק את המיקרופון ועזב את המקום. אותה חנין זועבי אינה מסכימה להיות אזרחית ישראל, אך דורשת שישראל תבנה עבורה עיר חדשה. דברי חנין זועבי יצרו את הרושם בלב הצופים בארץ ובעולם כי ישראל הפסיקה ועכבה בנית ערים לערבים.

עוד יותר רחוקים מן האמת הדבורים על חלוקה צודקת של תקציבים. המשרת בצה"ל מגיע לשוק העבודה שלש שנים לפחות אחרי הצעירים הערבים הפטורים מן השרות. מלבד ההגנה על המולדת תורם המשרת בצבא מכיסו ומכיס משפחתו הכנסה של שלש שנים.

בזמן שהעולים הפליטים מארצות ערב עסקו בעבודה ובבנית בתים חדשים, במה הייתה עסוקה המנהיגות הערבית בארץ ובמדינות ערב? המנהיג של המפלגה של חנין זועבי הלא הוא עזמי בשארה, היה עסוק בעזרה לחיזבאללה להרוס בתים וערים בישראל חנין זועבי רואה עד היום בעזמי בשארה את מנהיג מפלגתה, ולא מגנה אותו על שהיה בקשר עם חזבללה להודיע להם היכן נפלו הטילים שלהם ולהציע להם מטרות לפגוע בהם.

קהילות ישראל בכל העולם תרמו מהונם ומאונם כדי לקנות אדמות בארץ ישראל לבנין ולפתוח, להקים בתים ולעבד שדות עבור הישראלים. הברון רוטשילד הקים את זכרון יעקב ובה הגפניםוהיקב לפרנס את התושבים. אדמות עמק יזרעאל נקנו בתרומת משפחת ששון מעירק וכפר יחזקאל נקרא על שם ראש המשפחה. ולעומתם, תורמים הנסיכים של קטר לחמאס של עזה.לא לבנות בתים לתושבים, אלא לבנות טילים להרוס בתים של ישראלים. ובמה עסקה חנין? היא עלתה על אניה אשר בקשה להתנגש בצי הישראלי המבקש למנוע הברחת נשק למחבלים. אבל המערכת המשפטית הישראלית לא מצאה דרך להביא לדין את חנין שהפרה את שבועת האמונים לכנסת, והייתה יחד עם המשט של תומכי המחבלים שפצעו את חילי צה"ל שעלו על האניה 'מרמרה' והפכו אותם לנכים.

הנשיא חזר באותו נאום על הטענות של חנין זועבי ושאר אנשי הרשימה הערבית המשותפת, על אזון בתקציבים (ואינו מזכיר מה המקור לתקציבים כגון תשלומי ארנונה ובעבר תרומות של אחב"י בעולם). אנשי קבוצת הכדורגל בני סכנין המקבלים כספים מן הנסיך של קטר, ועומדים באצטדיון הכדורגל שלהם לכבודו ולכבוד עזמי בשארה. מדוע לא יבקשו כי הנסיך ישלח כספים לבנות להם בתים במקום לתת אותם לחמאס לקנות טילים להשמיד את שכניהם הישראלים בגליל.

הנשיא גם לא הזכיר,מדוע הקימו העולים הישראלים ערים חדשות ולא התישבו בערים מעורבות או הערביות הקימות. עשרות שנים לפני קום המדינה הישראלית הציונית קמו מוסלמים ערבים על שכניהם היהודים ורצחו אותם. היה טבח אחר טבח בחברון ובעזה וביפו ועוד ויהודים עזבו את הערים האלה. גם כיום לא יוכל ישראלי להתהלך בביטחון בשעות הלילה באום אל-פחם וגם לא ברחובות מסוימים בירושלים. אבל ערבי מוסלמי יכול להתהלך בביטחון בלב תל אביב או כל עיר אחרת. הרי זה הבדל יותר גדול מן 'הפער בתקציבים' שמדבר עליו הנשיא.

העולים לארץיבשו בצות מפיצות קדחת והקימו את חדרה. האם זאת אפליה נגד ערבים? תושבי גוש-קטיף יבשו בצות שם והקימו ישובים חדשים. מדוע לא עשו זאת הערבים בתשע עשרה השנים ששלטו שם המצרים. ולאחר מסירת השטח לחמאס בידי ממשלת קדימה' והתומכים בה, לא התישבו שם הערבים תושבי עזה, אלא הפכו את הישובים הישראלים לבסיסים לשגר משם טילים להרוס ערים ישראליות.

אחד המכשולים המונעים מן העמים הערבים לחיות חיי שלום ולהתפתח עם העולם המודרני הוא הנטייה להאשים תמיד אחרים במקום לתקן את החברה שלהם. ההכרזה הגיע הזמן 'אחרי 67 שנים', מציגה את קיום ישראל כמקור הרעה לערבים, מעודדת את הנטייה של מנהיגי המפלגות הערביות בכנסת להאשים את ישראל במקום לעזור לבוחריהם להשתלב ולהתקדם בישראל. הדבורים על 'אי שויון' ועל 'סגירת פערים' מנוגדים למציאות ורחוקים מן הדרך להשיג התקדמות של התושבים הערבים. הם נאמרים מתוך כונה לרצות אזרחים ממורמרים ולפיס אותם, אך החזרה על הטענות בסגנון חנין זועבי והמנהיגים הערבים פועלת בכוון ההפוך.

במקום להרגיע, יוצרים דברי הפיסנות המנוגדים למציאות זעם והתמרמרות והתמרדות כמו שאנו רואים ביום האדמה שהייתה בו חזרה של השיטה הערבית הישנה של התנכלות לתחבורה והריגת ז'אן בכור שעבר במכוניתו ליד כפר ערבי. הצעקות של חנין זועבי על קפוח ונשול באות להצדיק את העזרה למחבלים כמו שעושים חברי כנסת המצטרפים למשט של תומכי החמאס לעזה.פיסנות אינה מעודדת רצון טוב בצד השני אלא מעודדת תוקפנות.

באותו נאום הזכיר הנשיא ריבלין את למוד הערבית והעברית בבתי הספר בארץ ונראה מדבריו כי הוא מבקש לתת מעמד שוה לשתי הלשונות במדינה. הלשון הערבית אינה זקוקה לישראל לפתוחה. היא נהוגה בעשרים מדינות ונלמדת בחמשים מדינות מוסלמיות. אנו זקוקים ללמוד ערבית להכיר את התרבות של האזור, ולמוד הערבית מסיע להבנת הדקדוק העברי. קל ליודעי ערבית ללמוד ולהבין עברית. אחרי 67 שנים של למוד העברית בבתי הספר בישובים הערבים במדינה, הגיע הזמן להבין כי התושבים הערבים אינם זקוקים לתרגום ערבי בשלטים. הכתובות הערביות, למשל, בשלטים האלקטרוניים של האוטובסים בחיפה, באים להכריז הכרזה פוליטית ולא לצרך עזרה למי שמתקשים בעברית. אם יש צרך בתרגום, הרי הוא לאנגלית עבור התירים ואולי לרוסית עבור עולים חדשים יחסית.
הנשיא נשא את דבריו בטקס הענקת 'פרס גבעת חביבה לחברה משותפתש ליהודים וערבים'. מקימי הטקס אינם יודעים כי בעירק, למשל, היו חיים משותפים כאלה. חלוצי העיתונות בערבית והספרות בעידן החדש בעירק, היו מבני עמנו.

בקונגרס למוזיקה ערבית שהתקים בקהיר בשנות השלשים, הייתה המשלחת של עירק מורכבת מזמר מוסלמי אחד ומאוסף מוסיקאים כולם ללא יוצא מן הכלל מבני עמנו. אך ביום פקודה, לא הססו השליטים בעירק לרדוף את היהודים, בין היתר בהשפעת אמין אל חוסיני ממנהיגי הערבים בארץ ישראל. המופתי של ירושלים בא לעירק והפיץ שנאה נגד 'היהודים הטובחים באחים בפלשתין'. עם העלייה לארץ הושכחה התרבות הזאת.

כמה מזיקה תרומת הכספים של המדינה ועירית חיפה לתאטרון המרומם מחבל ערבי רוצח, ומקים טקסים ליום 'האסיר הפלשתיני'. פעולות כאלה מפיצות שקרים ומשלהבות תושבים נגד המדינה. הפעולות הללו אינן מקרבות ואינן מביאות לפיוס בין האוכלוסייה המוסלמית והיהודית. הן עוצרות את ההתקדמות של התושבים ומונעות מהן להשיג את מיטב התועלת מן החברה הישראלית הכללית המתקדמת ומתפתחת.

הנשיא הזמין למעונו למפגש את שרת התרבות ואת השחקן הערבי שביקש להחרים את ישובי בקעת הירדן. האם מותר לנו לבקש מכבודו לזמןלמעונו במקומם את אנשי המכונים המבקשים לשמר על התרבות של עולי ארצות ערב? .לו היו נסמכים על ההכרה העמוקה שלהם של התרבות וההיסטוריה הערבית לא היו מנהיגינו נפתים להביא את המחבל ערפת מתוניס לארצנו ולחשוב שהוא ישמור עלינו מפני המחבלים 'בלי בג"ץ ובלי בצלם'.

בראש המכונים הללו ראוי לזכור את מכון בן צבי לחקר יהדות המזרח שהקדים הנשיא השני של מדינות ישראל. ויחד עמו לזכור מכונים מיוחדים לקהלות מסוימות כמו מכון מורשת יהדות בבל שהקים מרדכי בן פורת היקר באור יהודה. אם מבקש הנשיא להפיץ את ידיעת הערבית יוכל לבקר באחד המופעים של זמרים שם.

באוניברסיטת בגדד למדו במחלקה למוזיקה את השירים של האחים צאלח ודוד כויתי שהם חדשו את המוזיקה העממית העירקית ובאותו זמן הקליטו 'שבחות' כפי שקרואים השירים העברים, שירי הקדש, אצל קהלת בבל. המכון לחקר יהדות אשור ( מוצל) שהיה בנשיאות שושנה ארבלי אלמוזלינו שהלכה לעולמה בימים אלה נסגר מחוסר תקציב. שרת התרבות תוכל להעביר את התקציב שעצרה עבור התאטרון שעורר את זעם השמאל הקיצוני, אל מרכזי תרבות כמו המכון לשמור מורשת עולי מרוקו. כלנו מתפעלים משירי רבי שלום שבזי שהביאו לנו עולי תימן ושר החנוך יוכל להעביר את התמיכה שיפסיק עבור התאטרון 'אל מידאן'. אל מכון מורשת יהדות תימן.