בת יאור הוא שמה הספרותי של החוקרת והסופרת ג'יזל ליטמן, ילידת מצרים שהתאזרחה בבריטניה אחרי שגורשה ממולדתה ושם השלימה לימודיה והייתה להיסטוריונית פורה שהתמחתה בחקר היחסים בין האיסלאם לבין העולם המערבי בכלל ובין היהדות, בעיקר יהדות בת זמנינו. הייתה לי היכרות טובה מאוד איתה ועם בעלה (שתרם תרומה משמעותית מטעם עליית הנוער-אף על-פי שהיה אזרח בריטי להצלת ילדי מרוקו בתקופות בהן השקיעה הקהיליה הישראלית מאמצים גדולים בפעילות הצלה בארץ האיסלאמית הזאת).
בת יאור היא אישה מרשימה, צנועת הליכות, מכניסת אורחים, דעתנית בתחומי מחקרה ושנויה במחלוקת, אולם ראויה לכבוד השמור ללוחמות אינטלקטואליות המחמשות עצמן בידע מופלג, במתודה אקדמאית, בנאמנות מדודה אך בלתי מעורערת לממצאיה היא.
היא פרסמה עתה כמה שורות על "תרומתו" של המופתי ושל הקרובים לו למערכה הנמשכת מימים לקעקוע זכותו של העם היהודי לקיום בארץ ישראל ולקיום בכלל. ראוי לדעת, ובעת ובעונה אחת לא לראות בדברים סנגוריה על האמירה הבלתי סבירה והאומללה בעליל שטענה כי המופתי היה בעל יכולת להיות המכה בפטיש שהביא את
אדולף היטלר ליזום ולהורות על ביצוע השמדת היהודים.
בת יאור מזכירה כי אל חוסייני היה חייל בצבא העותמני במלחמת העולם הראשונה שהיה בברית עם כוחות גרמניה גם בימי הג'נוסייד הארמני. הוא שוחרר מן השירות מטעמי בריאות.
בשנת 1941, כנציגם של האחים המוסלמים הפלשתינים, הוא עומד בסיוע גרמני מאחורי ניסיון המרד הכושל בעירק בבריטים. הוא בורח לגרמניה שם הוא עושה את כל ימי מלחמת העולם השנייה הנותרים ומשיק את הקמת היחידות המוסלמיות של האס.אס ועומד בראשן. שם הוא קושר קשרים עם כמה וכמה מראשי המשטר הנאצי. הפגישה הזוכה עתה להארה מחודשת ולעניין תקשורתי מסעיר, בינו לבין היטלר, מתקיימת בשולי אותן מערכות היחסים.
התעסקות אובססיבית
עם הכניעה הנאצית, מלווה במשתפי פעולה של פושעי מלחמה נאציים בתוכם רבים שהתאסלמו, הוא בורח למצרים ולסוריה בעזרה מוסווה של גורמים צרפתיים. פושעי המלחמה האלה זוכים למעמד רם למדיי בשורות המשטרים הסורים והמצרים ומסייעים בקידום מדיניות הסתה בציונות בכלל ומטיפים להשמדת ישראל בהשראת המופתי. נוצרים קשרים עם משרדי הליגה הערבית בכמה וכמה ארצות אירופיות, בין היתר בבון, בז'נבה, ברומה ובלונדון. בשוודיה עומד בראש ss Obersturbannfuehrer Bernard Bender הממיר דתו לאיסלאם תחת השם בן סאלם. האיש עמד בראש השירותים החשאים של הוורמאכט באוקראיינה בימי מלחמת העולם השנייה, ופועל עתה בסמכות ממצרים בשוודיה במסגרת המאמצים הפאשיסטים והאקס נאצים ליישום מדיניות הדלגיטימאציה של הנוכחות היהודית בארץ ישראל. הרשת של הנאצים המומרים המקבלים השראה מאל חוסייני כוללת שמות כגון Johannes von Leers חבר בכיר במפלגה הנאצית מקורב לגובלס ולרוזנברג האידיאולוג של המפלגה. הוא ממיר דתו ומאמץ את השם Omar Amin לכבודו של של אמין אלחוסייני המנטור שלו. Willi Berner, alias Ben Kashir נמנה עם צוותימ הביטחון של מאוטהאוזן ועוד גם הוא פעיל מרכזי.
בת יאור אינה מתייחסת כלל ועיקר לנושא של השפעתו המכרעת כביכול של חוסייני על הנאצים. היא משרטטת מפה של התעסקות אובססיבית, והייתי אומר בראייה לאחור ובפרספקטיבה היסטורית, פתטית, של איש מרכזי אבל למעשה זוטר המקיף עצמו באישים מפוקפקים בדרגת אמינות נמוכה לא פחות מרמת השפעתם הקונקרטית. בלי משים היא יוצרת תמונה של עיסוק פתולוגי בקידום רעיון השמדת העם היהודי כאידיאה ועקירתו מישובו בפלשתינה, הערבית לדידם, כפרקטיקה. אלה דמויות יותר חולניות מהיסטוריות המסתובבות גמדיות בצילה של הממוטה הנאצית המפלצתית הרומסת את הציוויליזאציה ודורכת על היהודים בסדר זה אן הפוך, היינו הך, וכמו מוצאת הנאה יתרה לסייע למונסטר שאינו צריך לסיוע וכנראה גם לועג לנאיבים הקטנים המפצים על אפסותם באמונה כי אכן הם מוליכים את השד, מחזיקים במושכות החיה הנוראה, ורוחם שורה על נשמותיהן הפרועות.
בת יאור מתארת את אל חוסייני כאיש דת נכלולי, רדוף רוחות רעות, אינה בוחנת אם הוא איש דת מאמין או איש דת הנזקק למעמדו לקידום שאיפות החולין האידיאולוגיות ולאומניות שלו, תאור המחייב ידיעה על-ידי כל אדם העוקב אחר תולדות בעלי המזימות האנטי ישראליות והאנטי יהודיות. היא נזהרת מהביע דעה ביחס לרלוונטיות של החומר הזה בימינו ולמצאי שאנו מתבקשים לו בקונטקסט המזרח תיכוני בהווה. היא אינה בוחנת מה השתנה מאז 1917, 1941, 1947-8, 1967, 1973, ומה לכל אותם תאריכים ל 2015. אבל לידי תרומתה לגרוטסקה האל חוסיינית ולמלוויו הנאצים שניסו לטפס לתוך ההיסטוריה ונשרו לנשכחות, מעוררת וצריכה לעורר עניין.
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
