מתי טוכפלד בטורו השבוע, ב
ישראל היום, עוסק בתגובות פבלוביות; אומנם ההליך המדיני נועד לבלום יוזמות צרפתיות ומצריות למיניהן, אך בפועל, כל הליך מדיני, זה שהיה ב 1993 וזה שהיה ב 2000 וזה שהיה ב 2001, סופו שהוא מעורר את התגובה הפבלובית של הטרוריסטים;
עוד תגובה פבלובית היא תגובת השמאל להיתקעות של נתניהו בשלטון, ולדעת טוכפלד (מישראל היום, שיש המכנים אותו "הביביתון"), כל הפרשיות, לרבות זו האחרונה, של הפלייבוי ארנו מימרן, אינן אלא סערה בבקבוק פלסטיק, מן הסוג שהשמאל ניסה להשתמש בו בכדי להלביש, לשיטת טוכפלד, עוד "פרשיה" על ביבי/שרה.
ומסתבר שכולם עוסקים בפרשת רמי סדן, וגם מתי טוכפלד: את העיסוק שלו בטורו בפרשת רמי סדן הוא מסיים במשפט: "איכשהו קשה לי להאמין ש"אני, כמו האליטות, שונא את
ש"ס", עד כדי כך מרטיט את נפשם הענוגה, בעוד היסטוריית ההתבטאויות הארסית שלהם כלפי ציבור אחר כה עשירה".
החלק בטורו של טוכפלד שהתייחס למהומה על לא דבר סביב אמירה שאולי לא נאמרה, על-ידי רמי סדן, תוקף את הצביעות של כל הנוגעים בדבר: של עובדי ועיתונאי ושדרי
ערוץ 10 (
אורנה בנאי, גיל קופטש), שאינספור פעמים תקפו את האוכלוסייה המזרחית והחרדית, בלי הנד עפעפף; של השמאל, שרוצה להפטר מסדן, ורכב על גל האמירה הקלושה שיתכן שלא נאמרה בכלל, וש"ס, שמנהיגיה תקפו את כל מי שרק אפשר, אבל כשהם מותקפים, הם מתקרבנים בהכי נעלב שיש.
אחר הדברים הללו, עובר מתי טוכפלד לסוגיה שלא ממש נדונה בתקשורת: הפריימריז במפלגות. האם מפלגה שאינה מקיימת פריימריז, היא מפלגה לא דמוקרטית?
יאיר לפיד נשאל את השאלה הזו, והסביר לחבר הכנסת
מיקי זוהר, מהליכוד, כי ברגע שפריימריז הם צלחת פטרי וכר פורה לצמיחת קבלני קולות, אז הם לא דמוקרטיים, וכי חברי כנסת כגון ח"כ קרין אלהרר או ח"כ יעקוב פרי, לא היו נכנסים בשיטה כזו.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
