את טורו השבועי ב"
מקור ראשון" פותח
חגי סגל בנימת סלחנות כלפי מלניה טראמפ: כן, כותבי הנאום שלה שיכתבו בטעות נאום של הגברת הראשונה, מישל אובמה. אז מה, טוען סגל: כל הנאומים של מועמדים לנשיאות ארצות הברית ממחזרים פחות או יותר את אותן קלישאות. אז אצל מלניה תופעת המחזור, לדעת סגל, הלכה טיפה יותר מידי רחוק, אבל הנאום שלה הוא בסך-הכל שיקוף מוקצן של תופעה קיימת וקיטשית להחריד.
את המשך טורו מקדיש סגל לטרוניות הימניות הרגילות: הוא מנפנף בפיגועים בגרמניה ובצרפת, בכדי להוכיח שלא כל פיגוע נובע מן הכיבוש, ויש גם כמה פיגועים שנעשים בשל "אללה הרחום והרחמן", כדברי אחד המחבלים. לידיעתו: לא כל תומכי מתווה שתי המדינות סבורים, חלילה, כי הפיגועים הם תוצר של הכיבוש.
הוא מוחה כנגד מחיקת החובות לקיבוצים, וזאת כשכל הפוליטיקאים משמאל מצקצקים בלשונם כל אימת שנסלל עוד כביש בהתנחלויות. הוא מציין בגאווה שדווקא הקיבוצים הדתיים לא נזקקו למחיקת חובות.
והוא עוסק בעמונה: הוא סוקר את האפשרויות המשפטיות הפתוחות בפני תושבי עמונה להשאר על ההר, ומגיע למסקנה שאין להם ברירה, אלא להתפנות. אך הוא מציע כי יתפנו לגבעה סמוכה, וזאת בכדי להעמיק את ההתיישבות היהודית בעומק הגדה. כך, הוא מקווה, השמאל יירתע מהגשת עתירות נגד התנחלויות פריפריאליות שאינן קשורות ואינן קרובות לגושי ההתנחלויות; אותו שמאל יבין שכל עקירת התנחלות מנקודה אחת בעומק הגדה, תוביל לבניית התנחלות בנקודה סמוכה, באופן שיאפשר למפעל ההתנחלויות להתפשט לעומק הגדה.
כמה נפלא: סגל תומך בהתפשטות ההתנחלויות לעומק הגדה המערבית, מה שיסכל סופית את האפשרות לפתרון שתי המדינות, מה שיותיר אותנו עם מדינה אחת דו-לאומית שתהפוך עד מהרה לערבית. זהו הימין האנטי-ציוני בהתגלמותו. הימין שמעדיף התנחלות אידיאולוגית בעמונה על פני המפעל הציוני כולו.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
