הסגנון הפשיסטי של טראמפ הפופוליסטי

חמי שלו מקדיש את טורו השבועי בהארץ לנאום של דונאלד טראמפ בוועידה הרפובליקנית, זו אשר הכתירה ‏אותו למועמד (בחריקת שיניים ואחרי התפתלויות רבות - ע.ב.). ‏

הגם ששלו אינו מציין זאת במפורש, המסקנה שיש להסיק היא, שהרפובליקנים הם עם טיפש. טיפש כל כך, ‏משום שהם קנו את הצגתו העצמית של טראמפ כ"אדם פשוט" ("ג'ו שישית הבירה", במילותיו של טראמפ). ‏

אני תוהה כיצד אמריקה קונה את הדימוי של טראמפ כאדם פשוט, הרי זה טראמפ של המגדלים, של ההליכים ‏המשפטיים הקטנוניים האינסופיים, של הסגנון היוקרתי והראוותני, ותוכנית הריאליטי שהסלוגן הידוע שלה ‏היה "אתה מפוטר". ‏

מראשית הקמפיין שלו היה טראמפ ידוע כגזען וכפרובוקטור: נאום הפתיחה שלו, שבו הכריז על מועמדותו ‏לנשיאות ארצות הברית, היה נאום גזעני לחלוטין, שבמסגרתו האשים את מקסיקו, ששולחת לארצות הברית ‏אנסים ופושעים, ולא חלף זמן עד שהוא העליב נשים, מוסלמים, נכים, יהודים, ואת כל המתמודדים הנוספים ‏של המפלגה הרפובליקנית.‏

חמי שלו מציין כי הנאום האחרון של טראמפ היה מתון. הוא כותב:‏
‏
‏"טראמפ ביצע עוד כמה תיקוני דרך קלים לעמדות בעייתיות שהביע בעבר: הוא כבר איננו תובע הפסקה ‏מוחלטת של כניסת מוסלמים לארה"ב ומוכן להסתפק רק בכאלה המגיעים ממדינות תומכות טרור. הוא עדיין ‏מתחייב לבנות חומה בגבול עם מקסיקו שתמנע כניסת מהגרים לא חוקיים, אך כבר לא מתחייב שהיא גם ‏תשלם עבור בנייתו. הוא מציב עצמו כמי שיילחם עבור זכויותיהם של חברי קהילת הלהט״ב, אך איננו מפרט ‏האם הדבר כולל את הזכות לנישואים. הוא מבטיח שיגן עליהם מפני שנאת זרים, מבלי להתייחס לעובדה שזו ‏מגיעה בעיקר מחברי מפלגתו".‏


עמימות זו, של הבטחות מעורפלות ללא תוכנית פעולה, או לחלופין, תוכנית פעולה הגובלת באבסורד, ‏מאפיינת את שאר הנאום של טראמפ, כפי שהוא מדווח ע"י חמי שלו: הוא מבטיח לתקן את הכלכלה, אך אינו ‏מוכן להעלות מיסים בכדי לשפר את מצב התשתיות, והוא מבקש להפסיק את הסחר הבינלאומי, זה שמניע ‏את הכלכלה, הכל בכדי להבטיח ללבנים אמריקנים אדומי צוואר ש"גורמים זרים לא יכנסו לכאן".‏

שלו מציין כי הרטוריקה של טראמפ מאפיינת מנהיגים פשיסטים: הוא מציג את הבעיות הקיימות בהקצנה, ‏ומציג את עצמו כ"איש החזק" אשר יפתור את הבעיות, מבלי שיש לו כל תוכנית רציונאלית או מעשית. ‏

הנקודה המעניינת בטור של חמי שלו, היא שהמהומה בזעיר אנפין שיצר טד קרוז במהלך הוועידה, סימנה ‏לרפובליקנים שמרניים מסורתיים אחרים, אשר מזדעזעים מן הרעיון של טראמפ כמייצגם, כי אפשר להתנגד ‏לטראמפ ולהשאר רפובליקאי נאמן.‏

כאן המקום לסיים בהערה משלי: הגם שבראשית הדרך, כשהמפלגה הרפובליקאית מנתה 11 מועמדים, ‏וטראמפ נחשב המגונה, החצוף והליצני שבהם, נשמעו במפלגה הרפובליקנית קולות שחשבו להציג מועמד ‏נוסף, או לסכל בדרך זו או אחרת את מועמדותו של טראמפ, ככל שהמועמדות של טראמפ הפכה לעובדה ‏קיימת, המרד שלא באמת היה במפלגה הרפובליקנית נדם, והמפלגה הסכינה עם העובדה שהליצן הלא צפוי, ‏טראמפ, יהפוך לפנים הכתומות שלה. המחאה של קרוז, נראית, על-רקע זה, כמו חרחורי הגסיסה של המחאה ‏הרפובליקנית שלא הייתה, חרחורי גסיסה שנובעים לא מעט משפע העלבונות שהעטיר טראמפ על ראשו של ‏קרוז במהלך העימותים הצבעוניים שהתנהלו במפלגה הזו. ‏

אך יש לציין שקרוז עשה הרבה יותר מבן קרסון ומייק הוקאבי: אלו סבלו גם סבלו עלבונות קשים מטראמפ, ‏ובצעד מוזר ולא מובן הצטרפו אליו ותמכו בו לכשהציג את מועמדותו: ההתגייסות של קרסון לצידו של טראמפ ‏הזויה במיוחד, לאור היותו של קרסון אפרו-אמריקני, ולאור היותו של טראמפ נתמך ע"י גזענים כגון דיוויד דיוק, ‏וגזען מלא שנאה בעצמו לכל מה שאינו לבן ונוצרי. ‏

לעניות דעתי, אם ארצות הברית תבחר אי-פעם בליצן הזה שצפוי לדרדר אותה למקומות שטרם ידעה, הרי ‏שהאבסורד יגיע לכלל שלמות. ‏