ההתאסלמות של הנוצרים והשומרונים

התאסלמות איטית של הנוצרים

עד אמצע המאה ה-20 החוקרים היו בדעה שבתקופה הערבית-מוסלמית הייתה התאסלמות המונית של נוצרים, בשל מס הכופרים שהטל עליהם. תזה זו הופרכה במחקר של דניאל ס. דנט כבר ב-1950 ונדונה בהרחבה, במחקרים של רוברט בולייט ב-1979 מיכאל ג. מוטוני ב-1990 ושל רוברט שיק ב-1995. כיום קיימת הסכמה בין החוקרים שערב הכיבוש הצלבני פחות מ-50% מהנוצרים התאסלמו. לא הייתה התאסלמות משמעותית בקרב היהודים אך על השומרונים עבר תהליך של איסלום בכפייה.

משה גיל קבע שאין מידע על תהליך התאסלמות בקרב האוכלוסייה המקומית מהתקופה הערבית- מוסלמית עד 750.

רוברט שיק מאוניברסיטת אלקודס הפלשתינית, אישר בסיפרו שבעת הכיבוש הערבי-מוסלמי היה רוב נוצרי בארץ, ורוב המוסלמים בארץ לא היו מתאסלמים שבאו מקרב האוכלוסייה הנוצרית. הנוצרים לא נרדפו מלבד בתקופות קצרות ולא הייתה תופעה המונית של התאסלמות. במקורות בני הזמן סיפורים על התאסלמות בקרב האוכלוסייה הנוצרית היו נדירים.

רוברט ו. בולייט הראה במחקרו שבשלהי המאה ה- 9, לאחר מאות שנות שלטון ערבי- מוסלמי הגיעה ההתאסלמות לפחות מ-50% . אבל, מהעדר נתונים לא ניתן לדעת מה היה מספר המתאסלמים. על-פי המחקר של בולייט, רק כ-10% מהאוכלוסייה הנוצרית של א- שאם (שמה הערבי של פרובינקיה סוריה- א"י ) התאסלמה בתקופת שלטון בית אומייה (640 - 750 ). היו 2 נקודות שיא בהתאסלמות בסוריה בשלהי המאה ה- 9 ובשלהי המאה ה- 10 . הנימוקים להמרת הדת היו עול המיסים הכבד, סכנת הנישול מהקרקע, ותורת מוחמד שהייתה קרובה להם יותר מתורת ישו. נימוק נוסף שהובא ע"י המחברים: ההתאסלמות איפשרה להם להתקבל כחברים שווי זכויות בחברה השלטת והקלות בביצוע ההתאסלמות הקלה אף היא.:"די היה בהכרזה חד- פעמית שאין אלוהים בלעדי אללה ומוחמד שליח אללה".

בולייט ביסס את התזה שלו על ביוגרפיות משפחתיות לפיהן ניתן היה להבחין בין משפחות בעלות שמות ערבייים לבין משפחות שאינן בעלות שמות ערבייים. בתקופה של העדר גידול דמוגרפי כתוצאה מהגירה יש עלייה במספר שמות משפחה ערביים והדבר מעיד על אימוץ שמות משפחה ערביים ע"י מתאסלמים. בולייט חקר את תפוצת השמות הערביים- מוסלמיים בקרב האוכלוסייה המוסלמית בסוריה והגיע למסקנה על סמך אחוז השמות הערביים- מוסלמיים בקרבם שתהליך ההתאסלמות היה איטי והגיע במאה ה- 9, בין 864 - 888 בקושי ל-50% . בנימין זאב קדר מצא שמתוך 99 שמות של פליטים מוסלמיים שברחו לסוריה מאזור שכם בתקופה הצלבנית בין השנים 1156 - 1173 רק 20.2% היו בעלי שמות ערביים, עובדה המעלה את האפשרות שהם היו מתאסלמים חדשים. השוואה עם תושבי הכפרים מהם הם ברחו בדורות מאוחרים יותר מראה שאחוז בעלי שמות ערביים עלה ל-59.5% בכפר אחד ול-51.8% בכפר אחר.

נחמיה לבציון שהתמחה בנושא האיסלאמיזציה תחת השלטון הערבי והמוסלמי חילק את האיסלאמיזציה של האוכלוסייה הנוצרית בסוריה ופלשתינה לשלבים. הוא קבע שתהליך ההתאסלמות בסוריה ופלשתינה היה איטי וארוך ונמשך מאות שנים:

שלב א' - תחת שלטון בית אומייה (640 - 750 ) לא הופעל כל לחץ על האוכלוסייה להתאסלם, מלבד תקופה קצרה בימיו של הכליף אבן עבד אלעזיז (717 - 720 ). במידה שהייתה התאסלמות, היא הייתה של בודדים משיקולים תועלתיים.

שלב ב'- ימיה"ב המאוחרים, תקופת השלטון העבאסי (750 - 942 ). במאה ה- 9, בימיו של הכליף אלמתוכיל ( 847 - 861 ), עם התחזקות השפעת אנשי הדת המוסלמים, העולמא, החלה אכיפה יותר קפדנית של "תנאי עומר", מערכת התקנות נגד הלא- מוסלמים. בתקופת השושלת הפאטימית (942 - 1099 ), הכליף אל-חאכים ( 996 -1021 ) גזר גזירות שמד נגד הלא- מוסלמים ורבים היגרו או המירו דתם למראית עין. עד סוף המאה ה- 10 או המאה ה- 11 כ-50% מהנוצרים - המזרחיים התאסלמו.

שלב ג'- מאות 13 - 14, היה תחת השלטון הממלוכי (ראה, הפרק השלישי) .

לבציון קבע שלעומת תהליך האסלום האיטי, שלא הושלם, בתקופת הכיבוש הערבי- מוסלמי, הייתה לתהליך השירעוב הצלחה רבה יותר. השרעוב אף השפיע במידה מסוימת על קצב ההתאסלמות, בעיקר בקרב נוצרים, אם כי, כאמור, הוא לא הושלם תחת השלטון הערבי- מוסלמי.

מילכה לוי הסתמכה על עדותם של אל-מוקאדאסי ואבן אל-ערבי מהמאה ה- 11 שטענו שהרוב בפלשתין הוא נוצרי. תהליך האיסלאמיזציה היה, לדעתה, בעל שני שלבים: בתקופה הערבית- מוסלמית היו תופעות התאסלמות בעיקר של בודדים. רק בתקופה הממלוכית הייתה התאסלמות משמעותית.

התאסלמות של שומרונים

האוכלוסייה השומרונית התמעטה באופן משמעותי בעקבות הדיכוי האכזרי של מרידותיהם ע"י הביזאנטים ונותרו בין 100,000 ל-200,000 שומרונים. לוי- רובין הביאה את עדותו של אל - באלדורי על קיומם של יישובים שומרונים בשומרון וביהודה. השומרונים קידמו את הערבים בברכה על-פי עדותו של אל - באלדורי. לוי- רובין הסתמכה על "ספר הימים" של אבו אל-פתח אל סמארי שלדנפי בתיאור ההתאסלמות של השומרונים. התאסלמות השומרונים היא העדות היחידה להתאסלמות קבוצתית בתקופה הערבית- מוסלמית. ההתאסלמות הייתה בשני שלבים: השלב הראשון החל עם חדירת שבטים ערבים לאזור השומרון אבל השלב העיקרי היה מעליית העבאסים לשלטון ואילך. אז החל תהליך התאסלמות המונית בקרב השומרונים. ב-830 הייתה תקופה של אנרכיה בשומרון ושומרונים רבים אולצו להתאסלם ע"י המורד איבן פראסה. גל נוסף של התאסלמות מאונס הייתה בימי הח'ליף מועתאסים או מועתצם (833 - 842 ), הח'ליף אל מתוכיל ( 847 - 861 ) שהחמיר את ההגבלות על בני חסות ואבן טולון שהשתלט על הארץ ב-878. הגורמים שהביאו להתאסלמות הרחבה של השומרונים היו האנרכיה והעדר ביטחון שהתבטאו במעשי שוד, אונס ורצח, הקשיים הכלכליים שהביאו רבים להתרוששות ולחרפת רעב והאיסלום בכפייה ע"י פורעים מוסלמים. התמעטות האוכלוסייה השומרונית הביאו לנטישת יישובים ולהצטמקות הנוכחות השומרונית באזור השומרון. השבטים הערבים תפשו את מקומם של השומרונים.

היווצרות מיעוט מוסלמי לא- ערבי

המחקרים על שלבי האיסלאמיזציה של הנוצרים-המזרחיים (ראה, סעיף ה.1.) מאשרים שהחל מתקופת השלטון העבאסי (750 - 942) החל לחץ להתאסלמות עם התחזקות השפעת אנשי הדת והגברת האכיפה של "תנאי עומר " ובשלהי המאה ה- 10 כבר ניתן היה לראות התגברות תהליך האיסלאמיזציה ותחילת היווצרותו של מיעוט מוסלמי- לא ערבי בקרב הכפריים הנוצרים- מזרחיים והשומרונים. החוקרים מעריכים שכ-50% מהנוצרים- המזרחיים התאסלמו אבל מהעדר נתונים על מספר הנוצרים אין אפשרות להעריך מה היה מספר המתאסלמים. החוקרים של התקופה הצלבנית (ראה, פרק ב', סעיף ד.1.) העריכו שערב הכיבוש הצלבני מנתה אוכלוסיית ארץ ישראל המערבית רק כ-500,000 והחוקרים של התקופה הערבית- מוסלמית הביאו עדויות של תיירים והיסטוריונים מוסלמים שהנוצרים - המזרחיים היו הקבוצה הגדולה ביותר בתקופה הערבית- מוסלמית. משה גיל הכיר בעובדה שיש עדויות שבתקופה הצלבנית הייתה אוכלוסייה כפרית-מוסלמית אם כי הוא לא מצא עדויות על מקורותיה, מוצאה והיקפה. יהושע פראוור חוקר התקופה הצלבנית קבע שהמוסלמים בתקופה זו היו ברובם מתאסלמים. מאחר שהערבים היו מיעוט זניח הצטרפותו של מיעוט מתאסלמים לא שינתה מהותית את הרכב האוכלוסייה כפי שמסכימים רוב החוקרים

לסיכום, היו רק ניסיונות בודדים לאיסלום בכפייה בתקופה האומיית. הלחצים להתאסלמות החלו בתקופה העבאסית. אבל, האיסלום פיגר בהרבה אחרי השיערוב (ערביזציה תרבותית). בקרב הנוצרים הגיעה ההתאסלמות בשלהי השלטון הערבי- מוסלמי לכ-50% ובקרב היהודים לא הייתה תופעה של התאסלמות. התאסלמות קבוצתית רחבה אירעה רק בקרב העדה השומרונית שנפגעה כבר באופן חמור בתקופה הנוצרית- ביזאנטית מהדיכוי האכזרי של המרידות והמסגרת הקהילתית שלה לא עמדה בתנאים הקשים ששררו בשומרון מבתקופת שלטון בית עבאס. בשלהי הכיבוש הערבי- מוסלמי כבר היה בארץ מיעוט מוסלמי לא- ערבי.