לטיף ברטוב מחזיר אותנו לשירים שחלפו

המאמר הזה נכתב כמחווה מיוחדת (הומאז') למפעל מרשים של איש אחד: לטיף ברטוב. יצאו לאור על כה ארבעה כרכים של גדולי הזמר הערבי:

מאה שירים ועוד שיר: אֻם כֻּלת'ום- 2013.

שירים נבחרים של המוזיקאי והזמר מחמד עבְּד (אל) לו'האב-2014.

מבחר משירי הזמיר עבְּד (א)לחַלים חאפט'- 2016.

שירי המוסיקאי והזמר מלך העוּד פַריד (אל) לאַטרש- 2018.

בשנים האחרונות מתרחשת תופעה תרבותית חשובה, שרק חדי עין הקרובים לתרבות הערבית מבחינים בה. העליות של יהודי המזרח בעלייה ההמונית היו מלֻווֹת בפערי תרבות בין מזרח ומערב, בין קולטים ונקלטים, ובעיקר: בשנות החמישים הייתה אטימות של האֶליטה הקולטת לתרבות שהביאו עִמם היהודים מארצות האִסלם. מלבד נִכסי תרבות יהודית שיהודי המזרח נָשׂאו אִתם, ולא היו בסל הקליטה של הקולטים, הביאו עמם הקהילות מרחבי המזרח התיכון את התרבות היַם תיכונית, שהיא חלק מארגז הכּלים התרבותי של כל תושבי המזרח התיכון.

התרבות הזאת יש בה קסם מיוחד - המוזיקה הערבית על שלל זַמריה. הישׂראלים נחשׂפו לתרבות זאת במידה חלקית בתקופה שבּה שודרו בערוץ הראשון (בהיותו אז בלעדי), סרטי יום שישי מאוצר הסרטים של הקולנוע המצרי. הפינה הזאת של "סרט יום שישי" רכשה לה אז מעריצים רבים בכל העדות ובכל המגזרים, והייתה תחושה של טעימה מן התרבות המצרית ומן המוזיקה הגדולה שנוצרה שם.

ישראלים, שלא ידעו עד אז על אום כולת'ום ושיריה, על פאריד אל אטרש, על עבדול חאלים חאפז (חאפט') ועל שיריו יוצאי הדופן של עבדול ו'אהב, גילו אז את הקסם הזה והלכו שֶבי אחריו.

גם דור הבנים הלך שבי אחר הגעגועים של הוריו לאלילי הזמר של המוזיקה הערבית. לנו זכורים מילדות הסרטים הערביים שהוקרנו בבתי הקולנוע "אוריון" ו"אורנע" בירושלים, שהגענו אליהם כילדים עם הורינו. בספרי שירינו הקדשנו מספר שירים לאום כולת'ום, פאריד אל אטרש, ליילה מוראד, אסמהן, פיירוז ועוד. לכן, ששנו כמוצאי שלל רב על ספריו של לטיף ברטוב.

מיהו לטיף ברטוב?

לטיף ברטוב הוא חובב המוזיקה הערבית, ומתוך הערצה למוזיקה זו, יצא לדרך ארוכה של הַנגָשתה לציבור הישראלי. הוא הֵחל בִּכתיבה ובעריכה של כל שירי הזֶמֶר של מוזיקאים גדולים אלה. השירים מובאים בתרגום עברי בהיר וּבליווי הקדמה הסוקרת את הביוגרפיה של המוזיקאי ונקודות ציון בהבנה של דרכו המוזיקלית. בצד התרגום לעברית, מובא כל שיר גם בתעתיק לאותיות עבריות.

לטיף ברטוב (אבו ל-ח'יר) נולד בעירק (בגדד) ב-1933 ועלה לארץ ב-1951. בעירק התחנך בבֵית הספר היהודי א-שאמס ולאחר עלייתו לארץ וּשלבי קליטה במעברה, למד הנהלת חשבונות והשתלב כעובד משרד האוצר, רשות המיסים. נביא מבחר מן הדברים שעלו בראיון המרתק עם לטיף ברטוב.

לאחר שהשלמתָ את הספר הרביעי בסדרה על גדולי הזמר הערבי, מתבקש לשאול: הַאם אתה רואה בזה מפעל חיים?

תשובה: לא הייתה שום כוונה מראש להוציא סִדרה של גדולי הזֶמר הערבי. הדבר התחיל בקבוצת חברים בפורום יהודי עירק באינטרנט, שחלק מהם עלה לארץ בגיל צעיר או שנולד בארץ. היו ביניהם מי שאהבו מאוד להאזין לשירי אֻם כֻּלְת'וּם או לשירים ערביים בכלל, אבל לא הבינו את מה שהיא שרה. עלה אז הצורך לתרגם את השירים. אני התנדבתי למשימה.

זכור לי, כי השיר הראשון, שנתבקשתי לתרגם היה "אִלְאַטְלַאל" (עיי החורבות) של המשורר אִיבְּרַאהִים נַאגִ'י ומלחָנַיו של גדול המלחינים, רִיַאץ' אלְסִנְבַּאטִי. התרגום נתקבל בהתלהבות ובאו אחריו בקשות לתרגום שירים נוספים. אבל תרגום לבד לא הספיק למי שרצה ללמוד את השיר. היה צורך בתעתיק לעברית עם ניקוד כדי לאפשר קריאה נכונה. משיר לשיר הצטברה כמות, שהיה ראוי לקבּצה בספר. כך נולד הספר הראשון "מאה שירים ועוד שיר לאֻם כֻּלת'ום".

האם כך גמלה החלטה בלבך להכין סדרה מועֶרֶת ומפורשת המציגה את גדולי הזמר הערבי, כולל התמלילים שהם שרו?

מצווה גוררת מצווה... דבר הוליך לדבר. לא הייתה שום כוונה להוציא סידרה ואף לא קובץ נוסף. אולם, הוצאת קובץ שירים של גדולת הזמר הערבי, אֻם כֻּלת'ום, ולא להוציא קובץ שירים של המקביל שלה, הזמר המפורסם מֻחַמַד עַבְּדִ אלְוַהַאבּ, היה בבחינת עלבּון למעריציו. היה מקרה, שאחד המעריצים של עבד אלוהאב, שלח אליי בדואר את שמות השירים וחלק מהשירים של עבד אלוהאב וביקש לתרגמם. כך נוצר, עם הזמן, ספר שני. הרגשתי מחויבות.

העיסוק בתרגום שירים הינו מלאכה מתאימה לפנסיונר ובמרוצת הזמן נוצר קובץ שלישי של שירי עַבְּדִ אלְחַלִים חַאפִט' ואחריו, הרביעי של הזמר פַרִיד אלְאַטְרַשׁ.

ממש נרתמת למפעל חיים... מתוך הארבעה (עבד אל ו'אהב, חאפז, אום כולת'ום ופאריד), מי בעיניך הגדול מכולם?

תשובה: אין צל של ספק כי מתוך הארבעה, הזמרת אֻם כֻּלת'ום היא הגדולה מכולם. תקצר היריעה מלספר על אלילת הזמר הערבי בכל הזמנים.

על-פי מה שידוע לך, בציבור אוהבי המוזיקה הערבית במצרים, מי בעיניהם הפופולרי יותר?

תשובה: לדעתי, אֻם כֻּלת'ום תמיד צעדה בראש. בית השידור המצרי שידר, במשך שנים רבות את הקונצרט של אֻם כֻּלת'ום בכל חמישי אחרי כל ראשון לחודש מחודשי החורף בשידור חי לעם במצרים ולכל העולם הערבי.

אתה כבר במומנטום. מה הלאה? האם אתה מתכוון להוסיף פרקים נוספים בסדרה זו?

תשובה: אני עובד בימים אלה על סיומו של קובץ נוסף של שירי שני זמָרים מן השורה הראשונה של גדולי הזֶמר העירקי, סַלִימַה מוּרַד ובעלה הזמר המפורסם נַאטִ'ם אלְעַ'זַאלִי.

מתוך הארבעה עד כה, פאריד הוא היחיד שאינו מצרי ממש, ועקב הנסיבות גם הוא וגם אחותו אסמהן לא עברו התקבלות אמתית לחברה המוסלמית, ובו-זמנית גם הדרוזים ראו בהם כמי שנטשו את זהותם. האם כך הדברים?

תשובה: אכן, פריד אלאטרש היה נסיך דרוזי, סורי שנאלץ להגר למצריים עם אמו, אחותו ואחיו הגדול ממנו, פואד. הוא היה זַמר, אהוב ופופולרי מאוד, שחקן קולנוע ומלחין. כל חייו נאבק להשתייך לחברה המצרית, אך נשאר מהַגר "עולה חדש". גם החֶברה הדרוזית השמרנית לא ראתה בעין יפה את עיסוקיהם של פריד ואחותו אַסמהאן.

האם בעולם המוזיקה הערבית מייחסים חשיבות רבה יותר למי שעוסק גם ביצירה של טקסטים ולחנים ולא עוסק בזמרה בלבד? האם זה משפיע על מעמדו במוזיקה?

תשובה: לפי מיטב ידיעתי, הציבור המצרי וכל העולם הערבי מייחסים חשיבות עליונה לזַמר קודם, ואין האדם הפשוט מתעניין במיוחד במשוררים וכותבי הפזמונים. אלה זכו לתהילה והערכה רק לאחר ששיריהם הולחנו ושרו אותם זַמרים מפורסמים. דוגמה בולטת היה המשורר אחמד שוקי, המכונה "נסיך המשוררים של מצריים" ששמו היה בכותרות משום שאֻם כֻּלתום ועבְּד אלוהאב ואחרים שרו מיצירותיהם.

בראש רשימה ארוכה של משוררים שאֻם כֻּלת'ום שרה משיריהם, (בנוסף לאחמד שוקי), היו: המשוררים אַחְמַד רַאמִי, בַּיְרַם אלְתוּנִסִי, צאלַח שַׁאהִין, אַחְמַד שַׁפִיק כַּאמִל ואחרים. עַבְּדִ אלְוַהַאב שר מפרי יצירתם של 48 משוררים וכותבי פזמונים, שהבולטים היו המשוררים: חֻסֵין אִלְסַיִּד, אַחְמַד רַאמִי, מַאְמוּן אִלְשִׁנַאוִי ואחרים. פריד אלאטרש שר ליותר מ-30 משוררים שהבולטים בהם היה: מַאְמוּן אלְשִׁנַּאוִי, עַבְּדִ אלְעַזִיז סַלַאם, יוּסוּף בַּדְרוּס, בַּיְרַם אלְתוּנִסִי ועוד. 62 משוררים וכותבי פזמונים כתבו לעַבְּדִ אלְחַלִים חַאפִט', הבולטים: מֻחַמַּד חַמְזַה, חֻסֵין אלְסַיִּד, מֵאְמוּן אלְשִׁנַּאוִי.

שלושה מתוך הארבעה ניסו את כוחם גם כשחקני קולנוע, ושילבו את שיריהם בגוף הסרט. האם זה השפיע על מעמדם?

ארבעתם ניסו את כוחם גם כשחקני קולנוע: אם כלת'ום ב-6 סרטים, עבד אלוהאב ב-6, פריד אלאטרש ב-31 סרטים ועבד אלחלים ב-16 סרטים. השתתפות הארבעה בסרטים הביאה להם פִּרסום רב ושיריהם היו בכל פה. שיריהם משודרים ללא הפסקה עד ימינו אלה, בכל תחנות השידור המשדרות בערבית.

האם הארבעה עסקו בקריירה מוזיקלית ולא הצליחו להקים חיי משפחה נורמטיביים: נישואין, ילדים וכו'?

תשובה: אומנם הארבעה עסקו בקריירה מוסיקלית אך לא על כולם השפיעה הקריירה. אֻם כֻּלתום תירצה את רווקותה במסירותה לאומנותה, אך היא נישאה בגיל מבוגר ועד מותה היא נישאה שלוש פעמים ולא הביאה ילדים לעולם.

עבְּד אלוהאב נישא שלוש פעמים. הראשונה, אלמנה עשירה הגדולה ממנו ב-25 שנים, שמימנה את הוצאות סרטו הראשון. התגרש ממנה אחר עשר שנות נישואין. השנייה ילדה לו חמשה ילדים וילדות והשלישית ללא ילדים שחיה אתו עד יום מותו.

לפריד אלאטרש היו הרבה מחזרות וחי עם אחדות מהן תקופות ממושכות ללא נישואים. הרושם הכללי הוא שפריד אלאטרש מת רווק, אינה נכונה. פריד הכִּיר בצעירותו בחורה צעירה מבאי ביתם, הרתה לו, התחתן אתה וילדה בת, סמיחה. עניין נישואים אלה הוסתר מעיני הציבור מחשש לעתידו המקצועי. סמיחה (בתו של פריד) נישאה למהנדס מצרי והביאה ארבעה ילדים לעולם. היא נפטרה בגיל צעיר. עם מותו של פריד אלאטרש תבעו נכדיו את חלקם בירושת סבם, וכך התפרסם הדבר.

עבד אלחלים חאפט' לא התחתן מעולם. ואף לא נודע בתור גיבור של איזו הרפתקת אהבה. היו שמועות שהוא התחתן בסתר עם השַׂחקנית סוּעַד חוּסְנִי, אך שניהם הכחישו את השמועות. הוא מת בגיל 48 ממחלת הבילהרציה שֶלקה בה בצעירותו.

קריאת הטקסטים של שירי הזמרים הללו מעוררת השתאות: זמרים אלו בחרו בשירים באיכות ספרותית גבוהה, ולא נגררו לשיר טקסטים בינוניים. האם זה כך? האם כותבי הטקסטים הם משוררים שמעורבים בחיי הספרות של מצרים?

תשובה: לא נכון לומר שארבעת הזמרים האלה בחרו בשירים באיכות ספרותית גבוהה. נכון, הוא שאֻם כֻּלת'ום שרה משיריהם של גדולי המשוררים אך היא שרה גם בערבית מצרית מדוברת, שפה מובנת לפשוטי העם שחלקם אינו יודע קרוא וכתוב. מתוך הקובץ שלי על שירי אם כלת'ום, רק כ-25% מהשירים הם בערבית ספרותית והיתר במצרית מדוברת.

כך גם עבְּד אלוהאב שבסרטיו שר לָרוב במצרית מדוברת וכבש את ההמונים בשיריו היפים. כ-22% מהשירים שבְּקובץ שירי עבד אלוהאב הם בערבית ספרותית. פריד אלאטרש שהשתתף ב-31 סרטים שבכולם היה הגיבור הראשי, שר את רוב שיריו במצרית מדוברת פשוטה ומובנת לכל ורק כ-5% בערבית ספרותית. גם עבְּד אלחַלים חַאפט' שר את רוב שיריו במדוברת ורק כ-9% מהשירים שבקובץ הם בערבית ספרותית.

האם ידוע לך על דואטים בין הארבעה שבחרת להציג עד כה?

תשובה: לכל הארבעה יש דואטים:

-אֻם כֻּלת'ום שרה עם הזמר והשחקן אִיבְּרַאהִים חַמּוּדַה בסרט קולנוע. הוא הזמר היחיד שהיא שרה אתו.

-עבְּד אלוהאב שר עם לַיְילַה מוּרַאד, נַגַ'את עַלִי, רַאִיסַה עַפִיפִי, נוּר אלְהֻדַא, אַסְמַהַאן ועוד.

-פריד אל אטרש שר עם אחותו אַסְמַהַאן, צַבַּאח, נוּר אלְהֻדַא, עִצְמַת עַבְּדִ אלְעַלִים, שַׁאדְיַה,

אִימַאן, פַ'תְחִיַּה אַחְמַד ועוד.

-עַבְּדִ אלְחַלִים חַאפִט' שר עם שַׁאדְיַה, עִצְמַת עַבְּדִ אלְעַלִים.

חשיבות מפעלו התרבותי של לטיף ברטוב

אנו חיים במציאות של חברה רַב-תרבותית, שהתקבצה כאן עקב קיבוץ הגלויות שהתרחש בדורנו. הקושי בקיום רב-תרבותי הוא בשוֹנוּת שמתקיימת במפגשים הדדיים, בתחושת זרוּת, שפוֹגמת וסוֹדקת את הלכידוּת, שכָּל חברה מייחלת לה. כל חברה שואפת ליצור ערכים משותפים ומכנה משותף, והסדקים בַּלכידות מאיימים על שלמותנו כְּחברה אחת, כעם אחד.

בדורנו עדיין חיות זו בצד זו תרבויות ייחודיות שונות בצד התרבות המשותפת לכולם. נוסחת הקסם לקיום משותף: לשמור על הייחוד ולקבל את השוֹנוּת, לדעת להכיל את האחֵר מתוך הכרה וכבוד לתרבותו.

ספריו של לטיף ברטוב מסייעים להכָּרת התרבויות שהביאו עמם יהודי המזרח לקהילותיהם, ולטיף ברטוב חושף שמץ מן ה"תרבות הסודית" של יהודי המזרח, כאמצעי של קירוב לבבות.

ככל שיצליח המפעל התרבותי של לטיף ברטוב לסחוף אליו את הקהילות, שאינן קרובות למוזיקה הערבית, יש סיכוי לדו-שׂיחַ אמתי. החוסֶן שלנו כחברה טמון בהֲכָלה של כל התרבויות שהבאנו לכאן בקיבוץ הגלויות. אם נצליח בכך, נהפוךְ לחֶברה פּלוראליסטית באמת, ומִמֵילא חברה סובלנית יותר.

המפעל של לטיף ברטוב לתיעוד וחשׂיפה של יוצרי המוזיקה הערבית, מעשיר את התרבות הישראלית, והוא מעניק לה את האוצָרות המוזיקליים של קהילות המזרח, אוצְרות תוכֶן, שלא כולנו הכרנו. היכֵּרות הדדית בין הקהילות בארץ היא תנאי הכרחי לקיומה של חברה אחת, והיא גם הבסיס לעוצמתה. יִישר כוח לְלטיף ברטוב, ואנו מאחלים לו הצלחה במשׂימה שנטל על עצמו, כדרך להעשיר את תרבותנו.