בחודש שעבר טען נשיא צרפת, עמנואל מקרון, כי נאט"ו "סובלת ממוות מוחי". רוז רוטמולר, שהייתה סגנית מזכ"ל הברית בין אוקטובר 2016 לאוקטובר השנה, חולקת עליו במאמר ב-Foreign Affairs. עם זאת, היא אינה מתעלמת מן האתגרים הרבים שבפני נאט"ו ובעיקר מחובתה להתכונן לאיומי המחר, העלולים להיות מסובכים עוד יותר מאשר אלו ששררו במערכת של שתי מעצמות העל במאה ה-20. הכנה כזו תלמד שהברית בהחלט חיה ובועטת, סבורה רוטמולר.

מאז פלישתה של רוסיה לאוקראינה ב-2014, נאט"ו התאימה את עצמה לאפשרות של איומים רוסיים נוספים ופרסה כוחות בפולין ובמדינות הבלטיות. הברית שמה דגש על מוכנותה הצבאית, והבהירה שהדו-שיח עם מוסקבה עבר למושב האחורי. עם זאת, במסגרת מועצת נאט"ו-רוסיה נמשכים המגעים בין הצדדים, בעיקר כדי להבהיר לרוסיה את החומרה בה רואה הברית את מעשיה באוקראינה. כמה ממנהיגי הברית, ובהם מקרון, סבורים שהגיע הזמן להפשרה ביחסים עם רוסיה. פולין, הבלטיות וכנראה גם ארה"ב חושבים אחרת, אם כי יש סימנים להתחממות ביחסי וושינגטון-מוסקבה.

אם נאט"ו תבחר במסלול של מקרון, עליה להיזהר שצעדיה לא יתפרשו כמתן פרס לתוקפנות הרוסית. יהיה עליה גם לרתום למהלך את המדינות המסתייגות ממנו. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת תהיה להתמקד בפיקוח על הנשק, שהרי חברות הברית מעונינות בהפחתת האיום הגרעיני. נאט"ו יכולה למלא תפקיד מרכזי בשיחות עתידיות בין ארה"ב ורוסיה על צמצום ראשי החץ הגרעיניים הטקטיים.

בפסגת נאט"ו בלונדון בתחילת החודש הסכימו המנהיגים, כי כוחה הגובר של סין מציב סיכונים וסיכויים. סין אינה פעילה במרחב הישיר של נאט"ו, אך גם אינה בעלת ברית של מדינות המקורבות לברית ובהן יפן וקוריאה הדרומית. נאט"ו חייבת להיות ערוכה לתיאום עם סין כאשר ניתן להפיק מכך תועלת הדדית, אך גם לשמור על חברותיה מפני העוצמה הגלובלית הגוברת של בייג'ינג. הברית יכולה למלא תפקיד מועיל, כגון בשילובה של סין בכוחות שלום בינלאומיים.

רוטמולר סבורה, כי כל תוכנית לעתיד נאט"ו חייבת לכלול חזון לשלום באפגניסטן, שם מובילה הברית את הפעילות המערבית. שיחות בין ארה"ב לטליבאן יכולות להוביל לתהליך מקיף של שלום ופיוס, אך תחילה יש צורך בשיחות פנים-אפגניות בין הממשלה לבין הטליבאן. הברית צריכה להגדיר את התפקיד שהיא מבקשת למלא במאבק נגד קבוצות הטרור ובשיחות השלום והפיוס, ולקבוע כיצד להתמודד עם כוחו הגובר של דאעש במדינה ולמנוע את זליגתו למרכז אסיה.

לאורך כמעט כל שנות קיומה, נהנתה נאט"ו מעדיפות טכנולוגית-צבאית בלתי מעורערת. ואולם, היתרון שלה על פני יריבותיה נמצא כעת בסכנה, כאשר ראשי ענף ההיי-טק כמו ג'ף בזוס מזהירים למשל מפני אובדן היתרון בחלל לטובת סין. המדינות החברות חייבות ליטול על עצמן, ברמת המדינה, להמשיך בתנופת היזמות. הברית צריכה להבטיח שאף אחת מחברותיה לא תישאר מאחור, במיוחד הקטנות שבהן, והכלים להשיג זאת כבר קיימים.

מתכנני נאט"ו יצטרכו לבחון טכנולוגיות חדשות, כמו בינה מלאכותית, כדי לקבוע אלו יתרונות צבאיים הן מעניקות ובאיזה סיכון. יהיה עליה לקבוע נהלי רכש יעילים, שיאפשרו לרכוש טכנולוגיות כאלו – במיוחד חומרה – לפני שהן יהפכו למיושנות. נטל המודרניזציה של הצבא חל על כל מדינה, ואילו על נאט"ו מוטל התפקיד להצעיד קדימה את כולן יחדיו.

לדעת רוטמולר, נאט"ו צריכה לשקול אתגרים נוספים, שלא נדונו בלונדון. שינויי האקלים יובילו למחסור במשאבים ולגידול בהגירה. נסיגה כלכלית ואבטלה במדינות המתפתחות יוציאו צעירים לרחובות ויובילו להקצנה פוליטית, שעלולה לגרום להחמרת הטרור. הליך החשיבה האסטרטגית שיצא לדרך בלונדון יכול לקבוע את סדרי העדיפויות של הברית וחברותיה, ומן הראוי שיוביל לתפיסה אסטרטגית חדשה הקובעת את יעדי נאט"ו והדרך להגשמתם. התפיסה הנוכחית היא בת קרוב לעשור, מלפני הפלישה הרוסית לאוקראינה ועליית דאעש, וכעת מוטלת על הברית המשימה הקשה של עדכונה.