אנטישמיות היא דבר אמיתי, מסוכן ומפחיד גם יחד. בעולם הנכנס לשנת 2020 השנאה מפעפעת, והדעה הרווחת היא שהיהודים שולטים בכל. היהודים מלבים את השנאה כלפי עצמם, ואיך הם עושים זאת? כאן בארה"ב, הדמוקרטים יצרו פלטפורמה ממנה ניתן להשתלח ביהודים ובישראל - בית הנבחרים של ארה"ב. הכל מותר, אין גבולות, הכל פרוץ. הנשיא, כך מסתבר, הוא בובה המתופעלת על-ידי היהודים וישראל, והיות ששונאים את הנשיא שנאת מוות, הרי שקל להאשים את היהודים ואת ישראל בשל הקרבה המתווה את פעולות הנשיא (פעולות שאף אחד מקודמיו לא העלה על דעתו לנקוט: העברת השגרירות, הכרה בירושלים, הכרה בסיפוח רמת הגולן על-ידי ישראל, הצהרה שההתנחלויות מעבר לקו הירוק אינן בלתי חוקיות ואינן המכשול לשלום, הצרת פעילות האו"ם, הצבת מטוסי חמקן בארץ, נקיטת צעדים מאוד משמעותיים נגד אירן ועוד דברים לטובת ובשרות ישראל).
בסוף 2019, הנשיא באמצעות הוראה נשיאותית נתן כלים מדויקים למי שרוצה להלחם באנטישמיות, בעיקר בקמפוסים, והדבר העלה את חמת זעמם של היהודים והדמוקרטים. חופש הדיבור הקדוש נמצא בסכנה בשל שגעונות הנשיא. הדמוקרטים מחכים בכליון עיניים לכניסת הנשיא הבא לתפקיד, שיביא קץ לסרט האימים ששמו
דונלד טראמפ בשרות היהודים, ואחת הפעולות הראשונות שהנשיא הנכנס יעשה הוא לבטל את ההוראה הנשיאותית הזו.
אנטישמיות היא גם דבר מכיר ביותר, ביחוד עבור כל מי שמחפש תשומת לב או את אור הזרקורים. באירוע ואנדאליזם בבית כנסת בבורלי הילס, לדוגמה, עוד טרם התברר מה בדיוק קרה, על-ידי מי ולמה, כבר התכנסו ובאו להם הפוליטיקאים המקומיים (הבחירות מתקרבות, צחקו המקומיים), נציגו של מזכיר המדינה האמריקני למלחמה גלובלית באנטישמיות, הדיפלומט הבכיר ביותר של מדינת ישראל בחוף המערבי, ראשי הליגה נגד השמצה, אחד מראשי הארגונים הידועים ביותר בארץ הנותן מענה לארועי טרור ונציגי ארגונים מקומיים ואתם נדחקו והצטופפו להם גם כל המקומיים, חברי אותו מרכז קהילתי מקומי (של הקהילה הפרסית) כמו גם פרסים וישראלים אחרים המחפשים את הבזקי המצלמות.
מה נמצאים אנו למדים מאותו מקרה, ומדוע זה חשוב להתחייחס אליו? ראשית, ההילולה התקשורתית הייתה מיותרת לחלוטין לפי מבחן התוצאה. אנשים חמורי סבר הגיעו בכדי להצטלם ולהתראיין, כשהם לבושים במיטב המחלצות, מאופרים ובסבר פנים רציני התואם את גודל השעה ופשוט נלהבים. גם אם לא היה מגיע ולו איש אחד מכל אלו שמניתי (ועוד היד נטויה), התגובה הייתה זהה, קרי התועלת השולית בכל ההילולה היא אפסית ואולי אפילו שלילית.
אכן, האנשים והארגונים מפיקים תועלת עצמית רבת ערך: אלו לאגו שלהם ואלו למאגר התורמים שלהם. ראו, הם הגיעו מיד לזירת האירוע, התראיינו, שלחו תמונות, כתבו הודעות לעיתונות, הבטיחו נחרצות שחייבים להלחם, שצריכה להיות אפס סובלנות למעשים נוראיים כאלו, ועוד הצהרות שהופרחו לחלל האויר. הם חדרו לחיינו ונעלמו כלעומת שבאו, בלי שאורח חיינו ישתנו כהוא זה. מוטב היה שלא היו באים בכלל. איזו הצלחה מסחררת, אך זו התנדפה לה כמו גז מריח ונשכחה עד מהרה מהתודעה.
שימוש חוזר
התגובה הזו מזכירה למקומיים תגובה דומה לפני חודשים לא רבים בקמפוס אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג׳לס. גם לשם הגיעו כל הארגונים, התראיינו, הצטלמו, הצהירו הצהרות ושלחו הודעות לעיתונות ובקשות לעזרה לתורמיהם, אך עד מהרה הם כולם נעלמו ומי נשאר? הרב אהרון העומד בראש הלל והסטודנטים היהודים שצריכים היו להמשיך את חייהם ולהתמודד עם המציאות הקשה באוניברסיטה. כל המבקרים לא עזרו כהוא זה, ותוחלת החיים של הענין שהראו הייתה כאמור אפסית.
התקבצות כל המכובדים הדגישה כשל נוסף, ומסתבר שלא למדנו מנסיון מדינת ישראל בנידון. אנחנו חיים בתקופה בה חדשות פורצות, מגיעות לכל פינה דרך הרשת, חיות פרק זמן מצומצם ביותר ומתחלפות. משך החיים של חדשה הוא כה קצר, בעוד המציאות הרבה יותר איטית. חייבים להתאפק ולתת לתהליכים למצות את עצמם, לפני שאנו אצים-רצים לקבוע עובדות, לכאורה, בשטח.
כשישראל נכנסה קרקעית לעזה, לא עברו דקות וכבר הועלו לרשת תמונות של ילדים מתים, חלקי גופות מבוגרים וקריקטורות המגנות את צה"ל, ישראל והיהודים על מעשיהם הנפשעים. חלון האפשרויות שניתן לישראל היה קצר מאד, כי ברגע שאותן תמונות נקלטו, המסר היה שישראל מבצעת
פשעי מלחמה והלחץ הבינלאומי היה כה כביר שנסוגנו אחורה. בדיעבד יתברר שגופות הילדים המתים הוצאו מקברים טריים (בלי כל קשר לפלישה), חלקי גופות המבוגרים היו תמונות ממלחמת האזרחים בסוריה (שימוש חוזר משובח ויעיל) והקריקטורות הוכנו מבעוד מועד. אך הנזק נעשה.
כך גם כאן. במקום לתת למשטרה לפעול, לחקור, לעצור חשודים ולהגדיר את מה שקרה, הזדרזו כל האח"מים להביע דעה נחרצת. מבוקר השבת עד מוצאי השבת כבר התברר למקומיים שמה שקרה קרוב לוודאי שונה לחלוטין ממה שצויר על-ידי זרם המבקרים המאד חשובים, וכולם החלו לסגת אחורה בצורה מאוד דיפלומטית. אחרים הפגינו מה שנקרה "התמרמרות צדקנית" (righteious indignation).
יש פשע. אולי זה פשע שנאה. בית המשפט צריך יהיה לפסוק בעניין. הגוף הנפגע הוא בית כנסת (אך התגובה צריכה להיות זהה אם זו אחת מהכנסיות המקומיות). תנו למשטרה לחקור ולפעול. חברי בית הכנסת - במקום לשלוח תמונות שמגלות טפח פה וטפח שם, התאפקו ועיזרו להשיב מצב לקדמותו. עודדו זה את זה, עימדו ביחד. ודאו שאתם בסדר, הסתכלו האם ישנם דברים שהיו אמורים לקרות ולא קרו (מדוע לא פעלה האזעקה והמשטרה לא הגיעה? האם בכלל הייתה מערכת אזעקה או רק מצלמות? האם המקום היה מאובטח כראוי? וכיו"ב).
אפס סובלנות
כשהתברר שאין המציאות תואמת לרעש כשכבר נעשה בפרהסיה, הונחו חברי בית הכנסת שלא להתראיין ולא להפיץ תמונות, שמועות, דעות ושאר רעיונות. חבל שכך לא נהגו מלכתחילה.
האם נוכחות כל האח"מים (בעיקר בעיני עצמם) השפיעה על התגובה המקומית? ודאי שלא. המשטרה של בוורלי הילס פעלה במקרה זה כמו במקרים בעבר, כשסדר העדיפות שלה ברור ומוגדר: אפס סובלנות למעשים כאלו ותגובה מיידית לכל פעילות הנוגדת את החוק המשפיעה על חיי התושבים. לפני למעלה מחצי יובל, עת היו פרעות רודני קינג בכל רחבי האזור, עמדו ראש העיר ומפקד המשטרה והזהירו: מי שיעז להכנס לעיר במטרה לגרום לאי סדר יעצר, אנחנו לא נסבול התנהגות כזו בעיר. ואכן, כשהעז מישהו לעשות זאת, רדפו אחריו מרדף מאוד מתוקשר, מרחק חצי שעה נסיעה מהעיר. המסר היה חד וחלק וברור לכל: אל תעזו, כי לא נסבול זאת ויד החוק תשיג אתכם באשר אתם.
כך בדיוק קרה גם עכשיו: לא עברו שעות רבות וחשוד אחד נעצר לחקירה (ושוחרר כשהתברר שאין לו קשר) ותוך ימים ספורים נעצר חשוד אחר (מי שהשחית את פנים בית הכנסת) מרחק חמש שעות טיסה מכאן - בהוואי. יד החוק מגיעה רחוק, כשרוצים.
האם למדנו משהו מהמקרה? דרוש בדק בית מיידי, ומסתבר שתובנה זו יעילה לא רק לגבי בית הכנסת, כי אם גם לכל בעל עסק ובעל בית. קחו פסק זמן ובידקו כמה קל לפרוץ אליכם הביתה או למשרד. האם יש לכם מערכת אזעקה? האם המערכת פועלת? נסו אותה, אל תסמכו שהיא פועלת. מה יקרה במקרה של שריפה? או רעידת אדמה? מוכנות אינה קורת מאליה, היא דורשת הכנה מראש.
האם יש לכם דברים יקרים מאוד (או מבחינה כספית או מבחינה רגשית)? האם הם מבוטחים? האם הם נמצאים במקום בטוח, בכספת, מאחורי מנעול ובריח, במקום חסין לאש? צלמו אותם.
מטרות עצמיות
בידקו גם מה קורה בבתי הספר של ילדיכם ובבית הכנסת או המרכז הקהילתי אליו אתם שייכים. אל תניחו שהכל שם כשורה רק בגלל שאתם רואים שומרים כשאתם מגיעים להוריד את הילדים או לאירוע זה או אחר. האם יש תוכנית פעולה לשעת חרום? האם היא מתורגלת בשגרה? מתי הפעם האחרונה שהשתתפתם אתם בתרגולת? האם אתם מודעים מה יש לעשות ומה תפקידו של כל אחד?
מסתבר שהרתעה ישנה בשל התגובה המקומית, שאינה מושפעת על-ידי כמות או איכות האורחים-לרגע שהגיעו יותר למטרות עצמיות מאשר לטובת הענין. כמו-כן למדנו שנדרש בדק בית, שכן היו כשלים שבית הכנסת והקהילה אשמים בהם, מחדלים שטוב שנחשפו עתה ולא בעת אירוע רב נפגעים.
והעיקר, לטובתנו אנו, ההילולה התקשורתית וההתמוגגות העצמית חייבים להפסק. הם חסרי תועלת ואפילו מזיקים. הם אינם עוזרים להתמודד עם האנטישמיות. הם מקדמים אינטרסים אישיים או של גופים במקום לעזור לקהילה עצמה. כה צר לי לקלקל את החגיגה, אך אם ברצוננו לשרוד ולהמשיך בשגרת חיינו, אנחנו חייבים להפנים שההילולה רק מוסיפה להתפרצות האנטישמיות, גם אם יעמדו כל המאד מכובדים בפנים מאוד רציניות ויצהירו "אפס סובלנות, הנה אנחנו כאן להציל את העולם", ועוד כהנה וכהנה הצהרות חלולות שמשך חייהן חולף בן רגע והן אינן עומדות במבחן המציאות.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
