אודה, שיש לי חילוקי דעות רבים עם משנתו של זאב ז'בוטינסקי בהתייחסותו למישורים חברתיים ולאומיים. לצערי, רבים מהצועקים בהתלהמות רבה בשמו של ז'בוטינסקי על ערבים החיים בארץ ישראל לא קראו את כתביו - לא קראו את השורות האלו בפתח המאמר על "קיר הברזל" בכותבו - "עלי להתחיל את המאמר בהקדמה אישית, את מחברם של שורות אלו (אותי זאב ז'בוטינסקי) חושבים לאויבם של הערבים, למצדד גירושם מן הארץ. אין זו אמת".
בהמשך הוא כותב:
"בארץ ישראל יהיו תמיד שני עמים... מוכן אני להישבע ... שלעולם לא נפר שוויון זכויות זה ולא נעשה כל ניסיון לגירוש או לדיכוי. כפי שקורא הקורא זה אני "המאמין שלי".
תורת ז'בוטינסקי מחווירה בימים אלו מול היגררות שר החינוך,
רפי פרץ, לעבר שוליים כאניסטיים, כשהוא מתייצב בראש מפלגה, שספחה אליה את "עוצמה יהודית", שבעקרונותיה בסעיף 8 מודגש שיש לפעול להכשרת הקרקע "כי עם ישראל שב לציון ואויבי ישראל לארצות המוצא". ובסעיף 13 המתייחס לכלכלה - "... מיליארדי שקלים ייכנסו מצמצום תקציב הביטחון בעקבות הוצאת האויבים מארצנו".
אינני מסכים עם משנת זאב ז'בוטינסקי, כפי שבאה לידי ביטוי במאמר הקרוי "קיר הברזל", אך ראוי ששר החינוך יקרא מאמר של ז'בוטיסקי לפני שיאמץ לחיקו בעידודו של ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, את מפלגת "עוצמה יהודית", שמתריסה בבוטות ואלימות מילולית נגד התנסחות של זאב ז'בוטינסקי בפתח מאמרו - "יחסי אל הערבים הוא כיחסי אל כל שאר העמים ...
גירושם של הערבים מארץ ישראל באיזו צורה שהיא נחשב בעיני לבלתי אפשרי בהחלט".
למרבה הצער, במפלגתו של שר החינוך במדינת ישראל מתנחלת לה אידיאולגיה המדברת בגלוי על מחויבות שלנו לכונן את שני המסלולים - מצד אחד אנחנו, דור השבים לציון, עושים את דרכנו לכאן, והם הערבים-האויבים יעשו מרצון או באי רצון דרכם מפה למדינות ערב. פירוש הדבר במפלגתו של שר החינוך ובעידוד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מתעצמת המגמה המבקשת להנחיל לנו רק את המציאות המדממת, שלא ניתן יהיה כבר להתקין לה מחסום עורקים לעצירת זרמי הדם והשכול שיבואו בעקבותיהם. מוטלת עלינו החובה לפעול כדי שמפלגה זו לא תעבור את אחוז החסימה.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
