יושבים על הר-געש

יהודי ארצות-הברית יושבים על הר-געש, שהתחיל לפעפע, ואין יודעים מתי יתפרץ. למרות החוקה ולמרות חקיקה מתקדמת נגד פשעי שנאה בארצות-הברית, מתגבר הגל העכור של אנטישמיות, והופך להמון מעשים של יום-יום נגד יהודים, נגד בתיהם, נגד בתי-כנסת ונגד בתי-קברות יהודיים.

ארצות-הברית אינה אנטישמית בינתיים, אך הבסיס לשנאת יהודים קיים בה, כמו בכל מדינה נוצרית. קוראים לו, 'הברית החדשה', שמזינה את האנטישמיות באירופה מאז ומתמיד. אל הבסיס הזה מצטרפות שנאת יהודים, שמקורה באיסלאם המתגבר בארצות-הברית, ושנאת יהודים, שמקורה בגישות שמאלניות ופוסט-מרקסיסטיות.

יש לכך פתרון היסטורי ובדוק: הסתגרות יהודים בקהילותיהם - כמו אז, בגטו המקורי, שהגן על שלום היהודים. ויש אפשרות אחרת, פעילה (פרואקטיווית): התארגנות יהודית להגנה עצמית; ובארצות-הברית זה קל יחסית כיוון שהתיקון השני לחוקה האמריקנית מבטיח, תודה לאל ולאבות המייסדים, לכל אזרח זכות לשאת נשק.

כרגיל בהיסטוריה היהודית, יהודי ארצות-הברית הכחישו בתחילה (ואולי עדיין מכחישים) את הגל האנטישמי, וניסו להמציא תירוצים לכל מקרה ומקרה. כך, ראו את העצים, ולא ראו את היער - גם כשרצו לראות. מה עוד, שהפתרון הפעיל (הגנה עצמית) נתפס מראש בעיניהם כפסול כיוון שהוא אלים. ראו את התנגדות הממסד היהודי האמריקני ל'ליגה להגנת יהודים' (JDL) בשנות השישים של המאה הקודמת.

יש הרבה סיבות נוספות לגל האנטישמי, ובעיקר, כלכליות. הרבה מהנדל"ן בשכונות ניו-יורק, למשל, נמצא בידי יהודים, וכשמחירי השכירות מאמירים נוצרת טינה של השוכרים ושל קהילותיהם כלפי בעלי-הבית, שמומרת לשנאת יהודים, שמביאה למעשים אנטישמיים (ראו את המתרחש ברובע ברוקלין בניו-יורק).

ויש עוד גורם, שממעיטים לדבר עליו, עקב תקינות פוליטית (PC): השחורים בארצות-הברית שונאים יהודים. תודה לאל, אין הגירה גדולה של מוסלמים לארצות-הברית, אך המוסלמים שם, כולל צאצאי ערבים מארץ-ישראל, הנם מנוע חזק ביותר, שמפיח שנאת יהודים לכל עבר, כמו השחורים.

וזה מזכיר לי את השיר, "לפתח הר-געש", של דן אלמגור (קישור)

"כשאתה קורא בעיתונים / על התפרצות הר-געש בסיציליה / על קבורתם של שני כפרים שלמים / בניקרגואה, בצ'ילה או בהודו; / כשאתה קורא בעיתונים / אתה שואל את עצמך מדוע? / מדוע זה שבים האיכרים / דווקא למדרונות אשר בגדו? / מדוע זה אינם נסים משם, / מחפשים מקום יותר בטוח, / שבו יוכלו, סוף-סוף, לחיות בשקט / אחת ולתמיד? // "הרי אחת לכל כמה שנים / - כך בפירוש כתוב בעיתונים - / שוב תתפרץ הלבה מן ההר / ותאיים לקבור את כל הכפר. / מדוע זה לחזור הם מתעקשים? / מדוע את הכפר אינם נוטשים / אחת ולתמיד!? //

"... גם הם יודעים, ודאי, שבעולם / פינות שקטות יותר מהר-הגעש, / ואדמה, המוצקה מזו / שבו טמונים בתי אבותיהם. / גם הם יכלו, אולי, לזוז משם, / ולחפש מקום יותר בטוח, / שבו יוכלו, סוף-סוף, לחיות בשקט / אחת ולתמיד. // אך הם דבקים למדרונות ההר, / ומחכים אולי, אולי מחר? / ומקווים ליום, שעוד יבוא, / שבו ההר ישקוט מזעפו. / ואז על הבזלת השחורה / איך אז יוריק הדשא ויפרח / אחת ולתמיד! //"

לאן יברחו?

למדנו מתולדות עם ישראל, שהאנטישמיות אינה נעלמת, אלא תופחת כשנותנים לה אפשרות; ויהודים נוטים להכחיש בתחילה את גילויה, עד שהאמת טופחת באכזריות על פניהם. יהודי ארצות-הברית, אומרים בחוגים למדעי המדינה, הנם פתיים, והולכים כעיוורים אחרי נטיות לבם הליברליות, גם אם המפלגה הדמוקרטית עוברת כעת תפנית מואצת לעבר שמאל רדיקלי שונא ישראל.

בעבר התשובה היהודית למצוקה הייתה שתדלנות; וכזו כשלה - הגירה למקום אחר. כך, הגיעו היהודים מאירופה לאמריקה - מהמאה השש-עשרה, עוד לפני עצמאות ארצות-הברית, בסוף המאה התשע-עשרה, בתחילת המאה העשרים, אחרי השואה ולפני התמוטטות ברית-המועצות ואחריה. לאן יברחו כעת? לאירופה המתאסלמת, לאוסטרליה, או לקנדה השכנה, שהחליטה ברוב טמטומה להתאבד כמו אירופה המערבית, ופתחה את שעריה בפני מהגרים מוסלמיים מהמזרח התיכון?

על ישראל רוב יהודי ארצות-הברית אינם מוכנים לשמוע; וזה אחד מהמחדלים הגדולים ביותר של מדינתנו.

תווית של טומאה

ישראל אינה נמצאת במחשבותיהם של רוב יהודי ארצות-הברית גם כיוון שהקהילה היהודית בה עוברת תהליך מואץ של התבוללות ושל טמיעה - באמצעות נישואי תערובת. דרך אגב, צאצאי יורדים חילוניים מישראל מובילים את הסטטיסטיקה של טמיעת יהודים ושל התבוללותם בארצות-הברית, כיוון שעגלותיהם ועגלות הוריהם מנוגבות מכל ידע ביהדות, כמיטב המסורת של החינוך הממלכתי בישראל.

אין סטטיסטיקה ברורה ומוסמכת לגבי התבוללות יהודי ארצות-הברית ולגבי נישואי תערובת בקרבם כיוון שהיא תלויה בהגדרת מיהו יהודי. כידוע, הקונסרוואטיבים והרפורמים אינם מקבלים את הגדרת ההלכה היהודית, שיהודי הוא מי שאמו יהודייה.

תחושות אצבע של חוקרים מדברות על שניים-שלושה מיליוני יהודים בלבד, שחיים בארצות-הברית, ואולי אף פחות, לעומת הנתון הרשמי, כחמישה מיליונים. להזכירכם, בתום מלחמת העולם השנייה היו בארצות-הברית חמישה מיליונים וחצי יהודים, שקלטו הגירה ניכרת של יהודים ניצולי שואה.

בנוסף, יהודים אמריקניים חילוניים שותפים למגמה הכללית במערב של אפס הִתרבות; ולכל היותר, יש להם ילד/ה, כלב וכנרית.

ועוד מחדל של מדינתנו - היהודים הצעירים והוריהם, שלא חוו את השואה, מתנכרים למדינת ישראל, ורואים בה מדינה גזענית ואימפריאליסטית, שחומסת קרקעות ערביות ומפלה ערבים לרעה, כפי שמציג אותה השמאל ברוב העולם. המסיתים האנטישמיים, גם יהודים וישראלים, בקמפוסים, בעיתונות וברחוב האמריקני הצליחו להדביק תווית של טומאה על מדינתנו, גם בעיני רבים בקהילה היהודית בארצות-הברית, אל מול אפס-מעשה של מדינת ישראל, של הסוכנות היהודית ושל משרד החוץ.

כבר בתחילת שנות השמונים, כשלמדנו בארצות-הברית, זיהיתי עם חבריי את המגמה בקמפוסים האמריקניים, והתרענו בפני שר החוץ דאז ובפני סגנו. קולנו היה קול קורא במדבר, והפעילות המעטה להסברת ישראל, שנעשתה בקמפוסים מחוף לחוף, צומצמה בהדרגה עד שנעלמה.