הכל שפיטה

שופטי העליון תמהים האם נכון לקבוע פרה-רולינג למקרה של ריצת נתניהו לתפקיד ראש הממשלה או כפי ששאל השופט פוגלמן בדיון: "האם יש תקדים שבית משפט זה ב-70 שנותיו עשה פרה-רולינג לפני הפעלת הסמכות? אני חושב שלא", ולדעתי השאלה היא שונה מאד.

לדעתי השאלה היא האם מותר לבית המשפט לקבוע פרה רולינג במקום שאסור לו בתכלית האיסור לקבוע פוסט רולינג. או במילים אחרות, האם לגוף אשר אינו מסמך לקבוע פוסט רולינג, מותר בכלל לדון בבקשות פרה רולינג. והתשובה לדעתי היא שאסור בתכלית האיסור.

לו רצו העותרים באמת לקבל תשובת פרה רולינג נכונה ואמתית בנוגע לתוכניות הנשיא, היה עליהם לעשות דבר פשוט והוא לפנות לבעל הסמכות, היינו הנשיא, ולקבל ממנו תשובות ישירות. ואם אין תשובות או התשובות לא מוצאות חן בעיניהם, היה עליהם לשקול אם להמתין או לעתור נגד הנשיא. ומה אנו רואים בעתירה? העתירה חסרה את החתן הראשי, נשיא המדינה, וכוללת אך ורק את היועץ המשפטי לממשלה, ראש הממשלה ותנועת הליכוד.

וברור שהעתירה איננה נגד הנשיא כי הנשיא חסין מפני כל פעולה משפטית, ואם הוא חסין מפני כל פעולה משפטית, כיצד בית המשפט מוסמך להורות לו מראש את מה שאינו מוסמך להורות לו בדיעבד? יתרה מכך, כיצד מוסמך בכלל בית המשפט לעסוק בענייני הנשיא ובהחלטותיו, כאשר הנשיא איננו כלל צד לדיון, ואיש לא שואל לדעתו?

דומה הדבר למצב בו בקשות פרה רולינג בענייני מס תוגשנה לממונה על הגבלים העסקיים, הממונה על ההגבלים העסקיים ידון בבקשות על-אף שאין לו כל סמכות בענייני מס, ובטעות הוא עלול אף להחליט בבקשות אלה ולחייב חלילה את רשות המיסים בהחלטותיו.

עולם המשפט שהיה אמור להיות אי-של סדר ונוהל בעולם כאוטי של מנהל ציבורי, אשר לעיתים עובר את הקווים וחובה לקרוא לו אז לסדר, שובר שיאים בחציית הקווים. "הכל שפיט" הופך ל"הכל שפיטה", הכללים הופכים לבדיחה, מרוב התיאבון של בית המשפט לכוח ולשררה, ומרוב חוסר המסוגלות שלו לומר, חבריא זה לא העסק שלי, אינני מתערב בו, הוא מתערב/לא מתערב קובע עמדה/לא קובע עמדה. אולי משום שהוא חסר אונים מעודף הכוח שניכס לעצמו, ואולי מתוך רצון להשפיע מבלי להחליט, להביא את הנשיא אל השוקת, אך לא לשתות את המים במקומו, כי לכך אין לו סמכות.