ריבלין הותיר סימני שאלה

הנשיא ראובן (רובי) ריבלין נשא נאום רגיש בוועידת "כלכליסט" תוך גילוי אחריות לסוגיה אם בנימין נתניהו ראוי להרכיב את הממשלה הבאה כשעל כתפיו שלושה כתבי אישום, וסוגיית הצוללות עוד תצוף כך או אחרת. גם עקיצתו כלפי מבקר המדינה מתניהו אנגלמן הייתה במקומה. הוא אמר כי עד לפני זמן מה הייתה ביקורת המדינה חטיבה עצמאית. רמז עבה כמו פיל.

אך לא נכון שקיים פער בין ערכים לבין רצון העם. במקום בו קיימים ערכים הם רצון העם. ממש כפי שביבי "כנער המתעה את העיוור" (כלשונו של נתן אלתרמן ב"שיר הבכי") - מטעה את העם כאילו הברירה היא בין רצון האומה לבין בג"ץ. מפני שבג"ץ הוא האומה ויש ביניהם אחידות, שביבי מצליח לפורר והאופוזיציה אינה מתייצבת לסכל את מעשיו.

המוסר היהודי מורה כי בג"ץ הוא העם, והערכים הם העם, וכשיש תקופה של ליקוי מאורות כמו בימים אלה הרי זה מפני שאישים כמו ביבי ודניאל פרידמן ואמיר אוחנה ונפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ' חותרים ליעד אשר ראיתי אמש בהפגנה הפשיסטית של אנשי ביבי והליכוד נגד מערכת המשפט בה קראו "להפיל את הבסטיליה המשפטית".

תפקידו החינוכי של הנשיא ריבלין הוא להסביר את הדברים מעמדתו הרמה והמכובדת. תפקידו לתקן את הכחש בו מוביל ביבי את מאמיניו שהם ישרים ותמימים. שהם כה אוהבים אותו וכה שבויים בידיו שמניחים לו לעוות את הדברים.

"ציון במשפט תיפדה", ואוי להם לדוגלים במדיניות של שלמות הארץ אם מימושה מותנה בעיניהם בשלטונו הפולחני של אדם, אשר למזער שבמזער הוא חשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים, וכאמור עוד לא החל הבירור על 16 המיליונים שקיבל מבן דודו והחברה המשפחתית.
גם שלא יאמרו לכם כי לא קיבל כסף בכיסו. זה צריך בירור. אבל חכמים כבר אמרו כי שוחד אינו רק בממון. הוא יכול להיות גם במלים. למשל, במלים טובות באתר אינטרנט, שיש לו יותר קוראים מאשר לעיתון.

[פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]