אירוע נקודתי דרמטי שהתרחש במפתיע, חיסול מפקד כוח "קודס" האירני קאסם סוליימאני, הסיח מיד את הדעת מכל שאר ההתרחשויות בעולם. עיתוני סוף השבוע הופיעו כולם עם כותרת בלתי מעודכנת (החיסול בעירק היה מאוחר בלילה), כשהם מקדישים מקום נרחב לא רק לפרשת החסינות של ראש הממשלה, אלא גם, ובצדק, לתופעה המדאיגה - גל האנטישמיות הגואה באמריקה. תופעה שבכל מצב אסור להסיח את הדעת ממנה.
הידיעות מספרות לא רק על תקיפות במקומות שונים ברחבי ארה"ב - ובעיקר בניו-יורק - של יהודים חובשי כיפות, אלא גם על גינויים מצד אנשי מימשל, מנהיגי ציבור, ואפילו על התארגנות של צעירים יהודיים להגנה עצמית, תוך צבירת נשק ונכונות להפעלתו בעת הצורך. יהודים רבים מביעים חששותיהם לעתיד, נמנעים מלצאת לרשות הציבור עם סממנים דתיים, כגון כיפות. הקהילה היהודית השנייה בגודלה בעולם (אחרי ישראל) נתונה בחרדה גוברת, ובציפייה מהשלטונות להגביר את האכיפה והביטחון, ולהחמיר בעונשים על הפורעים.
בינתיים, ערוץ 12 פתח בהקרנת סדרת כתבות על יהדות אמריקה, לנוכח הגל האנטישמי, שגובה קורבנות יהודיים, ועל יחסי הקהילה היהודית ומימשל טראמפ. מסתבר שגילויי השנאה לא עירערו את סלידתם של רוב היהודים מנשיאם הרפובליקני. ברובם נשארו נאמנים למפלגה הדמוקרטית, זו שגינתה בסוף השבוע את חיסולו של הארכי-טרוריסט האירני, זו שעמדות שמאל מחלחלות לתוכה יותר ויותר, זו שכמה ממועמדיה לנשיאות ובראשם היהודי ה"סוציאליסט"
ברני סנדרס הם ממבקריה הקשים ביותר של מדיניות ישראל. בנוסף, היקף התרומות של עשירי הקהילה היהודית לישראל - פוחת והולך.
"בעוד רוב היהודים שחיים בישראל מעריצים את הנשיא האמריקני, רוב היהודים שחיים בארה"ב מתעבים אותו" - כך נמסר מההפקה של ערוץ 12. אכן, תמונת המצב החמורה שבה שרוייה הקהילה היהודית כולה אינה משנה עובדה זו ככל הנראה. אולי משום שרוב היהודים בארה"ב אינם דתיים, אינם חרדים, אינם חובשי כיפות ולבושי שטריימל, מתערים היטב בסביבתם. השאלה היא רק, מתי תגיע הרעה גם אל אלה מאחינו שיושבים ספונים ושאננים בבתיהם ובשכונותיהם, חלקם אפילו מתבוללים גמורים, מתנערים מיהדותם.
רבים מיהודי ארה"ב מחשבים בימים אלה את מהלכיהם וצעדיהם לעתיד. הם אף החלו לנקוט אמצעי זהירות והתגוננות. ואולם לא שמענו, לא כאן בישראל ולא באמריקה עצמה, על הסקת מסקנה סוחפת הנובעת מהחיידק האנטישמי המתפשט - עלייה לישראל.
כידוע, שני מניעים עיקריים לה לעלייה ארצה מתפוצות הגולה - הרצון להגשים את החלום הציוני והימלטות מאימי האנטישמיות. העילה השנייה היא עתה אקטואלית יותר. הירהורי עלייה אולי מקננים ביתר שאת עתה בקהילת אמריקה. לא רק דתיים ושומרי מסורת, גם יהודים ליברליים, חילונים ומזרמים אחרים, יבינו כי אין דרך אחרת לשמור באמת ובתמים על אורח חייהם, להבטיח ביטחונם האישי, להימנע מגילויי האנטישמיות.
אני נזכר בימים אלה בראש הממשלה המנוח מ
יצחק שמיר, שנושא העלייה היה בראש מעייניו. כזכור, הוא חזה את פתיחת שערי בריה"מ לשעבר, מנע את הנשירה, וזכינו לכמיליון אחים ממדינות חבר העמים לשעבר. ליגלגו עליו ברומזו על כך בנאום שנשא בסוף שנות ה-80. גבות הורמו באומרו שבוא יבוא היום וגם מאמריקה השבעה והשאננה יעלו אלינו המוני יהודים. אבל בהבדל מרוסיה, אמר, יש להכשיר תחילה את לבבות יהודי ארה"ב, יש לדרבן, יש לחנך. אנטישמיות כשלעצמה אין די בה.
בנאום שנשא לפני ועידת הנשיאים של האירגונים היהודים בצפון אמריקה במרס 1988, העלה ראש הממשלה שמיר את המסר הלאומי שלו: "התופעה של עם שפחות ממחצית בניו יושבים על אדמתם, היא תופעה בלתי נורמלית. עלינו להגיע למצב של עם נורמלי, שמרבית בניו יושבים לבטח על אדמתם... הדגש חייב להיות מושם כיום על המערב, שם ישנם עוד מיליונים של יהודים, ולשם יש להפנות את מאמצי העלייה. אני מתכוון למערב אירופה וכל הקונטיננט האמריקני".
אז נכון, העובדה שהקהילה היהודית באמריקה היא גורם משמעותי במערכת הפוליטית והכלכלית בארה"ב, וביחסי ארה"ב-ישראל, אינה צריכה למנוע מאיתנו לפתוח בקמפיין למען העלייה מהתם לכאן. הגל האנטישמי העכור בוודאי תורם לכך, אבל החזון הציוני והחינוך הציוני הם גורם משמעותי יותר. מן ההסתדרות הציונית העולמית, שעורכת כנס מחאה גדול להתריע מפני האנטישמיות בארה"ב, ראוי שתצא קריאת עידוד לעליית אחינו מאמריקה.
עוד מיליון יהודים בתוכנו, חלקם הגדול מארה"ב - זה לא חלום באספמיא ולא חלום באמריקא. זו התגשמות חזונו של יצחק שמיר. זו ברכה לישראל. עלינו להיערך לכך.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
