זוכרים ומחויבים

השם אנטולי פאבלוביץ שפירו בוודאי אינו אומר דבר וחצי דבר לרוב הקוראים. אכן, שם רוסי, אכן יהודי. שם שיוזכר בהמשך השבוע שוב ושוב, בעת שיתכנסו בירושלים כארבעים מנהיגי מדינות, לציון יום השנה ה-75 לשיחרורו של הגדול והנורא במחנות ההשמדה הגרמנו-נאצים, אושוויץ. באותו יום, 27 בינואר 1945, הגיע הקצין "האדום" שפירו ראשון, בראש גדודו, אל מחנה אושוויץ ופתח את שעריו.

אלפים בודדים של אסירים ניצלו מגורלם של כמיליון ורבע יהודים ועוד כמאה אלף פולנים ואחרים. "הדבר הראשון שראיתי, סיפר לימים שפירו, היה קבוצה של אנשים שעמדו בחוץ, בשלג, ונראו כמו שלדים, הלובשים מדי אסירים וסחבות על רגליהם. הם היו חלשים עד כדי כך שלא יכלו להפנות את ראשם. אמרנו להם: 'הצבא האדום הגיע לשחרר אתכם'. הם לא האמינו לנו בהתחלה. הם התקרבו אלינו ונגעו בנו כדי לראות שזה היה אמיתי"...

ביום רביעי וביום חמישי זה יקרה. ההתכנסות הגדולה של ראשי מדינות, על-מנת להתחייב לזיכרון השואה ולמאבק באנטישמיות הגואה שוב. זו תהיה גם בבחינת הבעת מחויבות לקיומה ולעתידה של מדינת היהודים, שקמה מאפר השואה. ייעדר מהטקס בהפגנתיות - נשיא פולין, זו שאדמתה ספוגה בדם מיליוני יהודים. צודקים הפולנים, כשהם טוענים כי את הטבח על אדמתם ביצעו הכובשים הגרמנים, שבה גם מיקמו את מחנות ההשמדה הגדולים. מאות-אלפי יהודים נשלחו שמה ברכבות-משא, כדי לסיים את חייהם במשרפות, בתעלות, בביתנים שהוכשרו לשמש כמפעל הרצח הנוראי ביותר בהיסטוריה האנושית. גם רבבות פולנים נרצחו, אבל היו גם אלפי פולנים ששיתפו פעולה עם הנאצים, כמו שעשו כן אוקראינים, ליטאים ולטבים.

פולין ומדינות נוספות במזרח אירופה, עוסקות באחרונה באינטנסיביות ב"עידכון" חלקם של אזרחיהן בשואה. אם ביד ושם רשומים 6,000 חסידי אומות עולם פולנים, הנה הפולנים טוענים עכשיו שהיו 600 אלף מצילים פולנים, לא פחות! סבלו של העם הפולני, כך טוענים מנהיגיו, אינו נופל מסבל העם היהודי. הם אף גייסו לשירותם היסטוריון ישראלי, דניאל בלטמן הפוסט-ציוני, להקים את מוזאון הגטו בוורשה ולתקן את ההיסטוריה כרצון שליטי ורשה דהיום. עם זאת, אני לא הייתי מונע מנשיא פולין לשאת דברים באירוע הגדול ביום חמישי ביד ושם. הוא סורב, מנימוקים טכניים, ולכן מחרים את ההתכנסות הבינלאומית.

שמו נחקק לעד

שאלה היא, אם עשרת הדוברים באותו מעמד, ובראשם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, לא ינצלו את הבמה להתחשבנות אקטואלית, או שיגלו הבנה, כולם כאחד, שמדובר באירוע, שצריך לבטא מחויבות משותפת לזיכרון השואה ולמאבק באנטישמיות העכשווית. מה ייאמר בנאומים - זאת אין לדעת מראש. אבל ככל הידוע, ספר מיוחד שיד ושם מפיק, שבו כל אחד מארבעים ויותר המנהיגים תורם לו מאמר בן עמוד עד עמוד וחצי - הטקסטים שבו "אפשר לחיות עימם". הקובץ יחולק לכל אחד ממוזמני הטקס בן השלוש שעות.

התכנסות בינלאומית בסדר גודל שכזה מעולם לא הייתה בישראל, אלא סביב הלוויות של נשיאים וראשי ממשלות, כמו זו של יצחק רבין ז"ל. אז הגיעו לירושלים גם מנהיגים כמו מובארק המצרי וחוסיין הירדני. השבוע לא יהיו בין הבאים מנהיגים ממדינות ערביות, שאצלם גילויי האנטישמיות, הכחשת השואה ושנאת ישראל - שכיחים במיוחד. ספק אם הקריאה שתצא מירושלים תשנה במשהו את המצב שם. ולא רק במדינות ערב או באירן. גם במדינות המערב שבהן היו באחרונה גילויי אנטישמיות חריפים וטורדים. האם הכנס, עם כל חשיבותו לנו על עצם קיומו בבירת ישראל, יניע באמת מהלכים במדינות אלה, לבלימת התופעה החמורה, שמזכירה את שנות השלושים בגרמניה?

האוזניים יהיו כרויות במיוחד לנאומו של הנשיא פוטין - לא בגלל השאלה, אם יחון לקראת בואו את נעמה יששכרי, כמחווה לישראל, אלא אם יתנער מן האנטישמיות בתקופת השלטון הקומוניסטי, לאחר מלחמת העולם השנייה. שהרי בריה"מ, כפי שחזינו בסרט התעודי המצמרר של בוריס מפציר על "הספר השחור", עשתה בזמנו הכל להסתיר את רצח היהודים על אדמתה וכללה אותם בהגדרה: קורבנות הטרור הפאשיסטי. אין לשכוח את עלילת הרופאים היהודים ש"הרעילו את סטלין" ולא את ההוצאה להורג של סופרים יהודים בתקופת הרודן הקומוניסטי. סטלין לא נפל ברצחנותו מבן דמותו הגרמני, היטלר.

ובחזרה לאנטולי שפירו: שמו נחקק לעד בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה, קצין יהודי שזכה להיות הראשון שנכנס לשערי הגהינום ששמו אושוויץ ולשחררו מידי הרוצחים הנאצו-סוציאליסטים. מה חבל שבשנת 1992, כשהיגר מרוסיה, "נשר" בדרך. שפירו שם פעמיו לארה"ב, שם נפטר בשנת 2005. לשעריה של מדינת היהודים לא הגיע.