בריטניה והאיחוד האירופי פתחו רשמית (2.3.20) את השיחות שלאחר הברקזיט, שמטרתן לקבוע את כל פרטי היחסים העתידיים ביניהם. שני הצדדים אומנם הודיעו שהם שואפים להגיע להסכם סחר חופשי דומה לזה שבין האיחוד לבין קנדה – ללא מכסים וללא מכסות סחר – אך יש ביניהם פערים ניכרים בשאלה כיצד להגיע ליעד זה. ומאחר שבוריס ג'ונסון מתעקש שלא ידחה את תאריך היעד להשגת הסכם (31.12.20), הזמן קצר והמלאכה מרובה.

אקונומיסט צופה, כי המאבק הקשה ביותר יהיה על דרישות "כללי המשחק", שמטרתן למנוע מבריטניה תחרות בלתי הוגנת מול חברות האיחוד. הנציבות עומדת על קבלת דרישותיה בתחום זה כתנאי להסכם סחר נדיב. נושאים מרכזיים אחרים הם זכויות דיג, סחר במכשירים פיננסיים, הגנת מידע ושיתוף פעולה ביטחוני. ומעל לכל מרחפות שאלות של אמון ואכיפה.

בנושא התחרות ההוגנת מצהירה בריטניה, כי אין לה כוונה לנצל את הברקזיט כדי להפר את כללי האיחוד בנוגע לעבודה, תנאים סוציאליים ואיכות הסביבה. הפרות כאלו יכולות להוזיל משמעותית את המוצרים והשירותים הבריטיים, ומכאן חששותיו של האיחוד. אולם היכולת שלא לציית לכללי האיחוד הייתה אחת הסיבות המרכזיות לברקזיט; ומדינות אחרות להן יש הסכם סחר עימו, אינן כפופות לכללים שלו.

האיחוד משיב, שהמצב מול בריטניה שונה. כלכלתה קשורה בצורה הדוקה ליבשת והיא תהיה שותף הסחר השני בגודלו של האיחוד (אחרי ארה"ב). אם בריטניה תוכל לעשות ככל העולה על רוחה, הדבר יפגע ביסודותיו של השוק האירופי. הנציבות אומנם מוכנה להתגמש מעט, אך היא תעמוד על כך שממשלת בריטניה לא תוכל להעניק סובסידיות וסיוע לחברות מקומיות. חוסר האמון של הנציבות בג'ונסון אינו מוסיף לאווירה; היא טוענת, כי ראש ממשלת בריטניה נסוג מהתחייבותו הכתובה להבטיח תחרות הוגנת. והיא גם שומעת שרים בממשלתו המצהירים שלא יהיו בדיקות מכס בין בריטניה לצפון אירלנד, למרות שהדבר חיוני בשל הישארותם של האירים באיחוד.

זכויות הדיג יהיו מקור מוקדם למתח, משום שההסכם עליהן אמור להיחתם עד 30.6.20. האיחוד רוצה לשמר את המערכת הנוכחית, המעניקה לדייגים מהיבשת גישה רחבה למימי בריטניה. הבריטים דורשים לקבל לידיהם את מלוא השליטה במים אלו, תוך הענקת רשיונות דיג למדינות אחרות על בסיס הסכמים שנתיים.

מבחינת שירותים פיננסיים ומידע, בריטניה היא שרוצה יותר ודאות. האיחוד מוכן להעניק "שוויון" בתחום הראשון ו"הכרה" בתחום השני, אך דורש שיוכל לבטל אותם בצורה חד-צדדית בהתראה של 30 יום. ואילו בתחום הביטחון, בריטניה אינה מוכנה לממש צווי מעצר אירופיים, אך רוצה הסכמי הסגרה הדדיים שהם בעייתיים מבחינה משפטית באיחוד.

אקונומיסט צופה שבועות ארוכים של התמקחויות ללא התקדמות של ממש, אבל בסופו של דבר כנראה יהיה הסכם – ולו רק משום ששני הצדדים רוצים בכך. ג'ונסון מנסה להפעיל לחץ על-ידי איום לפוצץ את השיחות, וייתכן שהוא טועה בהערכת הנכונות האירופית לוותר. וגם בריסל אולי טועה בהערכת נכונותו של ג'ונסון לפרוש בפועל ללא הסכם. לכן, ההערכה המקובלת כרגע היא שסיכויי ההסכם הם בערך 50:50.