ידועה האימרה ש"אין מדברים על חבל בבית התלוי", שמטרתה להזהיר אותנו שאין להזכיר לזולת, אפילו לא ברמז, את הטראומות מעברו, שאותן הוא מנסה בעמל רב לשכוח ולהדחיק.
אבל כיצד עלינו לנהוג כשהתלוי עצמו מדבר על החבל? הכוונה למאמר שפירסם
אהוד ברק שאותו הוא פותח במשפט הבא: "אדם הנאשם בשוחד איננו יכול לכהן כשר, קל וחומר להקים ממשלה, כשם שפדופיל איננו יכול לכהן כמורה, קל וחומר להתמנות למנהל בית ספר".
גדודים של פסיכולוגים ומומחים למסתרי הנפש לא יצליחו לפענח את הנפש הקופצנית של אהוד ברק שאינה יודעת מנוחה אפילו לרגע.
ריבונו של עולם! מכל הדוגמאות שבעולם מצאת להביא לנו דווקא את הפדופיל? הרי אנחנו כמעט ושכחנו את מסכת קשריך עם הפדופיל התלוי
ג'פרי אפשטיין, והנה אתה - דווקא אתה - מתעקש, אל מול פני האומה, להשקות את הפרחים על קברו של ג'פרי?
ברור שברק רצה להוכיח לנו כאן שקשריו עם הפדופיל ג'פרי אפשטיין אינם חלק מעולמו ומהעבר המעיק שלו, ולכן אין לו בעיה לעורר בנו את האסוציאציה הכל כך מתבקשת בדבר הקשרים החידתיים שלו עם הפדופיל.
אבל העובדה שמכל האפשרויות שבעולם מצא ברק לנמק את עמדתו דווקא תוך שימוש במשל הפדופיל - עובדה זו מוכיחה בדיוק את ההפך: שברק טרם השתקם מהטראומה, והפדופיל ממשיך לכרסם בעקשנות במוחו, ולפרוט על עצביו כאילו היו מיתרים של בוזוקי.
כל מי שישתתף אי-פעם בסיור מודרך במוחו הקודח של אהוד ברק - מזומנת לו חוויה מדהימה של פעם בחיים: מראות מופלאים של אינספור גלגלי שיניים וקפיצים גדולים וקטנים שמתרוצצים שם בצבעים מתחלפים במהירות האור וברעש מחריש אזניים, וכך - מפעילים את אהוד ברק כאילו היה מריונטה של נפשו המסובכת.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
