הפלסתר לא יעזור

הקמת הממשלה הדו-ראשית הייתה אולי צורך רגעי, בגלל הקורונה, אך ודאי לא במתכונתה הנוכחית. אין בעולם ממשלה בה מיעוט של 16 חכ"ים זוכים לקבל אותו מספר של שרים בה, כשם שמקבלים 36 חכ"ים של מפלגת הרוב. ממשלה כזו, פאריטטית, היא אימפוטנטית לחלוטין. מה גם שמלבד הווטו על כל החלטה שהחלק הקטן בה מטיל על כל הצעת חוק שהרוב בה מבקש להעביר בכנסת, הרי גם כשחוק כלשהוא מצליח לעבור חוקית בכנסת, שולל אותו היועץ המשפטי שלה, שנטל לעצמו באופן לא חוקי את מוסרות השלטון. למעשה - הוא כיום ראש הממשלה, ושלוחותיו בפרקליטות ממלאים את הוראותיו. וכך הממשלה שנבחרה על-ידי העם הפכה לקריקטורה נלעגת, חסרת תועלת.

בעיצומה של מגיפת הקורונה, כשהדבר הנבון ביותר הוא לאחד כוחות, מפציעה המפלגונת שהיא מקרעי הכחול לבן ז"ל, מתסיסה המונים במימון גורמים עוינים לישראל, להפגין כנגד ראש הממשלה, במטרה להפיל אותו ולתפוס את השלטון כליל. לא רק במוסדות המשפט (איפה הצדק?), בעמדות המפתח בכל משרדי הממשלה ובשליטה על כל אמצעי התקשורת המנפיקים חדשות מוטות ולא את כולן. אותן אפשר רק לראות בערוץ 20 או באתר 0404 של בועז גולן. אלא גם באופן טוטאלי. בכך יתממש חזונם של המשפטנים שהחילו שליטה זוחלת על החוק הישראלי, במטרה להפוך את מדינת ישראל היהודית למדינת כל אזרחיה, כולל כל המיסתננים הזוכים כאן להכרה בהם ולקבלת כל הזכויות והתמיכות. במשטר אנטי דמוקרטי, טוטליטרי, הרומס את כל זכויות האזרח עד עפר, הם עושים צחוק בשימוש שלהם במילה דמוקרטיה.

אנו מצויים כעת בימים האחרונים בהם נוכל להחיל את הריבונות הישראלית על שטחי בקעת הירדן, יהודה ושומרון. זאת, באישור השריף העולמי, שבקרוב עלול לסיים את כהונתו, ואז המשטר החדש בארה"ב לא יחזור להיות כה אוהד את ישראל, ויתנכר לתוכנית טראמפ. לפני ראש הממשלה ימים ספורים בהם יוכל להגיש את הצעת הריבונות לכנסת. והיה אם הברווז הצולע יתנגד לה, הממשלה יכולה (אם היא לא תיסוג מתוכניתה לממש את תקציב 2020 במיידית) לפרק את הקואליציה, וליצור ממשלה ימנית, אם יהיו לה 61 תומכים ומעלה בין חברי הכנסת.

משום כך, אם ייכנע נתניהו ללחצי גנץ, ויסכים לדחות את החלטת התקציב, שלשנה זו הוא כבר מוכן, ועבור תקציב דו-שנתי יקח חדשים רבים להכינו, יקרו שני דברים:

1. ההמונים הזקוקים למיליארדים שראש הממשלה אישר להקציב להם - יצטרכו להמתין עד שהשמאל ה"סוציאליסטי" יואיל להעניק. ו-2 תאבד לו ההזדמנות לקבץ את אוהבי ארץ ישראל לתמיכה בהחלטה להעביר זאת בכנסת. אך אם לא ייכנע, כל התנגדויות השמאל תתנפצנה, וההזדמנות ההיסטורית החד-פעמית הזו תמומש. כי היא יותר לא תחזור על עצמה. והנזק יהיה בלתי הפיך.

אנחנו חיים ברגע היסטורי. עם ישראל מעניין כקליפת השום את העולם האנטישמי ברובו. הבהקים בודדים, כמו הכרזת בלפור על הכרה בצורך להתיר בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, או החלטות ועידת סן רמו בדבר חלוקת שטח הארץ, וכן הכרזת האו"ם ב-29 לנובמבר 1947 על הצורך להכיר במדינה יהודית - רגעים כאלה היו בודדים, וגם הם הותירו רק פיסות שטח זעירות מהבטחת האנגלים בתחילת המאה ה-20 למדינה על שתי גדות הירדן, שגם לאלו כל מדינות ערב התנגדו. לכן, מלחמת השחרור ומלחמת ששת הימים, בהן הותקפה ישראל על-ידי מדינות ערב, ונצחוננו בהן, הביאו להרחבת שליטתנו על הארץ מהירדן ועד הים. ועל כך אין לוותר.

נכון שרע מאוד עשתה מפלגת מפא"י ההיסטורית ששלטה אז, שלא החילה מיד עם נצחוננו ב-1967 את ריבונותנו באופן רשמי על כל שטחי הכיבוש. למעשה, המילה כיבוש היא טעות. משום שניתן לכבוש רק שטח של מדינה אחרת. לא שטח ללא בעלים. השומרון ויהודה לא היו בשליטת ירדן, אותם נטש חוסיין ללא מתן אזרחות לערביים הגרים שם. רק אלה שהיגרו לירדן זכו לאשרות, והיום הם מהווים 80% מתושביה. ומשום כך, מבחינה משפטית ולמעשה השטח שייך לנו. חסרה רק ההכרזה, ומתן זכויות מלאות לתושבים הישראלים היהודים בו. הערביים הגרים ביו"ש יכולים לבקש אזרחות ירדנית, להצביע לפרלמנט הירדני, להמשיך להתגורר ביו"ש, לעבוד בישראל, להיחשב כתושבים באוטונומיה ולהכיר בישראל כמדינה היהודית. אל לנו לפספס את ההזדמנות ההיסטורית שוב בשל מלחמת אחים הנגרמת מתאוות השלטון.