כאשר החל דונלד טראמפ להאשים את התקשורת הממסדית ב"פייק ניוז", נדמה היה שמדובר בעוד אחד מהעלבונות המוכרים היטב שלו. אבל המונח והזדון שמאחוריו הפכו עד מהרה לכלי נשק פוליטי, בעל השלכות ניכרות בארה"ב ומחוצה לה. מושלים סמכותנים ברחבי העולם אימצו אותו כדי ללעוג לתקשורת או כדי להתעלם מן המציאות שלא נראתה להם.

מנקודת מבטו של טראמפ, הרעל הציני שהתפשט ברחבי ארה"ב הוא הוכחה להצלחתו – סבורה מרגרט סליבאן, פרשנית התקשורת של וושינגטון פוסט. כאשר כינה את העיתונאים "זבל" ו"אויבי העם", הייתה זו הגנה עצמית פרימיטיבית. "אני עושה את זה כדי לפגוע באמינות שלכם, כך שכאשר תכתבו עלי דברים שליליים – איש לא יאמין לכם", אמר במפורש ב-2016.

עם כניסתו של ממשל ביידן בחודש הבא, יש פיתוי לומר שכל זה עבר וכעת החיים יחזרו למסלולם. ממש לא, סבורה סליבאן. התרבות לא תרפא את עצמה רק משום שנשיא נזעם סיים את תפקידו. "ממשל ביידן חייב להבהיר מיד שהוא תומך בחופש העיתונות", אומר ג'ואל סיימון מהוועדה להגנת עיתונאים.

לרטוריקה של טראמפ יש תוצאות מפחידות. מספר שיא של עיתונאים נעצרו ברחבי העולם בארבע השנים האחרונות, וחלקם נענשו על פרסום "ידיעות כוזבות" בהתאם לחוקים חדשים שנועדו להעניש על דיווחים. ממשל טראמפ עצמו אפשר לסעודיה לטייח את רצח העיתונאי ג'מאל חאשוקג'י. אז מה יכול ג'ו ביידן לעשות, חוץ מאשר לנהוג כנשיא נורמלי?

סיימון טוען שעל ביידן לשאת נאום משמעותי על חופש העיתונות מיד לאחר שייכנס לתפקידו, ולהציב נושא זה בהקשר הרחב יותר של דמוקרטיה, זכויות אדם וחופש פוליטי. לאחר מכן עליו למנות עיתונאי בכיר לתפקיד חדש: שליח הנשיא לחופש העיתונות, אשר יהיה כפוף לשר החוץ ויהיה מוסמך לדבר בשם הנשיא נגד פגיעות בחופש העיתונות ברחבי העולם – בדומה למינויו של ג'ון קרי לשליחו לנושא שינוי האקלים.

גם לעיתונאי אלן מילר, מייסד News Literacy Project, יש רעיונות עבור ביידן בנוגע למלחמה ב"עובדות החלופיות" מבית מדרשו של טראמפ. "תחזיר את התדרוכים היומיים. תהיה זמין בעצמך במסיבות עיתונאים תקופתיות ובראיונות במגוון של אמצעי תקשורת. אמור את האמת". הוא מזהיר מפני חזרה להרגל השלילי של ממשל אובמה, אשר התנגד לפרסום מידע ונלחם בתקיפות בהדלפות. ממשל אובמה, מוסיפה סליבאן, הניח בכמה מובנים את הקרקע לנזק שגרם ממשל טראמפ.

ג'ייק טאפר מ-CNN ראיין בשבוע שעבר את ביידן ואת קאמלה האריס, ושיתף את הצופים בהבדל בינם לבין טראמפ. כאשר הוצגו להם שאלות קשות, הם לא השיבו במתקפות אליהן נאלצו העיתונאים להתרגל בארבע השנים האחרונות. זהו שינוי מבורך, אבל טראמפ הציב רף כה נמוך – עד שכל התנהגות נורמלית תיראה טובה. כאשר נגרם נזק כה כבד, גישתו של ביידן צריכה להיות הרבה יותר תומכת ועליו להציב את הרף הרבה יותר גבוה.