מי אתה יורם סלבסט

הקבלנים עצרו את התחלות הבנייה החדשות

"היום בשטח הנדל"ן המצב נזיל ביותר. אין אפשרות לדעת לאן מובילות פני הענף. מדיניות הממשלה הבלתי יציבה, מקשה מאוד על כל תחזית עתידית. עם זאת, אפשר לראות שהקבלנים חוששים להתחיל בנייה חדשה, מה שיצור, בעתיד הנראה לעין, מחסור חמור בענף הדיור ויתכן מאוד שנחזה בעליית מחירים משמעותית. בנוסף לכך, קיימת סכנה גדולה שרבים מנוטלי המשכנתאות לא יוכלו לעמוד בהחזרים הנדרשים וכתוצאה מכך ייפלטו לשוק מספר ניכר של דירות של אותם אנשים. כל מיני בעלי ממון (כרישי נדל"ן) ממתינים כעת מתוך תקווה שיוכלו לקנות את כל אותם נכסים ממושכנים במחירים מוזלים מאד.

האם מוצע לזוג צעיר לקנות דירה כעת?

"זוג צעיר, צריך היום לשאול את עצמו, האם יוכל לעמוד בהחזרי המשכנתה. רק אם התשובה חיובית, מומלץ לקנות וזאת בהתחשב בעובדה שהיום בישראל כמיליון מובטלים...

מומלץ בחום להימנע ככל האפשר מלקיחת הלוואות בכלל ומהבנקים בפרט. עדיף לעבוד בהון עצמי ככל האפשר. כיום בשוק הנדל"ן מחירי השכירות בירידה. ככל שהנכס יוקרתי יותר הירידה גדולה יותר. כך למשל, משרדים בתל אביב שהיו מושכרים ב-130-120 שקלים למטר מרובע לחודש - מושכרים היום ב-15% פחות. אני צופה תקופה קשה לנדל"ן לפחות בשנה הקרובה.

"גם ענף הנדל"ן המסחרי נפגע מאוד קשה בעקבות נגיף הקורונה. חנויות רבות נסגרו, קניונים נסגרו, חדרי כושר הושבתו וכתוצאה מכך, כל אותם בעלי עסקים איבדו את הכנסתם ולא יכולים לשלם דמי שכירות". את הדברים הללו אומר לי יורם סלבסט סופר, משורר ואיש נדל"ן, השותף במספר חברות יזמיות המחזיקות בנכסים להשכרה ומפתחות נכסים.

סיפורי סביון

את יורם סלבסט אני פוגש בביתו הנאה בצפון תל אביב. בסלון הבית, מסתובבת לה הכלבה המעורבת "במבוק", הזוכה ממנו מדי פעם ללטיפה. "זה השם שניתן לה על-ידי נכדי נורי", אומר יורם, ומעלה אותי לחדר עבודתו בקומה השנייה של ביתו. ליד המחשב תשומת לבי מופנית אל ציור מוגדל של דיוקנו ואל קירות חדרו העמוסים במדפי ספרים. מאחת התמונות שעל הקיר ניבטת דמותו של דוד בן-גוריון עם חתימתו ובה הקדשה, ליום בר המצווה של יורם.

יורם סלבסט הינו הילד הראשון שנולד בסביון ב-1956 להוריו ג'ראלד ונינה. הוא כתב גם את הספר "סיפורי סביון" המספר על הדמויות ועל האירועים שהתרחשו בסביון של ילדותו שראה אור ב-2002 במלאת 50 שנה לסביון.

עמוד חלול של נשמות בלובי מלון גני חמת

"בספרי "סיפורי סביון" התייחסתי אל אבי בפעמים רבות", אומר יורם ומבהיר: "סיפורי נקרא: "אבא הולך לקנוסה" והוא מתאר אירועים שהתרחשו מתוקף תפקידו באפריקה ישראל. הוא היה, בין היתר, אחראי על חמי טבריה ומלון גני חמת. המלון היה בנוי מביתנים והוחלט להקים במקומם מבנה אחד גבוה בן 20 קומות שיאכלס מלון חדש ומודרני. עם ביצוע החפירות בשטח, לצורך הקמת המלון, התגלו עתיקות. למקום הוזעק הארכיאולוג אליעזר אורן שבדק את העתיקות וקבע שמדובר בעתיקות מוסלמיות מהמאה ה-8 לספירת הנוצרים.

בוצעו חפירות הצלה כנדרש בחוק וחברת אפריקה ישראל עמדה להתחיל בבניה. לפתע הגיעו עשרות רבות של חרדים והחלו להפגין. אבי ואנשי חברת אפריקה ישראל הופתעו מאוד שכן לא היה כל סימן במקום לישוב יהודי. אבי ביקש לברר את פשר ההפגנות ומזכירו של הרב הראשי של טבריה מסר שייתכן שהיו במקום קברי יהודים ולכן אסור לבנות כאן. אנחנו רוצים, אמר המזכיר, שתיבנה ארובה במרכז המלון כך שנשמות אלה, אם נקברו במקום, תוכלנה להעלות ולרדת כאוות נפשם.

הרעיון הועלה בפני יועצי החברה ואדריכל הבניין דוד ערקדי התחלחל ואמר: מה אתה רוצה שנבנה ארובה של מרי פופינס במרכז הלובי? יועץ אחר, מריק עומר, הציע להקים תעלה שקוטרה אצבע, שתעלה מהאדמה אל גג הבניין והנשמות יוכלו לעבור בה כאוות נפשם. אבי הלך לרב של טבריה והציע לו להקים את תעלת האצבע. הרב התחלחל ושאל לשלום הוריו. אבא ענה שהם נפטרו לפני כעשר שנים בניו-יורק. הרב שאל: האם היית מסכים שנשמות הוריך יעלו וירדו בתעלת אצבע?

בסוף, סוכם להקים עמוד חלול מהקרקע ועד לראש הבניין כך שהנשמות תוכלנה להעלות ולרדת כאוות נפשם... ביקרתי בבניין לפני שנים אחדות והעמוד הסמוך לדלת הכניסה עומד על מקומו עד היום...

הדגים היו עשויים מפח

"כך למשל, במשך כל שנות ילדותי", הוא מספר לי היום, "נערך מטעם ויצ"ו יום אביב במועדון סביון שבו מצויות בריכות, משטחי דשא ומתקני ספורט והכנסותיו שימשו כתרומה לארגון זה. באחת הבריכות היו דגים עשויים מפח. בקצה החכות היה מגנט ותמורת לירה אחת מותר היה לדוג שלושה דגי פח. בצד הנסתר של דג הפח נרשם שם הדג. על הדג הקטן ביותר נרשם אין מזל. בין הדגים היו סרדין, קרפיון, טונה ולוויתן וכל דייג קיבל פרס בהתאם לדג שעלה בחכתו.

חלומם של כל הילדים היה לדוג לוויתן, שכן תמורת דג זה התקבלו הפרסים הטובים ביותר. הייתי בן 8 ובאחד מימי האביב הללו סבי נתן לי פעם ראשונה בחיי לירה אחת עמה הלכתי לדוג. ואכן, זכיתי לדוג לוויתן. הייתי מאושר וציפיתי לקבל פרס שישנה את חיי. למגינת ליבי קיבלתי תקליט - הסימפוניה השביעית של בטהובן. סבי התלונן על הפרס שקיבלתי אך ללא הועיל"...

סמוך למקום שבו נערך אותו יום אביב, נפל ב-1965 מטוס פייפר צה"לי שהיה בטיסת אימון של חיל-האוויר. במקום פרצה להבה גדולה והטייס דידי נשרף למוות. הייתי בן 10, ישבתי על המרפסת בביתם של סבי וסבתי וכשראיתי את תימרות העשן העולים מן המועדון, מה גם שהייתי ילד סקרן, דהרתי על אופניי בכיוון המועדון לראות מה קורה. נתקלתי בזרם גדול של אנשים שפונו מהמועדון. כיום אחת מהכיכרות בסביון נקראת על שמו של דידי הטייס".

השושלת המשפחתית

יורם הוא הבן הבכור במשפחה. אחותו טליה מנהלת בית ספר לנגרות ואחיו אמיתי בעל חברה לבתים חכמים.

אביו של יורם, ג'רלד, שכונה כל חייו בשם יאק (קיצור של יעקב) משרת במסגרת הצבא האמריקני באירופה ובתום מלחמת העולם השנייה עולה לארץ בשנת 1950. כאן, הוא פוגש את רעייתו לחיים נינה, ילידת 1929 כשהייתה בת 18, באמצעות מכרה משותפת. נינה היא בתם של בתיה ויוסף הרבשטיין ילידי דרום אפריקה שנולדו בסוף המאה ה-19.

יוסף מכהן במשך שנים ארוכות כשופט עליון בדרום אפריקה עד צאתו לגמלאות. ב-1963 עם הגיעו לארץ הוא מתמנה לראש הפדרציה הציונית של יוצאי דרום אפריקה. סבו של יורם מצד אביו, איזידור, שנולד בלטביה והיגר לניו-יורק, עסק בתעשיית הטקסטיל ומומחיותו התבטאה בתפירת לולאות לכפתורים. מסופר במשפחה שמספר לולאות הכפתורים שתפר מספיקות לסיבוב סביב כדור-הארץ...

סבתו של יורם מצד אמו - בתיה, היא ממשפחת פוליקנסקי שהייתה מגדולי סוחרי הסיגריות בדרום אפריקה ומבעלי חברת דובק.

האב קובע שמות לרחובות סביון

נינה מצטרפת ב-1947 לקיבוץ שובל, ויחד עם ג'ראלד הם נוסעים לאנגליה לצרכי לימודים. האב לומד כלכלה והאם לומדת משפטים. בתום לימודיהם, כעבור ארבע שנים, הם חוזרים לארץ והאב מתקבל לעבודה כאיש מכירות בחברת אפריקה ישראל, שבנתה את סביון. מתוקף תפקידו, הוא מתבקש להציע שמות לרחובות סביון שנקבע שלא יהיו על שמות אנשים. העברית שלו אינה משובחת וציין שבארה"ב לכל עיר יש מיינסטריט ולכן יהיה בסביון רחוב התיכון. וכך קבע את כל שמותיהם של הרחובות הראשונים.

הוריו של יורם עוברים להתגורר בסביון בדירת סוכנות שעלותה באותה עת היה 7,500 ל"י. מחירו של בית בסביון עמד על 10,000 ל"י. "הוריי, מספר לי יורם, קיבלו עזרה ממשפחת אמי ורכשו בית צנוע על קרקע של שני דונם. במרוצת הזמן כיהן אבי כמנכ"ל אפריקה ישראל במשך עשר שנים מ-1967-1977 ולאחר מכן ייצג משקיעי נדל"ן מאירופה ומארה"ב שהשקיעו בישראל. אמי שימשה כיועצת הכלכלית של נציבות המים ולימים כתבה ספר על ההיסטוריה של מערכות המים בעולם בשפה האנגלית.

סובל מאסטמה קשה

"כשהייתי ילד", נזכר היום יורם, "החלום שלי היה להיות טייס חלל וטרם הגשמתי את חלומי". הוא מעיד על עצמו שחולם חלומות מרובים כמו למשל החלום הבא: "אבי היה כל ימיו נגן חובב בכינור. בחדר עבודתו התאמן בנגינה. בחלומי, חלפתי ליד חדרו ומבעד לדלת הסגורה האזנתי לנגינתו. אמרתי בליבי איך זה ייתכן? הרי הוא נפטר לפני שש שנים ... פתחתי את הדלת, נכנסתי לחדר והמשכתי לשמוע את נגינתו אך לא ראיתיו.

הסתובבתי ימינה ושמאלה אחורה וקדימה והוא איננו. שוב הסתובבתי ופתאום ראיתיו עם חולצת קמץ (טישר) לבנה ועם מכנסי התכלת שלו ובידיו הכינור. שאלתי את עצמי, איך נכנס? מן הגג? מן החלון? ואז שאלתי אותו: איך נכנסת? והוא השיב: 'מה, לא שמעת על-כנר על הגג'? ואז התעוררתי...".

"עד גיל 12, מציין יורם, למדתי בבית הספר הממלכתי יסודי גני יהודה. ברוב שנות לימודיי הייתי תלמיד טוב והצטיינתי בחשבון, אבל בשנתיים האחרונות בבית הספר, סבלתי מאסטמה קשה ביותר, הפסדתי חומר רב, נכנסתי לפיגור והתדרדרתי בלימודיי. הוריי קיבלו יעוץ שהדבר הטוב ביותר עבורי יהיה לעבור לערד או לאילת". בגיל 12 עוברת כל המשפחה לאילת ואבי ממשיך לנהל את אפריקה ישראל בתל אביב ומגיע לאילת מדי סוף שבוע. אירע נס ובתוך חודש וחצי מאז הגיענו לאילת נמוגה האסטמה כאילו לא הייתה".

יורם לומד בבית הספר ממלכתי ג' באילת במשך שנה וחצי. הוריו אינם יכולים לעמוד בנתק שביניהם והמשפחה עוברת לירושלים ומתגוררת שם במשך שנה.

ילד חוץ בקיבוץ מעלה החמישה

ההורים, אחותו ואחיו חוזרים לסביון והוא בן 14, הופך להיות, במשך שנה, ילד חוץ בקיבוץ מעלה החמישה, שם הוא מסיים כתה ט'. "חשתי מאוד בודד" אומר יורם ומוסיף: "באחד הימים כתבתי שיר ובעקבותיו חשתי הקלה שלא תיאמן והתחלתי לכתוב כאחוז בולמוס שניים עד שלושה שירים מדי יום, מה שהקל עליי נפשית". הוא חוזר לסביון ומסיים את לימודיו בתיכון יהוד למרות שלא אהב ללמוד כלל וכלל.

יורם מתגייס לצבא ב-4.8.1974 ומשרת בחיל השריון. את הטירונות הוא עושה ברפיח. מאוחר יותר הוא מתמנה למפקד טנק ולאחר מכן משרת כסמל מבצעים בגדוד שישב במעלה אדומים ומסיים את שירותו הצבאי בדרגת סמל ראשון.

הוא בעל תואר ראשון בפילוסופיה ובמדע המדינה ותואר שני במדע המדינה, כתב תזה על המעבר "מפוזיטיביזם לדקונסטרוקציה" וסיים בהצטיינות את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים. יורם סלבסט עובד עם אביו, החל משנת 1980, בענף הנדל"ן (עד פטירתו של האב ב-26 בדצמבר 2013) וכיום הוא מנהל, כאמור, מרכזים מסחריים ופרויקטים נוספים.

הוא לימד כתיבה יוצרת ופרסם במשך 20 שנה שירה, מאמרים וסיפורים, בין היתר, במאזניים, בעיתון 77, בפסיפס, במטען וכן בתריסר אתרים באינטרנט. הוציא 10 ספרים בהם: 3 ספרי ילדים, 3 ספרי שירה ו-3 ספרי פרוזה. כתב, בין היתר, המשך לספר הנסיך הקטן בשם: "הנסיך הקטן חוזר", שתורגם לאנגלית על-ידי אמו נינה וראה אור באמזון. נינה חוגגת בחודש נובמבר את שנתה ה-92 כשהיא פעילה, מלאת מרץ ומתכתבת עם כל העולם ואשתו.

את פרס אקו"ם מקבל סלבסט על ספר השירה 'יותר קרוב מסמוך", ואת פרס מוזאון ישראל על ספר הילדים "רגע". זכה במקום השני בפרס לזכרו של אפריים קישון על סיפורו "פרקש", המספר על האריה של גן החיות התנ"כי בירושלים שהיה נמלט לעיתים קרובות ועל כן כונה "פרקש" ע"ש נחמן פרקש אלוף הבריחות ממשטרת ישראל.

בשנות השלושים לחייו יורם נתקל בסופר פרסי הכותב באנגלית ושמו אידריס שאה, שכתב מספר ספרים על נאסראדין. "השתעשעתי ברעיון לכתוב סיפורי נאסראדין בעברית וכתבתי מספר סיפורים וכך הופיע ספרי הראשון "חוכמת נאסראדין" בהוצאת ספרים "אלישר".

היום הוא מצמצם את עבודתו בנדל"ן, ורוב זמנו מוקדש לכתיבה וקריאה (כשש שעות ביום), מפרסם מדי שבוע הן בדף האישי שלו בפייסבוק והן בשורה ארוכה של אתרים מקוונים באינטרנט.

הכיר את רעייתו באמצעות חידות

את דפנה רעייתו לבית עמית הוא מכיר באמצעות חידות, במהלך לימודיו באוניברסיטה. הוא מספר: "באותה תקופה חליתי בשפעת והפסדתי שבוע לימודים. לאחר מכן הגעתי להרצאתו של פרופ' מרסל דיבואה שניתנה בפני 200 תלמידים. התיישבתי והאזנתי להרצאתו על אריסטו. במהלך ההרצאה הבחנתי בסטודנטית שישבה לפני רושמת במחברתה כל מילה היוצאת מפיו. הפרופ' עשה הפסקה של רבע שעה. בהפסקה, טפחתי על כתפה. היא הסתובבה אליי ונדהמתי מיופייה. המלים נעתקו מפי, אבל כעבור רגע התאוששתי וביקשתי לקבל את הסיכום שלה של השיעור הקודם.

היא נענתה לבקשתי, העתקתי את מה שיכולתי על-אף שכתב ידה לא היה קריא דיו ובסיום ההפסקה החזרתי לה את המחברת בצירוף חידה: לכסות תשע נקודות בארבעה קווים ישרים מבלי להרים את העט. לתדהמתי בתוך חצי דקה החזירה לי תשובה נכונה. אמרתי לעצמי, זה לא ייתכן, בוודאי מכירה את החידה ומיד הגשתי לה חידה נוספת: ישנן עשר נקודות וחמישה קווים עלינו לסדר את הקווים כך שעל כל קו יהיו ארבע נקודות ... הבחנתי ששכחה מההרצאה על אריסטו והתמקדה בחידתי. כעבור כעשר דקות נתנה את התשובה הנכונה.

נדהמתי, כי אני עבדתי על החידה הזו בערך שעתיים. הצגתי לה שאלה נוספת אלא שאז הסתיים השיעור. היא אמרה שצריכה כמה דקות לפתור את השאלה. סיפרתי לה שאני יוצא לשבוע הספר העברי ואולי תרצה להצטרף. היא נענתה בחיוב וקבענו להיפגש בתחנת אוטובוס מסוימת בשעה 7.30. אני ממתין בשעה היעודה והסטודנטית איננה. אמרתי לעצמי איך ציפית שסטודנטית כל כך יפה תרצה באחד כמוני... בכל זאת החלטתי להמתין לאוטובוס הבא, שכן אפשר שאיחרה את האוטובוס הזה. ואכן כך היה. כעבור 20 דקות הגיעה ובידה פתק עליו הייתה כתובה התשובה הנכונה לחידתי. ואז אמרה: אני לא יודעת מה שמך? הצגתי את עצמי, שאלתי לשמה ומאז אנחנו יחד 40 שנה".

ב-14 ביולי 1981 יורם ודפנה (שהיא היום מטפלת ומרצה בנושא הפסיכואנליזה הלקאניאנית בעקבות עבודתו של ז'ק לקאן תלמידו של פרויד) נישאים בגינת ביתם של הוריו בסביון על-ידי הרב ברודמן ז"ל שנפטר בחודש מאי האחרון. לזוג סלבסט שלושה נכדים משתי בנות: הדס בת 38, עוסקת בטיפול באמצעות תיאטרון ותמר בת 34 פסיכולוגית.

בשנים האחרונות יורם כותב בעיקר שירי אהבה ויש לו גם משפטי מחץ המופנים אל דפנה אהובת ליבו בה הוא רואה את הדבר הטוב שקרה לו בחייו, כמו למשל: "אני לא רואה מה שאת לא רואה בעין יפה". "הסתובבתי מסביבך וראיתי שיש לך בדיוק 360 מעלות". "אין לי חוץ חוץ ממך", "בין 1956-1958 רק המוות יפריד (שנות הלידה של שניהם)". "הייתי בסופרמרקט וקניתי לך שמן קנולה"...

מציע שלום עם עזה

סלבסט מצר על היחס מצד מדינת ישראל כלפי הפלשתינים: "אני סבור, שכל אדם זכאי לזכויות אזרח מלאות ועלינו לחתור יחד איתם להגיע למצב זה. אני בעד הקמת מדינה פלשתינית במסגרתה יזכו הפלשתינים למימוש מאווייהם הלאומיים. אני גם סבור שעל מדינת ישראל להציע שלום לעזה. אין לישראל מה להפסיד בהצעה זו. אם יקבלו את ההצעה, נזכה בשקט והם יזכו באפשרות לפיתוח כלכלתם לטובת תושביהם מוכי העוני. לא חשוב מה יאמרו הגויים חשוב מה יעשו היהודים. כך אמר לי אבי".

פלינדרום

יורם מקבל אין ספור מחמאות ואהבה מצד כ-100 קוראים קבועים של יצירותיו בדף הפייסבוק שלו ומזמין את הקוראים להשתתף בתחביבו: "אני מחפש פלינדרום". אלה מילים ומשפטים שניתן לקרוא אותם מהסוף להתחלה ומההתחלה לסוף כמו: 'נטול גלוטן', 'מי דופק קפוד ים', 'שפן הנפש' ועוד.