בעוד פחות מחודשיים הבחירות ובעוד כשבוע סגירת הרשימות ועדיין לא הואילו חלק מנבחרינו הפוטנציאליים להציג בפנינו תמונת מצב שתאפשר בחירה מושכלת לשם קידום ערכים החשובים לציבור. האמור מתייחס כמעט לכל הקשת הפוליטית שמאל וימין כאחד אך ברשותכם אתמקד בשורות דלקמן במחנה הלאומי. כן, גם פה אין נחת והתנהלות רוב השחקנים, לא כולם, מייצרת אצל רבים תחושות של תסכול ובלבול, שלא לומר מיאוס.
ה"שחקנים" על המגרש מוכרים לכולנו -
נפתלי בנט ואילת שקד,
בצלאל סמוטריץ', חגית משה,
איתמר בן גביר,
הרב אריה דרור ועוד כמה נוספים שספק אם הם פעילים או רלוונטיים כעת והכוונה ל
אלי ישי ולרב אמסלם. למעט
מפלגת ימינה הסקרים מנבאים מחיקת כל יתר המפלגות. נכון, זעיר פה זעיר שם מפציע סיכוי לעבור את אחוז החסימה אלא שהנתונים הם שבריריים מאוד ואין לך קנה רצוץ יותר מסקר כדי לא להיכשל בו.
מה אם כן מונע חיבור ואיחוד השורות לכדי כוח פוליטי אחד שימצה בעזרת השם את כל הפוטנציאל כולו? ניחשתם נכון, מאבקים על מיקום, יוהרה וגאווה, אגו ומשחקי כוח, ותו לא!!
דווקא ימינה נראית הפעם כמי שידה לא במעל. בנט המוכשר, ביחד עם שקד,
מתן כהנא ואחרים, הוביל מהלך חזק עד שהגיע
גדעון סער וטרף את הקלפים. נכון, בנט אינו הרב הראשי ובעניינים לא מעטים איננו מהווה מודל חיקוי לציוני הדתי הממוצע אך מרשה אני לעצמי להניח שלא מעט מאמירותיו והתנהלותו הם מגמתיים על-מנת למשוך אליו גם אנשי ימין שאינם יראי שמים. לא נשכח - מדובר בפוליטיקה. בסך-הכל שומרים אנשי ימינה על כללי משחק הגונים, ישירים וישרים, תוך שמקפידים הם אולי יותר מאחרים לא להוציא דיבה ולא להשמיץ ולהכפיש.
בצלאל סמוטריץ' הוא חידה בעיני רבים. אדם מוכשר מאד, כוכב בשמי הפוליטיקה, איש ביצוע רהוט ונבון, יש המכנים אותו בולדוזר. למרות כל השבחים רבים אינם מבינים את התנהלותו הפוליטית. בעבר שיחק ברוגז עם
הבית היהודי ועוצמה עד אשר עזבם לאנחות וחבר לבנט. לאחרונה נטש את בנט בתואנה כי זה האחרון נטש את כל הערכים והאידיאלים. יודעי דבר לחשו על אוזני כי הסיבה האמתית לעזיבה הייתה (ניחשתם נכון) ויכוח על מיקומים ברשימה. בעוד שלסמוטריץ' הוצעו המקומות 3,6,ו-9 או 10, התעקש האחרון לקבל ארבעה מהמקומות מבין שמונה המקומות הראשונים.
הבית היהודי (או מה שנותר ממנו לאחר תקופת
רפי פרץ בראש) מנסה ואולי מצליח להתחדש. יחד עם זה התוצאה המביכה אליה מצליח הבית להגיע בסקרים (0.3 אחוז!!) מטילה עננה כבדה על הלגיטימיות וההיגיון שמאחורי דרישות הבית במשא-ומתן המתנהל כיום עם סמוטריץ'. וטרם אמרנו מילה על עוצמה יהודית שבחלק מהסקרים מתייצבת קרוב מאוד לסמוטריץ', על מפלגת נועם של הרב אריה דרור ואחרים ועל שחקנים נוספים, חלקם הוזכרו לעיל.
התוצאה העגומה של המתואר לעיל הוא שרבים מאוד מקרב בני הציונות הדתית ניצבים נבוכים ומבולבלים אל מול מציאות אותה אינם מבינים. הרי בסופו של יום רב המשותף על המפריד בין כל המנויים לעיל כולם כאחד. מתברר שמה שמעכב ומונע חיבור שיכול להביא למיצוי מיטבי של הכוח הפוליטי הוא בעצם הפיל העומד במרכז החדר, במרכז כל החדרים... האגו.
דע עקא שחלק מרבותינו מנסים, כך על-פי הפרסומים, להשפיע ולקדם איחוד שכזה. היו מבכירי הרבנים שפרסמו ברבים את דעתם כי איחוד כזה הוא צו השעה ומצווה ממש. לא תתפלאו שאין שועים להם שהרי כבר התרגלנו בכגון דא. מתברר למרבה הצער שכאשר בפוליטיקה עסקינן - דעת הרבנים והמנהיגים הרוחניים חשובה פחות...
מה שחמור בכל העניין הוא שלא מדובר בנושא עיוני או תלמודי בעלמא. כולנו למודי ניסיון, חווינו ונוכחנו לדעת (על בשרנו, על יישובינו, על ערכים היקרים לנו) עד כמה כואבת יכולה להיות מכת המתנגדים לדרכנו בשעה שכל הכוח מרוכז בידיהם או אז הם מכבידים ידם ושרירות ליבם על כל היקר לנו. לפיכך - המשימה לשמור על ערכי היהדות, על ארצנו ועל תורתנו היא משימה של קודש. כואב ומצער להיווכח כיצד הפוליטיקאים פורטים אותה למעות של חולין.
הדאגה לפשרה עם הפלשתינים, והדאגה לאנטישמיות המתפשטת בעולם נגד היהודים 
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
