נשיאי ארה"ב שמצאו את עצמם פועלים לצאת ממיתון, נתקלו תמיד באזהרותיהם של כלכלנים אובססיביים בנושא האינפלציה, החוששים שהאצת הכלכלה תחזיר את ארה"ב לימים הקשים של שנות ה-70 במאה הקודמת. ג'ו ביידן ויועציו, כמו גם נגיד הפדרל ריזרב, ג'רום פאואל, דוחקים הצידה חששות אלו בעת קידום תוכנית הסיוע הענקית בסך 1.9 טריליון דולר. לאחר שנים בהן האינפלציה הייתה נמוכה מהצפוי, מנהלי המדיניות המוניטרית והמדיניות הפיסקלית בוושינגטון סבורים שסכנת התחממות-היתר של הכלכלה פחותה מסכנת התחממות-החסר – מסביר ניו-יורק טיימס.

הדמוקרטים בבית הנבחרים מתכננים לסיים השבוע את העבודה על התוכנית, והסנאט אמור לאשר אותה במהירות מיד לאחר מכן, בתקווה שביידן יוכל לחתום עליה בתחילת החודש הבא. אנשי ה"פד" אותתו, כי הם יותירו את הריבית על אפס ולרכוש אג"ח ממשלתיות כדי לעודד את הצמיחה. ה"פד" והממשל ממשיכים בדרכם למרות הדאגה הגוברת מצד כלכלנים משני צידי המפה הפוליטית כמו לארי סאמרס, שהיה שר האוצר ויועץ בכיר לממשלי קלינטון ואובמה, המזהיר שתוכניתו של ביידן תוביל לעליית מחירים.

איש אינו מסמל טוב יותר את נטישת עשרות השנים של החששות האינפלציוניים מאשר ג'נט ילן, שרת האוצר הנכנסת ומי שהייתה נגידת ה"פד". ילן בילתה את רוב הקריירה שלה במאבק באינפלציה. אך כאשר למעלה מ-10 מיליון אמריקנים עודם מובטלים, ומיליונים ניצבים בפני רעב ופינוי מבתיהם, היא מוכנה לפעול אחרת. ואילו פאואל דחה בשבוע שעבר את החששות מפני התחממות-יתר. לדבריו, המחירים עשויים לעלות מעט בחודשים הקרובים, כאשר יתאוששו מהירידות בשנה שעברה, אך להערכתו תהיה זו תופעה קצרת מועד.

קבוצה קטנה אך משפיעה של כלכלנים מטילה בספק השקפה זו, ובמיוחד קוראים לביידן לצמצם את ההיקף הכולל של תוכניתו. לטענתם, היקף זה עולה על הנזק שגרמה הקורונה למשק. כאשר דולרים כה רבים רודפים אחרי אספקה מוגבלת של טובין ושירותים, כוח הקנייה עלול לאלץ את ה"פד" להעלות את הריבית – מה שעלול לדרדר מחדש את המשק.

אזהרות כאלו היו שכיחות מפיהם של כלכלנים שמרנים, אשר התנגדו לחבילות סיוע גדולות במשבר הפיננסי של 2009-2008, כאשר ביידן היה סגן הנשיא. בפועל, האינפלציה הייתה בעשור הבא מתחת ליעד של 2% שקבע ה"פד" והחבילה של ברק אובמה – 800 מיליארד דולר – נחשבת כיום לקטנה מדי; זו הייתה אחת הסיבות שהתאוששות מעמד הביניים והמעמדות הנמוכים הייתה ארוכה וכואבת.

לכלכלנים רבים יש תחושת דז'ה-וו כאשר הם שומעים אזהרות אלו. נתן שיטס היה כלכלן בכיר בסיטיגרופ בתחילת העשור הקודם והוא זוכר שהחששות מהתחממות-יתר עלו בפגישות מלונדון ועד ניו-יורק. "זה פשוט לא קרה. העולם השתנה מאוד והסכנות של התחממות-יתר ואינפלציה הרבה פחות משמעותיות", הוא אומר.

הטיימס מציין, כי מקורם של החששות הוא בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת, כאשר האינפלציה בארה"ב זינקה בשל עלייה בסחר, אמברגו הנפט מהמזרח התיכון והתפתחויות גיאו-פוליטיות. המחירים בתפריטי מסעדות נכתבו במדבקות שניתן להחליף; חנויות ה-69 סנט המפורסמות של ניו-יורק הפכו לחנויות 88 סנט. נגיד ה"פד", פול וולקר, העלה את הריבית כדי לצנן את הכלכלה – וסוחרי רכב שלחו לו מפתחות של מכוניות שלא הצליחו למכור.

אבל ב-25 השנים האחרונות, ההתייקרויות היו איטיות עד להפתיע. בארה"ב, באיחוד האירופי וביפן מנסים קובעי המדיניות המוניטרית להעלות את האינפלציה, שאינה מגיעה ליעד של 2%; בארה"ב היא נמוכה יותר מאז ראשית שנות ה-90. כלכלנים מתקשים להבין את התופעה, אך רובם סבורים שהיא נובעת משילוב של אוכלוסייה מזדקנת, שינוי בציפיות הצרכנים וגלובליזציה המפחיתה את יכולתם של היצרנים להעלות מחירים, שכן הלקוח תמיד יכול לחפש ברשת משהו זול יותר.

מומחים אומרים, כי קשה לראות מהיכן עלולה להגיע כעת התפרצות אינפלציונית. מחירי התעופה, הלבוש והמלונאות ספגו אשתקד מכה בשל הקורונה, והם צפויים לזנק כאשר המשק ייפתח מחדש והאמריקנים יתחילו להוציא את הכסף שחסכו. במקביל, עשויים לרדת המחירים שעלו כאשר האמריקנים הסתגרו בבתיהם והתוצאה הסופית תהיה איזון. ובכל מקרה, תיקון זמני של המחירים איננו מה שיוצר אינפלציה מתמשכת.

ה"פד" התחייב להיות סבלני גם אם המחירים יעלו. בשנים האחרונות – כולל תחת ילן – הוא העלה את הריבית לפני שהמחירים עלו, במטרה למנוע התחממות. בשנה שעברה שינה הבנק המרכזי את מדיניותו, כך שהמטרה היא אינפלציה שנתית של 2% לאורך זמן – מה שמאפשר לספוג שיעור גבוה יותר בטווח הקצר. הקונגרס גם הטיל על ה"פד" לסייע בהגברת התעסוקה, מה שמוביל אף הוא למדיניות ריבית מרוסנת.