במשך 13 ימים הפרסים חוגגים את תחילת האביב, את השנה החדשה שלהם. ליהודים הפרסים רינה מיוחדת, הם הלא חוגגים את החגים של מולדתם, כמו גם את כל החגים היהודים של דתם. וכיוון שהם עכשיו בגולה, הם חוגגים גם את כל החגים המקומיים, אלו האמריקנים ואלו הנוצריים. בקיצור, טוב להיות יהודים פרסים בגלות.
השנה הפרסית מתחילה עם בוא האביב, בשעה המדויקת לפי מיקום גרמי השמים, והיא מקבילה בד"כ לתחילת חודש ניסן שלנו, הוא ראשון החודשים בזמנים קדומים. אך בעוד אנחנו בשנת התשפ"א, קרי 5781 מאז הבריאה, או לפי לוח השנה האזרחי-נוצרי, בשנת 2021 לספירה מאז הולדתו של ישו, הרי שהפרסים עכשיו בשנת 1,400 בדיוק. מספר עגול. מספר חשוב. מספר שאליו כדאי לנו לשים לב.
מה קרה לפני 1,400 שנים? הלא חשבון פשוט לוקח אותנו למאה השביעית לספירה, היא תקופתו של מוחמד נביאם. בדיוק לפני 1,400 שנים מוחמד עזב את מדינה למכה, וכך התחילה תקופת הכוח שלו, תקופה בה הוא כה התחזק שהוא התעלם מההסכם עם היהודים ושחט אותם, חזר למדינה חזרת מנצח והחל לבסס את מעמדו כנביא הבלתי מעורער, בדת החדשה שתסחוף את האזור והעולם כולו. כיוון שסיפורי מדינה ומכה מעורבבים בקוראן ואינם מובאים בסדר כרונולוגי, קל להבחין ביניהם בשל איפיונם העיקרי, תקופת החולשה ותקופת החוזק, והמסר שעד היום הדת מושתתת עליה: מותר וצריך לשקר, לרמות ולעשות את כל מה שצריך בכדי להשיג את המטרה. כל האמצעים כשרים. אם עומלים להפיל את האויב, או להביא לאבידות כבדות בנפש וברכוש אצלו, וצריך לחדור אליו על-ידי העמדת פנים או אפילו על-ידי עיסוק בדברים אסורים (הלוואות בריבית קצוצה, זנות, סחר בסמים, הקרבת ילדים, וכו׳), הכל מותר ואפילו יש לציין לשבח את ההתמדה של מי שעוסק בהשגת המטרה הנעלה. כך נהג מוחמד עם היהודים, וכך נוהגים המוסלמים עד היום. הרפורמציה לא הגיעה עדין לאיסלאם.
האם זוכרים אנו חזרתו של גיבור לעיר או ארץ מגוריו, בדומה לחזרתו של מוחמד למדינה? כך בדיוק עשה חומייני, כשהוא חזר מהגלות בפריז (שם ודאי היה קשה מאד, בין כל המתאבנים, למנות השונות, המקדימות והעיקריות והאחרונות, והשתיה לאורך כל הארוחה, והנשים הצעירות, ילדות ממש, והמכות למבוגרות יותר, שכן יש לחנכן ולהעמידן על מקומן). הוא הגיע על חמור לבן, וההיסטוריה של העולם המודרני השתנתה לבלי הכר. אלא שחומייני הגיע כעוזרו של המהדי, לא כמהדי עצמו. מה הוא המהדי שעוד צריך להתגלות באחרית הימים, שהמוסלמים מתפללים להתגלותו ושוקדים לזרז את אותו היום? כמו הרבה דברים אחרים, גם רעיון זה לקוח מאתנו, היהודים. אותו המהדי הוא המשיח.
הפרסים היהודים לא חוגגים 1,400 שנים לספירה כי אם 2,600. לפני כמעט שלושת אלפים שנה קם מלך לפרס בשם כורש. הנביא עזרא יעזור לי בתאור הקורות באותה עת:
(א) ובשנת אחת לכורש מלך פרס, לכלות דבר ה׳ מפי ירמיה, העיר ה׳ את רוח כורש מלך פרס ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב לאמר.
(ב) כה אמר כורש מלך פרס, כל ממלכות הארץ נתן לי ה׳ אלוהי השמים, והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה.
(ג) מי בכם מכל עמו, יהי אלוהיו עמו ויעל לירושלים אשר ביהודה, ויבן את בית ה׳ אלוהי ישראל, הוא האלוהים אשר בירושלים.
(ד) וכל הנשאר מכל המקומות אשר הוא גר שם, ינשאוהו אנשי מקומו בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה, עם הנדבה לבית האלוהים אשר בירושלים.
כורש מלך פרס הוא זה שהביא לסיום גלות בבל, של שבעים השנה "על נהרות בבל, שם ישבנו גם בכינו", לחידוש הישוב היהודי ועבודת האלוהים בארץ ולבניית בית המקדש השני. כל מאורעות אלו חקוקים היטב בזכרון הקולקטיבי של היהודים הפרסים, ונשארו הם נאמנים הן לדתם והן לאירן עד עצם יום זה, באשר הם. עד היום הם מתאבלים על המאורעות של 1977-1978-1979 שהביאו למפלתו של השאח, למהפכה, להקמת הרפובליקה האיסלאמית השוקדת על התפשטות כלל עולמית (ולצורך כך צריכה להשמיד את מדינת ישראל, אבן הנגף היחידה בדרכה) ולגלות הפרסים היהודים משך ארבעים ושתים השנים האחרונות.
מה הביא לעליתו של חומייני לשלטון והסרתו של השאח? נשיא אמריקני בשם ג׳ימי קרטר שלחץ על השאח לתת יותר חופש לאנשיו, להפסיק את פעולות הסבאק (המשטרה החשאית) ולאפשר יותר "דמוקרטיה" .הנשיא לחץ ולחץ, עד שבחג המולד 1978 הדבר קרה, ובינואר 1979 המהפכה. נקודת בל-חזור: העולם לעולם לא יחזור לאותה נקודה, וכולנו משלמים ונמשיך לשלם את המחיר.
מה בסך-הכל רצה השאח של אירן? הוא דאג לאנשיו ברחבי ממלכתו. ממלכה שפעם שלטה בעולם, מהודו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה מדינה (מגילת אסתר א׳:1), נהייתה ארץ מפגרת. תעלות פתוחות של ביוב, עוני משווע, חוסר השכלה, ריבוי ילדים, חוסר תעסוקה. רעב במשפחות ואצל ילדים. לא הייתה כל סיבה להיות תקועים מאות שנים אחורה בימי הביניים או אפילו לפני כן, ודאי לא אירן שתרמה כה רבות לאנושות, לקידמה, לפיתוח יכולות. זו התקופה המודרנית, והשאח היה נחוש בדעתו לזרז ולהביא את ארצו לחיק הזמן המודרני. אלא שבמזרח התיכון, לא ניתן לתת יד חופשית לחלוטין, וצריך היה לשמור על איזון שכן העם קשה עורף במיוחד, וההתנגדות עזה. כך יצא שהייתה משטרה חשאית, שכלל לא הייתה חשאית, והאנשים פחדו ממנה פחד מוות. גם העוני נשאר, הניגוד בין ארמונות הפאר של המלך והכלבים ששמרו עליהם (עד היום הפרסים מפחדים מכלבים), לבין חיי העוני של עם.
יום אחד הגיע השאח לביקור בבית ספר. הוא כה הזדעזע שישנם ילדים רעבים אצלו בממלכה, שהוא הורה שמאותו היום ואילך, כל ילד ברחבי הממלכה יקבל תפוח, כמה ביסקווטים (הוא נקב במספר המדויק, אני פשוט לא זוכר אם היה זה ארבעה או חמישה) כוס חלב ועוד מנה עיקרית מדי יום ביומו. הוראה כזו של השאח כמוה כפקודה שיש לבצע מיד ואין עליה עוררין. קל לתאר עד כמה היה קשה בשבועות הראשונים לספק כל זאת. למי שמתקשה לתאר את הקשיים, הדבר דומה במקצת להספקת ניר טואלט, ניר מגבת, אקונומיקה, מגבונים לחים, מסכות פנים, מכונות הנשמה, טונה בקופסאות ותירס בקופסאות בדיוק לפני שנה. הדבר גם דומה להספקת החיסון לכל תושבי ארה"ב, דבר שעד היום ארה"ב נכשלת בביצועו. מטוסים הוזנקו להביא סחורה מחו"ל, כי משאלת המלך פקודה היא. זוהי רק דוגמה אחת מני רבות על פועליו של השאח למען עמו, אלא שג׳ימי קרטר, הנשיא האמריקני, רצה חופש, דמוקרטיה, הפגנות, אפשרות לעשות מה שעולה על הדעת, ולעזאזל התוצאות. דרש והשיג, והביא למפלת השאח והחלפתו בחומייני. על כך נאמר, "אלו חברים טובים" (רק אבוי למי שזה חברו).
עתה, בחגיגות קבלת פני האביב והשנה הפרסית החדשה, יש לדעת את ההיסטוריה וסיפורי העבר, שמא עלולים אנו לחזור עליהם. ארבעים שנים בוכים גולי אירן, יושבים על סיר הבשר על נהרות ארה"ב ובוכים מגעגועים. האיום מספר אחת על ישראל ועל העולם קם וגדל והגיע לממדים שהגיע בשל פעולת אותו נשיא מהמפלגה הדמוקרטית.
יעברו ארבעה עשורים ויקום נשיא חדש לארה"ב שכל מאווייו נתונים היו להפוך את אמריקה לכל הטוב שהיא יכולה להיות, ויותר. לא רק לקדם למען אמריקה, כי אם למען העולם כולו. רק טוב הוא שאף, וככל שפעל ועשה, ההתנגדות נגדו הלכה והתעצמה. אותם הדמוקרטים עמדו מולו ולא נחו לרגע, עד שהצליחו לסלקו מתפקידו ולשים בובה בה הם שולטים לחלוטין, בובה שמבלבלת ושוכחת שהיא ממלאת תפקיד נשיא המעצמה החזקה בעולם. אין ביידן שקול לחומייני, אך הדמוקרטים שהיו אחראים לסילוקו של השאח ועליתו של חומייני אחראים באותה מידה לסילוקו של דונלד ג׳יי טראמפ מהבית הלבן, האלוהים מארה"ב וההגיון הבריא מכל מה שנעשה פה. הנזק בלתי הפיך, והתשלום יגבה מכולנו בעשורים לבוא.
מזל טוב לפרסים. מזל טוב אירן. אתם לא צריכים להתאמץ. המפלגה הדמוקרטית שוקדת ללא לאות להביא לסופו את הנסיון בן מאתים וחמישים השנים ששמו ארה"ב של אמריקה.
