אות לבריאות נפשו

שנה קשה ומאתגרת חלפה עלינו מאז הסתגרנו בביתנו, התרחקנו מבני המשפחה והחברים, נשתבשו אורחות חיינו, ולא רק בביתנו, אלא כל העולם חווה טראומה גדולה בעקבות מגיפת הקורונה. לשמחתנו הרבה פיתוח החיסון היווה בשורה משמחת שתוצאותיה מורגשות היום ואנו רואים את האור המתחזק בקצה המנהרה. יש גם משהו טוב בעקבות הנגיף - הורים רבים התחברו יותר לבני משפחתם. כאשר כל בני המשפחה יסבו השנה לשולחן הסדר ואבי המשפחה יערוך את הסדר ויספר את סיפור יציאת מצרים נתעלה בהרגשתנו ונחוש את יציאתנו מעבדות לחרות.

ייחודו של סיפור יציאת מצרים בליל הסדר מצוין בשתי דרכים. האחת, שיתופם של הבנים - הילדים בסיפור יציאת מצרים באופן של שאלה ותשובה. השנייה, תחילת הסיפור של יציאת מצרים בגנות וסיומה בשבח. מדוע קבעו חכמינו דווקא דרכים אלו לסיפור יציאת מצרים? התשובה לכך היא בדברי הגמרא במשנה פסחים: "מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אביו ואם אין דעת בבן, אביו מלמדו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות" (פרק י', משנה ד').

משמע מדברי המשנה שסיפור יציאת מצרים בדרך של שאלה ותשובה, מקורו עוד מתקופת התנאים. מובא ברמב"ם (הלכות חמץ ומצה, פר' ז', הלכה ג'): "וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות עד שישיב להם ויאמר להם כך וכך אירע וכך וכך היה... ואפילו היו כולם חכמים, היה לבדו שואל לעצמו מה נשתנה הלילה הזה".

המקור לדרך השנייה 'מתחיל בגנות ומסיים בשבח', הוא מדברי הגמ' (פסחים קט"ז, ע"א) "מתחיל בגנות ומסיים בשבח. מאי בגנות? רב אמר מתחילה עובדי עבודת גילולים היו אבותינו ושמואל אמר עבדים היינו...". כעת נתבונן ונראה, שהרבה הלכות ומנהגים בליל הסדר נגזרו מהיסוד של שאלת שאלות, ויש לכך דוגמאות לרוב ונמנה כמה מהן:

עריכת שולחן הסדר מבעוד יום היא הלכה מיוחדת שנאמרה דווקא לגבי שולחן הסדר - השו"ע (סימן תע"ב סעיף א') נימק הלכה זו שלא נתעכב בעריכת הסדר 'בשביל התינוקות שלא ישנו' והוסיף על כך בעל "המשנה ברורה" שזאת כדי שיוכלו התינוקות לשאול את השאלות בליל הסדר.

מנהג חלוקת הקליות והאגוזים הוא שינוי יזום שנועד לכך שתינוקות ישאלו שאלות, וגם מנהג סילוק הקערה נועד ליצור תמיהה אצל הילדים הקטנים ולעודדם לשאול מדוע מסלקים את הקערה לפני הסעודה. כמו-כן מזיגת הכוס השני לפני הסעודה (שו"ע סי' תע"ג סעיף ז') נועדה שישאלו הטף מדוע שותים כוס שני קודם הסעודה? וכמובן, טיבול הירק במשקה, מחמת שהוא נדיר. התחפשות לעבדים המשחזרים את היציאה מעבדות לחרות. כל אלה הם אמצעים דידקטיים מוחשים שהופכים את ההיסטוריה שלנו מלפני אלפי שנים לסיפור חוויתי ונושם, ואמורים לגרום לנערנו לשאול.

מה חשיבותן של השאלות בליל הסדר?

לשאלה חשובה זו מתייחס הרב שמשון רפאל הירש מגדולי הרבנים והוגי הדעות שחי בגרמניה לפני למעלה ממאה חמישים שנים. כך הוא כותב בפירושו להגדה של פסח 'נחלת השר' (עמ' 53/4): "וכאן הבן שואל, אם נרצה לדעת מה מותר האדם מן הבהמה לא נטעה הרבה אם נאמר 'האדם שואל'.

התגובה הראשונה שמראה העולם מעורר בתינוק שנולד היא ללא ספק שאלת 'מה זאת'. רוח האדם מבקשת להבין את המתחולל סביבה ושאלת 'מה זאת' חיה בליבו של תינוק בטרם תדענה שפתיו לבטא את השאלה, אם רק נבין את הבעת עיניו. נוכל לקרוא את תמיהתו ממבטו. כל עוצמה של נפש הילד איננה אלא שאלה. רק מתוך שנפשו שואלת בלי הרף היא לומדת כה הרבה בשנותיה הראשונות.

ועתה, שעה שפי הילד עומד לרשות נפשו השואלת, ובנך שואל ושואל ולא ייעף מלשאול 'מה זאת' - אל תיעף גם אתה מלהשיב, בצמאו לדעת תראה אות לבריאות נפשו... ואל יקשה בעיניך אם בנך שאלך, אם הוא שואל הרבה ושואל תכופות: אל תענה לו בגערה - דאג להשיב לו תשובה כהלכה".

מדברי הרב הירש למדנו שיסוד השאלה יש בו ערך חינוכי של קניין דעת. ילד היודע לשאול ואף מקבל תשובות לשאלותיו, ימשיך לשאול ולהתעניין. בליל הסדר קיים יסוד ההתעניינות. האדם רוצה להבין את המתחולל סביבו.

כאשר אנו באים לערוך את ליל הסדר בחברת בני המשפחה עלינו לעשות כל שביכולתנו לחבר את הסובבים לתכנים העמוקים שהם ביסוד האמונה. הבה ונחשוב כיצד ייזכר לילה זה בעיני ילדינו. קיום המצווה של "למען תספר באוזני בנך" צריכה להיעשות בצורה סיפורית, ציורית וחווייתית, וכשנקיים זאת, ליל הסדר יחקק לנצח בזיכרון כחוויה חיובית.