בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-18 הייתה לג'ורג' וושינגטון בעיה. הוא הוביל את האמריקנים לעצמאות, אך הסכם השלום עם בריטניה המנוצחת הותיר נושאים רבים בלתי פתורים. הוא החליט לחתום על הסכם נוסף ובו ויתורים ניכרים לבריטניה. וושינגטון ספג מתקפות פוליטיות עזות, אך ההסכם אפשר לארה"ב לשים מאחוריה את הסכסוך ולהתמקד בשגשוגה – והניח את היסודות לידידות הארוכה בין שתי המדינות, למרות שעוד מלחמה אחת ביניהן הייתה בדרך. זה היה צעד מרחיק לכת של מדינאות אמיתית.

שר החוץ לשעבר של בריטניה, ויליאם הייג, מוצא נקודות דמיון בין אותו הסכם לבין הברקזיט במאמר שפרסם בעיתון גארדיאן. הברקזיט אומנם התנהל בדרכי שלום, אך ההסכם של הרגע האחרון בין בריטניה לאיחוד האירופי הותיר שאלות רבות פתוחות ושני הצדדים איימו בנקיטת צעדים חד-צדדיים. נכון שמאז הושגה התקדמות מסוימת, אך האמת חייבת להיאמר: היחסים בין בריטניה לאיחוד גרועים מאוד.

משתי צידי התעלה יש לבחור: האם להיגרר ממשבר למשבר, בתקווה לפתור כל שאלה כאשר תצוץ ותוך ניסיון להרוויח מכל מהלך – או להכיר בכך שבריטניה עזבה את האיחוד לבלי שוב, שהבריטים והאירופים הם השכנים החשובים ביותר אלו של אלו ושאפשר ליצור מערכת טובה בהרבה למיליונים שרוצים לעבוד, לטייל, להשקיע וללמוד בחו"ל? כל אדם סביר בדאונינג סטריט ובנציבות האיחוד יגיד שהוא רוצה את האפשרות השנייה, אבל זה לא יקרה מעצמו, בלי פעולות מעשיות ושינויי מדיניות.

הייג מציע כמה שינויים כאלה. בריטניה יכולה להתחיל בכך שתעניק מעמד דיפלומטי לנציגות האיחוד בלונדון, כל שהשגריר שלה באיחוד יוכל להשתתף בפגישות בדרג בכיר. הייג מעיר, שהוא עצמו סירב להעניק מעמד כזה – אבל אז בריטניה הייתה חברה באיחוד; היום הכרה שכזו לא תעלה לה דבר. שנית, בריטניה יכולה להציע שיחות על שיתוף פעולה במדיניות חוץ – תוך הכרה בכך שהאיחוד אינו יכול לכפות עליה לעשות דבר בניגוד לרצונה.

האיומים העיקריים לשלומה ובטחונה של בריטניה עודם מצויים בשכנותה; ראו את הטנקים הרוסיים ליד גבול אוקראינה, המתחים במערב הבלקנים ופעולות הטרור בצפון אפריקה. בטחונה של בריטניה מבוסס על נאט"ו, אך האיחוד פועל כעת ב-17 מדינות בשלוש יבשות. האפשרות ליטול חלק בתכנון ולהצטרף למשימות תגביר את בטחונן של בריטניה ובעלות בריתה. בתמורה יוכל האיחוד לשנות את גישתו העוינת לכמה מנושאי הסחר ולהרחיב את אפשרויות הפעילות של המגזר הפיננסי הבריטי בתחומו. כל הרעיונות הללו יועילו לשני הצדדים. הם המקבילה הדיפלומטית של נטילת בקבוק יין לשכן בעייתי והצעה נדיבה לשתות אותו ביחד.

מעל הכל, שני הצדדים צריכים להתייחס לצפון אירלנד כעדיפות משותפת. חייבים להימצא פתרונות יצירתיים לאכיפת ההסכם בנוגע למעבר בין שני חלקי אירלנד. יש לקיים בהקדם ועידת פסגה של ראש ממשלת בריטניה, ראש ממשלת אירלנד וכל הצדדים בצפון אירלנד. האירועים שם מלמדים לא רק על הצורך לפתור את המחלוקות בין בריטניה לאיחוד, אלא גם מהווים אזהרה אחרונה מפני התפוצצות באזור עצמו. בוריס ג'ונסון ואורסולה פון-דר-ליין צריכים לקחת נשימה ארוכה, לבצע כמה מהלכים נדיבים ולהזמין את רוחו של ג'ורג' וושינגטון.