אהבה נוסח ורשה

סיפורו של ליאוניד זורין זוכה כאן, כ-30 שנה לאחר שעלה לראשונה בישראל בכיכובם של מיכאל טפליצקי ושרה פון שוורצה, לעיבוד מרתק, הודות למשחק דרמטי משובח של השחקנית העולה החדשה והכוכבת מאומסק, נטליה גנטמן, ולמשחקו המדויק והמוחץ של אורי לבנון הישראלי, בהיגויו הנפלא ומשחקו הכנה הכה משכנע. ובולט במיוחד חלקם של היוצרים: פולינה אדמוב בתפאורה ארכיטקטונית יצירתית במיוחד, בתלבושות של דליה פן, עם המוזיקה של יבגני לויטאס וצילומי הווידאו המרהיבים המרחיבים את הדעת שיצר קונסטנטין קמנסקי.

למרות שהצגה לשניים נדמית לכאורה כמשהו בנאלי, הרי משחקם של השניים, יפי תוארם וההתפתחויות הבלתי צפויות המתרחשות במשך ההצגה – גורמים לקהל להיות מרותק לבמה רחבת הידיים באולם האינטימי. אולם שהוא משכנם החדש של תיאטרון מלינקי, כמעט שלושה עשורים מאז נוסד בידי קבוצת אמנים עולים מרוסיה. כאלה שהמסגרת של תיאטרון גשר לא בדיוק התאימה להם. מלינקי, שפירושו קטנצ׳יק ברוסית, מגוון את שחקניו, וכמה מהם הפכו לכוכבי הבמה המרכזית כמו הלנה ירלובה, כוכבת התיאטרון קאמרי ועוד רבים.

קטע הפתיחה המתאר את פגישתם המקרית של השניים, ונפתולי הכרותם, חרף הפער העצום בין שניהם, מדגים את כשרונו של הבימאי מיכאל טפליצקי ללהטט בעזרת אביזרי הבמה של המעצבת פולינה אדמוב, ולגרום לצופים להשלים בדמיונם את סקאלת האפשרויות. קל להבין כיצד ומדוע נלכד אורי ברשת האהבה לסטודנטית הבלונדית הפולניה, החטובה, היפהפיה והכה נשית. בעוד שהגבר השרירי והתמיר קוסם לה לא פחות. משחק המינים ביניהם עובר שלבים והופך לקשר עוצמתי, שלו נענתה הצעירה להצעת הנישואים, כל גורלה היה משתנה. אך הגורל לא הניח להם להמשיך ולנסוק במעלה אהבתם. ומה שקורה, חותך באחת את הסיפור. אך האם זהו הסוף הבלתי נמנע? לא ולא. גלגל הזמן מזמן לנו ולהם עוד הפתעות.

מכל הנצפה, נראה שזוהי הצגה שתכבוש רבים; שהשחקנית החדשה על בימותינו, המפליאה ביכולתה לשלוט בשפתה החדשה, העברית, תעשה כאן חיל, וכך גם אורי לבנון המשחק כבר שש שנים בת׳ מלינקי, ושהצמד הזה עוד ימשיך להרוות את הקהל, הצמא עוד ועוד לחוויות תיאטרליות הלקוחות מהחיים.

ולאוהבי התיאטרון האינטימי, כמו תיאטרון "תמונע" השוכן במרחק הליכה של כמה דקות מכאן, נפתח שוב עוד צוהר לעולם התיאטרון החובק את הקהל בממדיו הקטנים, שהם מעלתו וכוחו.