כשלימדתי באוניברסיטאות ובמכללות, נהניתי להיתקל בבורים, שהביעו את דעותיהם המלומדת על סמך מה שקראו ב"סיינטיפיק ידיעות", בעיתון לאנשים, שחושבים את עצמם, ובדומיהם, וחשפו את בּוּרוּתם ברבים. מאז שפרשתי לגמלאות, אני נחרד לשמוע את הדברים ולקוראם באינטרנט וברשתות החברתיות.
בישראל בּוּרוּת אינה קלון, אלא מאפיין חשוב של התרבות הישראלית, שקראתי לו מזמן - בורות נורמטיווית. "רצינו לגדל אפיקורסים, וגידלנו עמי-ארצות", קבל יעקב חזן, ממייסדי "השומר הצעיר", וצדק. אפיקורוס שולל את היהדות מתוך ידיעה מעמיקה. עם הארץ הנו בור, שפושק את שפתיו מבלי שתהיה לו טיפת ידע בעניין. דוגמה עכשווית - אמירות מלומדות חסרות כל ידע על עניין החיסון נגד קורונה.
בקריאה ברשתות החברתיות זועקת לשמיים אי-ידיעת הישראלים את שפתם, שמאפיינת גם את מי שמתיימרים להיות עלית, ולזלזל בשפה, בדקדוקה, בהגייתה ושימוש נרחב במונחים זרים, שאומצו מאנגלית, בעיקר, כדי לחפות על בורות לשונית עמוקה. "צריך שתי קישואים ושני עגבניות", אני שומע לפעמים קרובות בתוכניות בישול ביו-טיוב. באחד מביקוריי אצל חברים, הסבירו לי אחד האורחים ואמו בלהט, שרק בעברית יש הבדלה בין זכר לנקבה. מאיפה אתה יודע? שאלתי את הנער. המורה אמרה לנו, השיב. מפני הנימוס, התאפקתי להגיד לו את האמרה, שמיוחסת לג'ורג' ברנארד שו: "עילגוּת לשון היא סימן לעילגות מוח".
ישראלי ממוצע אינו יודע דבר על מורשתו היהודית, וחוגג את חגי ישראל רק כעוד הזדמנות פגאניות לזלילה ולסביאה. אם תנסה להסביר לו דברים בסיסים ביהדות, יפצח בצווחות היסטריות, "הדתה! הדתה"!
העברית, שתחייתה כביכול, הייתה הישג אדיר של התנועה הציונית, הפכה לאסקוּפּה נדרסת. בביקור בכל קניון תיווכחו, שרוב מוחלט של שלטי החנויות הם באנגלית - כאילו משדרים יוקרה. הפילוסוף אשר גינצבורג, הידוע כ"אחד העם", כינה זאת, "חיקוי של קופים". לישראלי ממוצע אין מושג על ארצו, והיא אינה מעניינת אותו. הוא דוהר במהירות צב בשיירות אל מרכזי נופש, מובל באפו על-ידי נווטן "וייז". איפה עוברת הדרך ועל פני מה חלף - זה לא עניינו.
דברי שטות
הוא יודע כביכול המון על צבא, אך אינו יודע דבר, כמו מפקדיו, שאינם קוראים ואינם שולטים בחומר. הם, כמו מפקדיהם ומפקדי-מפקדיהם, מאמינים בכוח השרירים ולא בכוח המוח. לכן, לא הפתיעו דברי השטות של ראשי ממשלת הכחש והזדון - יאיר לפיד ונפתלי בנט, המריונטה, שלפיד מניע, כנראה, בהוראת מממניו האמריקניים.
לפי הבור לפיד, שאין לו תעודת בגרות אך התיימר להוות דוקטור, בקומבינה עם אוניברסיטת בר-אילן, הכותל המערבי הנו המקום הקדוש ביותר ליהדות, ולא הר-הבית. השוטה הרחיב בעניין, ולא נבוך כשפלט את דברי השטות, שצוטטו מיד בשמחה על-ידי עוכרי ישראל כהוכחה ניצחת, שליהודים אין מה לחפש בהר-הבית, אלא רצונם לנשל את הערבים ממסגד אל-אקצה. הם שכחו את הלקח החשוב, "אין מביאים ראיה מן השוטים".
אחריו החרה והחזיק בנט, חובש הכיפה, שהתפלסף על העלייה להר-הבית כפולחן, ולא ראה את הגיחוך בדברי בורותו עד שהבין, שדבריו הפכו לחומר דלק בידי עוכרי ישראל; ואז ניסה לתקנם ללא הצלחה. ועל כך אמרו חכמים, "אבן זרק שוטה לנהר. ארבעים חכמים לא ימשוה".
השוטה לפיד הגדיל לעשות, והחליט להסביר לעולם, כשר החוץ של המדינה היהודית (בינתיים, עד שממשלתו תהרוס את יהדותה לחלוטין), מה היא אנטישמיות. בכנס בינלאומי על המלחמה באנטישמיות, קבל עם ועולם, הוא בלל כל מיני אמירות פוסט-מודרניות עם הרבה טיפשות ובתוספת בורות מעמיקה מאוד, ופרס את משנתו. הרבה יגיעות טרח על נאומו, שביטל כל ערך וכל ייחוד של האנטישמיות, שאינה עוד סוג של גזענות, אלא זן בפני עצמו - רק כדי למצוא חן בעיני כל העולם ואשתו. מעניין מה חשבו מאזיניו על הבליל המתועב, שניסה להאביסם בו, והיה כשמן בעצמות האנטישמים ומכחישי השואה.
הגדרותיו החצופות נובעות בראש ובראשונה מבורותו התהומית. כנראה, מנוגב לפיד מכל ידע בסיסי בתולדות עם ישראל, ואינו יודע דבר על אנטישמיות; וזה אינו מפתיע. הוא מונע על-ידי בורותו לא רק בעניין הזה, ושכח, שכבר אינו עוד מנחה של תוכנית טלוויזיה, שקורא בהצלחה מהטלה-פרומפטר, כדי לצבור רייטינג. אך כבר נכתבה הרבה לפניי השאלה, "היהפוך כושי עורו"? (ירמיהו י"ג, פסוק כ"ג).
חרפת הגולה
את ד"ר נחמן שי הכרתי בשירותינו הצבאי, ואני מעריך מאוד את עבודתו העיתונאית מאז ואת עבודתו כדובר מוכשר. לא הופתעתי מהצטרפותו למפלגת העבודה, שנמצאת בקצה השמאלי של המפה הכביכול ציונית, ומביישת את מייסדיה - אנשי מפא"י, ובראשם דוד בן-גוריון.
נחמן רהוט ומשכיל, ואינו שייך לחבורת לפיד-בנט, ויש לו תואר ד"ר לא בקומבינה מושחתת. הוא שר התפוצות - כותרת, שהנה כפירה מוחלטת בעיקר היהודי והציוני, שיש ארץ ישראל ויש גולה. המונח "גולה" יסודי גם ביהדות. יהודי, שאינו חי בארץ ישראל, הנו "גלותי", והרבה כתבו ודרשו חז"ל וממשיכיהם על חרפת הגולה. כלומר, בעברית גולה הנה מונח שלילי וגם התואר גלותי.
בשנות החמישים החליטו ראשי המדינה להמיר את המונח "גולה" ל"תפוצות", כדי לרצות את היהודים העשירים, שיפתחו את ארנקיהם, ויתרמו למגבית היהודית. כלומר, ויתור על עיקרון מרכזי ביהדות ובציונות כדי שיוכלו לקושש עוד כמה דולרים.
בלימודיי בארצות-הברית הזדעזעתי לראות סרטי תעמולה של המגבית, שתיארו את ישראל כמדינה ענייה, שזקוקה לנדבות. באחד מהם שמעתי, שקשה להורים ישראלים להשיג תפוחי-אדמה, כדי להזין את ילדיהם. למדינה כזו אולי יתרמו עשירי היהודים כסף, אך ישתמשו בסרטים הללו כדי להניא את ילדיהם מלעלות ארצה.
"תפוצות" הנו עוד מונח בשיחדש הישראלי, שמונחה על-ידי תקינות פוליטית (PC). ג'ורג' אורוול מנוחתו עדן מסתובב בקברו עלוב מול יצירתיות השמאל המתקדם מאוד (לאן הם מתקדמים? נהג לשאול אבי המנוח) הישראלי בהמצאת שיחדש, שנועד להסתיר את האמת ולהפיץ את השקר.
כך, חס וחלילה להגיד, "יורדים", ואפילו ביד-ושם דיווחו מבקרים והסבירו, ששרידי השואה "היגרו" לישראל, ולא עלו אליה. שוב - ירידה ועלייה הנן מונחים יסודיים ביהדות, המלמדים על חשיבותה העליונה של ארץ ישראל, ומקורם עוד בחומש בראשית. לכן, בעברית רק עלייה, או שיבה לארץ-ישראל נקראת "עלייה/שיבה ארצָהּ".
הקרב על הדמוגרפיה
מה להקדמה עמוסה כזו ולנחמן שי? יתמהו הקוראים. ובכן, בראיון רדיו הצהיר ד"ר שי, שר התפוצות, כי "העלייה לישראל אינה חלק ממטרות משרדי", והוסיף, כי ציונות הנה יותר מאשר עלייה. מהיכרותנו, איני יכול להאשים את נחמן בבורות. אדרבה. אמירתו מאפיינת את הכיוון האובדני של השמאל הישראלי, שחורג בהתמדה מהמעטפת הציונית. העלייה מרגיזה מאוד את חסידי מדינת כל-תושביה, כיוון שבאמצעותה, מראשית המאה העשרים, ניצחנו את הערבים בקרב על הדמוגרפיה בארץ-ישראל, למרות שהבריטים, שניסו בזדונם להרוס את המפעל הציוני, ייבאו ארצה בשנות השלושים למאה העשרים אלפי מהגרים ערביים מכל המזרח התיכון - בעודם נועלים, בעזרת הסוכנות היהודית, שמעלה בתפקידה, את שערי הארץ לעולים יהודיים.
העלייה - מעבר לקדושה, שמקנה לה היהדות - הנה לב הציונות ונשמת אפה, גם כעת. היא אמורה לחסל את הרשע, שגירשנו מארצנו ומבית אבותינו. התנערות ממנה והסרת התג השלילי מהגולה הם צעדים נמהרים, שחותרים תחת בסיס קיומנו כמדינה יהודית.
ואולי זו מטרת האמירה, שמשקפת את כוונות ממשלת הכחש והזדון? כנראה, זו היא רק ההתחלה, והמשך עשיר עוד יבוא.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
