שיגור 19 רקטות בידי חיזבאללה לגזרת הר דב ב-6 באוגוסט, בתגובה לתקיפה אווירית של חיל-האוויר הישראלי בשטח לבנון ולאחר שהבליג על ירי תותחים של צה"ל בדרום לבנון יום קודם לכן, היה חריג בהיקפו.

בראיית חיזבאללה, הוא התחייב כמענה לתקיפה האווירית של צה"ל ב-5 באוגוסט בתחום לבנון - החריגה גם היא על-רקע הימנעות ישראל מתקיפות גלויות בלבנון מאז 2013. זו נתפסה בעיניו כניסיון לפגוע במאזן ההרתעה, תוך ניצול חולשתו נוכח התמוטטות לבנון. תגובתו של הארגון שיקפה את החשיבות שהוא מייחס לשימור משוואת ההרתעה מול ישראל, כפי שהודגש בנאומו של חסן נסראללה, יום לאחר שיגור הרקטות, לציון יום השנה ה-15 למלחמת לבנון השנייה.

בנאום זה, שתוכנן מראש ונוצל להעברת מסריו בעקבות הירי, טען נסראללה, כי הרתעת ישראל מתקיפה בלבנון לאורך השנים היא הישג אסטרטגי והיסטורי של הארגון כתוצאה מ"הניצחון האלוהי" שלו על צה"ל ב-2006. עם זאת, בנאום ניכרה נימתו הבלתי מתלהמת, והוסבר, כי הירי היה מחויב המציאות כדי לשמר את ההרתעה מול תוקפנותה של ישראל. לדבריו, שיגור הרקטות היה מענה ישיר והיווה תמונת מראה לתקיפת צה"ל בלבנון: צה"ל ירה לשטחים פתוחים ולכן חיזבאללה השיב בירי מכוון, שקול ומדוד, שתוחם לשטחים פתוחים בסמוך לעמדות צבאיות, והוגבל לאזור של חוות שבעא (אשר נתפס בעיני תומכי חיזבאללה כאזור מחלוקת בין המדינות), מתוך כוונה שלא לפגוע בנפש.

הדרוזים תקפו בזעם את חיזבאללה

בה בעת, נסראללה לא נמנע גם הפעם מדברי הרהב המוכרים בנאומיו, שנועדו להפחיד את אזרחי ישראל, בהתייחסותו לחולשת ישראל ולפחדיה מיכולותיו הצבאיות של חיזבאללה, במיוחד מפני טיליו המדויקים, היכולים לפגוע בכל נקודה בישראל. נסראללה הדגיש, כי כל תגובה של ישראל בעתיד תיענה בהתאם וכי הארגון לא יירתע בהמשך מלירות גם על שטחים מאוכלסים, אם ישראל תנהג כך. הוא הצהיר כי על-אף שהארגון אינו מעוניין במלחמה, הוא מוכן לה ויכול לנצח בה.

בדבריו אושש נסראללה את ההערכה המקובלת בישראל, לפיה חיזבאללה עדיין מרוסן ומורתע וכי למרות הירי החריג הוא אינו מעוניין בעימות נרחב. חשוב לו "לסגור" את הסבב הנוכחי, בתקווה שגם ישראל תימנע מתגובה נוספת מעבר לירי הארטילרי שביצעה בתגובה לשיגור הרקטות.

הריסון-מרצון שנוקט חיזבאללה נובע גם מהמצב החמור של לבנון הקורסת, המשפיע עליו. נשמעת פרשנות הגורסת, כי חיזבאללה מעוניין בעת הזו בחימום הגבול כדי לבסס בפני מבקריו בזירה הפנימית את מעמדו הבלעדי כ"מגן לבנון" ולהסב את תשומת הלב מהביקורת הנוקבת נגדו בגין חלקו בשחיתות הממסדית ובהתמוטטות הכלכלה הלבנונית והמערכת הפוליטית במדינה. מנגד עומדת הטענה הביקורתית נגדו, לפיה ליבוי האש מול ישראל אינו משרת את הארגון, במיוחד נוכח התרחבות המחאות על כך שהוא גורר את לבנון לעימות עם ישראל שאיש אינו מעוניין בו, רק בשליחות פטרוניו האירנים. הסבב הנוכחי מחזק טענה זו, ומתנגדיו אף מעיזים לבקרו בפומבי יותר מאשר בעבר.

ביטוי מוחשי להתנגדות למהלכיו ניכרה בתקרית שאירעה בכפר הדרוזי שוויא, כשתושביו תקפו בזעם את פעילי חיזבאללה שחזרו משיגור הרקטות לישראל, בטענה שהשיגור שבוצע בסמיכות לכפר עלול היה להוביל לתקיפה ישראלית עליו. פרסום הסרטונים מהאירוע במדיה החברתית עורר תגובות נזעמות כלפי חיזבאללה, אך במקביל היו גם שמיהרו להגן על "ההתנגדות" הלבנונית במטרה להרגיע את המתח בין הדרוזים לשיעים.

נסראללה, החושש מהפגיעה בתדמית הארגון בתוך לבנון, אימץ בנאומו האחרון נימה מפייסת והבהיר, כי הירי בוצע באזור פתוח ולא מאוכלס, ואף שחרר סרטון לפיו נראה שהירי בוצע מתוך צמחיה עבותה ולא מתוך הישוב. אולם, במקביל דאגו אנשי חיזבאללה לשגר מסרים איומים לכפר הדרוזי כדי להרתיע את תושביו מפעולה דומה בעתיד ולדחוף את מנהיגיהם להרגיע את הרוחות בקרב העדה.

התחזקות של הציר שסביב אירן

טפטופי הירי של הפלגים הפלשתינים לאחרונה בגבול לבנון הם חוליה בשרשרת פעולות "ציר ההתנגדות", בהובלת אירן, במסגרת ההתמודדות עם ישראל. תפקידו המרכזי של חיזבאללה בציר זה מהווה שיקול מרכזי נוסף במדיניותו מול ישראל. לאחרונה ניכר הידוק של שיתוף הפעולה במשולש חיזבאללה-אירן-חמאס (והג'יהאד האיסלאמי הפלשתיני), שמשרת את חיזבאללה ומבסס את עוצמתו. ביטוי בולט לכך היה הפרסום הפומבי של בכירי חיזבאללה בדבר חדר מלחמה משותף בלבנון, לתיאום בין הגורמים האלה, במהלך "שומר החומות".

בשלב זה אין הוכחות לכך שחיזבאללה היה שותף לשני אירועי הירי לישראל, שביצעו פעילים פלשתינים מדרום לבנון ב-20 ביולי וב-4 באוגוסט, או שהעלים עין מהם, ולא ברור איך ינהג ביחס למקרים דומים בעתיד, אך ברור שעד כה לא הוא פעל בכוח כדי למנוע זאת. מנהיג חמאס, איסמעיל הנייה, השתתף בטקס השבעתו של נשיא אירן החדש, אברהים ראיסי, והצהיר כי ארגונו רואה עצמו שותף לציר ההתנגדות. בטקס השתתפו גם מנהיג הג'יהאד האיסלאמי הפלשתיני, זיאד נחאלה, וסגנו של נסראללה, נעים קאסם. הללו מבטאים גם הם את הידוק שיתוף הפעולה בין רכיבים אלה של "הציר".

מעורבותה של אירן בחימום גבול ישראל-לבנון על-ידי הפלגים הפלשתינים בשבועות האחרונים נראית כמעט מובנת מאליה. אירן הכשירה שנים רבות את שליחיה – חיזבאללה, הג'יהאד האיסלאמי הפלשתיני וחמאס (לצד המיליציות השיעיות בסוריה, עירק ותימן) - והיא מדרבנת אותם להטריד את ישראל וליצור אצלה תחושת מצור, ולאחרונה על-ידי פתיחת חזית נוספת מולה מלבנון. זאת, נוכח עליית המדרגה במתיחות בין אירן לישראל בסוריה, במרחב הסייבר ובזירה הימית.

האתגרים ודרכי הפעולה של ישראל

ישראל מבחינתה עומדת בפני אתגר כפול:

• חולשתה של משוואת ההרתעה הקיימת, לפיה כל תקיפה ישראלית בלבנון תיענה בפעולת תגובה, כפי שמבטיח חיזבאללה. הקפדתה של ישראל על כללי משחק אלה סייעה אומנם לבסס שקט יחסי בעשור האחרון לאורך הגבול הלבנוני, אך בה בעת אפשרה את המשך התעצמותו של הארגון, שהפך לאיום הצבאי הקונבנציונלי המרכזי על ישראל ולחוד החנית של "ציר ההתנגדות" בהובלת אירן.

• ניסיון של "ציר ההתנגדות" בהובלת אירן להפוך את גבול ישראל-לבנון לזירת עימות פעילה, באופן שישרת את אירן, חיזבאללה וחמאס כאחד, מבלי להיגרר לעימות צבאי מלא. נראה, כי נסראללה ואירן סומכים על כך שישראל היא זו שתימנע בנסיבות הנוכחיות מלהיכנס להרפתקאות בלבנון כדי שלא לגרום לפריצתה של מלחמה כוללת במספר חזיתות.

במציאות זו (ובהנחה שאין לאף אחד מהצדדים עניין במלחמה רחבה) בפני ישראל עומדות מספר דרכי פעולה במישור הצבאי:

• להמשיך ולשמור על מדיניות הנוכחית, ולהגיב באופן מרוסן ובהתאם לכללי המשחק לכל ניסיון פגיעה בחייליה או באזרחיה, תוך שימור כללי המשחק מול חיזבאללה.

• על-מנת לחזק את ההרתעה ולמנוע התפתחות של חזית עימות פעילה בגבול הלבנוני, להגיב לכל פעולה מלבנון אך ביתר תקיפות מאשר בעבר (בעיקר על-ידי תקיפות מהאוויר, שיערערו את משוואת ההרתעה שמנסה חיזבאללה לבסס).

• לנצל את מצוקותיו של חיזבאללה וליזום מהלך צבאי מפתיע ונקודתי, אשר יפגע ביכולותיו של הארגון (בדגש על פרויקט דיוק הטילים), בשאיפה להשיב את השקט לגבול לאחר סבב התכתשות קצר. במקרה כזה על ישראל להיות מוכנה לתגובה חמורה – פגיעה בעורף – מצד חיזבאללה.

על ישראל לבחון דרכי פעולה אלה ולהתכונן לאפשרות שבתגובתה החריגה הפעם לא יהיה די כדי להרתיע את רכיבי "ציר ההתנגדות", ואלה ימשיכו לאתגר את צה"ל בירי מזדמן או בפעילות צבאית אחרת לאורך הגבול. אם כך יקרה, יידרש שינוי במדיניותה המרוסנת הנוכחית של ישראל בגבול הלבנוני גם במחיר של הסלמה בפעילותה מול חיזבאללה.