הלקח מפרשת "מקץ" ומבית החשמונאים

את פרשת השבוע, פרשת "מִקֵּץ", נקרא השבוע בימי חג החנוכה. מאירועי פרשת השבוע ומשלל האירועים שפקדו את בית החשמונאים, אנחנו חייבים לאמץ לקח לחיינו במישוריות האישית ובמישוריות הלאומית - גילויי שנאה חסרת בלמים מעלים את חיינו האישיים ואת חיינו הלאומיים על שרטון, שמכחיד את כל היש, הטוב והיפה שבנינו במישורי חיים אישיים בביתנו, וכך גם במישורי החיים הלאומיים בארצנו.

שנאה והעדר תרבות של שיח ליישב חילוקי דעות הם מתכון להרס בחיים, שלעתים לא ניתן לשקמו. מפרשת השבוע, פרשת "מִקֵּץ", אנחנו מתוודעים לשנאה מזוויעה של אחי יוסף ליוסף, הבן הקטן של יעקב, שזכה לדעתם, לאהבת יתר, שהביאה אותם לשיח מצמרר, עליו אנחנו לומדים מקריאה בספר בראשית פרק ל"ז פסוקים י"ט-כ': "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אחיו... וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִיכֵהוּ בְּאַחַד הַבּוֹרוֹת".

השיח האלים, העולה מתוך שנאה חסרת מעצורים, מביאה את האחים להחלטה מצמררת נוספת, שאחרי ההשלכה לבור הם יאמרו לאבא: "חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ". השנאה חסרת המעצורים של האחים מרקיעה למרומי זוועה עוד יותר מבחילה ביושבם לאכול ליד הבור, עת אחיהם נמק בבור שאין בו מים, ובעודם ישבו "לֶאֱכֹל-לֶחֶם וַיִּשְׁאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אוֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים" (שם, פסוק כ"ה).

בעקבות המפגש המפתיע עם אורחת הישמעאלים מקבלים האחים החלטה נוספת, הנובעת מגילויי השנאה העיוורת והמצמררת - "לְכוּ וַנִּמְכֵּרְהוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים..." (שם, פסוק כ"ז). גילויי השנאה בתוך בית יעקב הביאו למציאות חיים הרסנית בבית משפחת אחד מאבות האומה היהודית, משפחת יעקב אבינו.

גילויי השנאה בתוך בית החשמונאים הביאו למציאות חיים הרסנית של מלחמות אחים בתוך ממלכת החשמונאים, ולמרבה הכאב, הם שגרמו לתוצאה הרת אסון של הכחדת ממלכת החשמונאים.

מספר המקבים וגם במידה רבה מכתבי יוסף בן מתתיהו אנחנו למדים, שכל ההצלחה הגדולה של מרד החשמונאים, שהחל בשנת 166 לפנה"ס והגיע לנקודת שיא ב-כ"ד בכסלו 164 לפנה"ס בהנהגת יהודה המכבי, עלתה על שרטון של סכסוכים רוויי שנאה תהומית וחסרת בלמים.

מחיר יקר של חיים

השנאה התהומית בין פלגים יריבים ועוינים בתוך החברה היהודית והמתח בין תפיסות העולם של הפרושים ובין אלו של הצדוקים העמיקו במיוחד בימי המלך אלכסנדר ינאי. בימי אלכסנדר ינאי היינו עדים למציאות חיים מדממת של מלחמות אחים שהחלו בשנת 76 לפנה"ס ונמשכו יותר מדי שנים והביאן לתוצאות הרסניות לחברה היהודית.

הרגעים המסחררים של הניצחון החשמונאי, שהביס את האימפריה היוונית, טבעו בעוצמות המתפרצות של השנאה התהומית בתוך ממלכת החשמונאים, שהביאו עד למלחמות אחים, כשהמלך אלכסנדר ינאי מצדד בצדוקים, וגיסו שמעון בן שטח מצדד בפרושים.

פרץ השנאה העיוורת בין תפיסות עולם לא לובן בשיח, המבקש למצוא פתרון, אלא הוא הפך לפֶרֶץ מדמם ואכזרי. על-פי העדות של יוסף בן מתתיהו פֶּרֶץ השנאה גבה מחיר יקר של חיים. 50,000 יהודים מצאו את מותם בשדות הקרב במלחמות אחים והיו גם מקרים של צליבת אנשים. מכאן כבר אצה לה הדרך לגוויעה מוחלטת של ממלכת החשמונאים המפוארת, ולמעשה נהרסו החיים הלאומיים היהודים בארץ ישראל, כשעל כתפי שנאת האחים מוטלת האחריות לתוצאה ההרסנית של הרס חיים לאומיים יהודיים בארץ ישראל.

קריאת פרשת השבוע והקריאה בספר המקבים לרגל חג החנוכה מניעה אותי לדרוש להמיר מהר מאוד את השיח האלים במיוחד בכנסת ישראל בשיח מאופק תוך מתן כבוד לכל דעה. אם נמשיך בדרך, בה מותר לאנשים לצעוק בשערי בית המשפט בישראל "מָוֶת לַבּוֹגֵד" למי שנראה בעיני קבוצה חברתית כבוגד, אנחנו עלולים להגיע מהר מאוד לתוצאות הרות אסון.

הבה ונלמד את הלקח מההיסטוריה הישראלית. העדר מחסומים לביטויי אלימות מילולית גלשו בהיסטוריה שלנו מהר מאוד עד להרס החיים הלאומיים שלנו בארץ ישראל. לתוצאה ההרסנית הזו אסור לנו להגיע, לכן הבה נזרוק לאשפתות את כל גילויי השיח האלים לפני שהם יקרמו עור וגידים של אלימות מדממת והרס החיים הלאומיים שלנו.