|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
מעתה גשר זהרירה חריפאי [צילום: אלי אלון]
|
|
|
הכירו: גשר זהרירה חריפאי
|
|
"גשר אוסישקין" שמעל נחל הירקון, והרחוב שהגשר נמצא עליו (דרך 1248) יקרא על שמה של שחקנית התאטרון והקולנוע זהרירה חריפאי - כלת פרס ישראל לתיאטרון וילידת תל אביב
|
|
חריפאי, שחקנית מוערכת, זכתה בשורה של פרסים שהבולט שבהם, פרס ישראל, ושיחקה בעשרות הצגות במהלך קריירה שנמשכה למעלה מחמישים שנה. בתה, השחקנית והבמאית איה שבא מספרת כי עיריית תל אביב-יפו קיבלה את בקשת המשפחה והחליטה לקרוא לגשר אוסישקין - "גשר זהרירה חריפאי".
הרעיון לקרוא את הגשר על שמה, נולד בעקבות אירוע שהתרחש בתל אביב ביולי 1959. בתאריך 14.7.1959, בסביבות השעה 7 בערב מהגשר הקטן הסמוך לגשר בר-יהודה, קפצו שתי נשים לתוך מי הירקון. כנראה מתוך ניסיון התאבדות. באותה שעה הזדמנה למקום מכונית משטרה. השוטר עצר את האוטובוס - קו 25 שעבר על הגשר, וביקש מתנדבים שיקפצו למים למשות את שתי הנשים מהירקון.
על האוטובוס הייתה זהרירה חריפאי, אז שחקנית צעירה בתאטרון הקאמרי, בת 30. זהרירה שהייתה שחיינית מצטיינת ב"הפועל תל אביב", ירדה מהאוטובוס פשטה בגדיה וזינקה למי הירקון. איתה קפץ עוד אזרח - חיים גולדין ושוטר. שלושתם משו את שתי הנשים מהמים. אחת מהנשים נפטרה השנייה ניצלה. זהרירה אף זכתה לתעודת הוקרה מהמשטרה על השתתפותה ב"הצלת אישה שהשליכה עצמה לתוך מימי הירקון". "מעשייך הוכיחו אומץ לב ויכולים לשמש מופת לאזרחות טובה", נכתב בתעודת ההוקרה שנשלחה אליה.
סגירת מעגל של סיפור של אומץ גבורה
איה שבא מספרת, כי בראיון לעיתונאי שרון עידן חודש לפני מותה של זהרירה, כשנשאלה על מה היא גאה, ענתה "במשפחה, בנכדים ובזה שהצלתי אישה שכמעט טבעה בירקון. הורדתי בגדים קפצתי למים והיא ניצלה".
מוסיפה איה שבא "את הסיפור הזה שמעתי מפי אימא שלי מאז שאני קטנה. היא מאוד התגאתה בזה. קריאת הגשר "גשר זהרירה חריפאי" הוא סגירת מעגל של סיפור של אומץ גבורה והצלה וסיפור חייה של זהרירה השזורים בעיר תל אביב אותה אהבה בכל ליבה. "אני באמת מאושרת מזה ומרגישה שזו הנצחה כל כך ראויה ומרגשת ברחוב ובגשר בשכונת הצפון הישן אותה כל כך אהבה ובה גרה עד למותה", אומרת בתה של זהרירה איה שבא.
פרקי חייה
ואי אפשר בכתבה העוסקת בהנצחתה של זהרירה חריפאי מבלי לספר לפחות בכמה מילים על תולדות חייה ופעלה. היא נולדה בתל אביב בדצמבר 1929 לחיים חריפאי, מורה לעברית ועיתונאי ולחנה דבורה, שעבדה כמבשלת בגני ילדים. אביה, יליד רוסיה, עלה לארץ בשנת 1922 בעלייה השלישית והשתקע בתל אביב מרוסיה, ולאחר עלייתו עבד כמורה לעברית וספרות בגליל העליון ובהמשך בתל אביב. וכן עבד כעיתונאי וכתב רשימות ומאמרים פובלציסטיים (תחת שם עט "אריה לאינסון") בעיתונים דבר "דואר היום", הארץ ועוד. אמה חנה, שנישאה לאביה בחו"ל, עלתה לארץ שנתיים אחריו ב-1924 עם בנם בן ה-3, בן שחר חריפאי, אחיה הבכור של זהרירה הגדול ממנה ב-8 שנים. לימים יכהן כשופט צבאי בדרגת סגן אלוף. המשפחה התגוררה ברחוב רשי 54 בתל אביב, חיה בדוחק כלכלי ובהמשך נדדה בין דירות בתל אביב.
ב-1934, בהיותה בת ארבע, התייתמה זהרירה מאביה שמת ממחלת ריאות והוא בגיל 45. זהרירה למדה בבית חינוך לילדי עובדים ובתיכון למדה בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. בעת לימודיה הצטיינה, בין היתר, בשחייה. עם סיום לימודיה במקווה ישראל הצטרפה זהרירה חריפאי להכשרת גבת במסגרת הגדוד הראשון של הפלמ"ח, ובמלחמת העצמאות הייתה אלחוטאית בגדוד 12 של חטיבת גולני. לאחר שחרורה הופיעה בתוכנית ה"אזרחית" בלהקת הצ'יזבטרון בבימוי שמואל בונים.
|
|
|
|
|
גשר אוסישקין, תל-אביב [צילום: אלי אלון]
|
|
|
תלמידת -"בית ספר הדרמטי שליד הקאמרי"
את קריירת התיאטרון המקצועי שלה החלה זהרירה, בתחילת שנות ה-50. היא קראה מודעה כי תיאטרון הקאמרי פתח בית ספר למשחק - "בית ספר הדרמטי שליד הקאמרי". את בית הספר ניהלו יוסף מילא ורעייתו ימימה ונוספים זהרירה סיפרה: "הלכתי להירשם ולהיבחן. הכנתי מונולוג וקטע קריאה. מי שבחן אותי היה יוסף מילא והתקבלתי". והשאר היסטוריה. זהרירה למדה בבית הספר הדרמטי בין השנים 1953-1951. בין מוריה שם היו הבמאים יוסף מילא ופיטר פריי. ב-1953 שיחקה נערה במקהלה בניצוחו של קונראד מאן בהצגה "זעקי ארץ אהובה" בהבימה.
ב-1953 החלה לשחק בתיאטרון הקאמרי. בין ההצגות בהן נטלה חלק בשנותיה הראשונות בקאמרי "כובע הקש האיטלקי" ו"כטוב בעיניכם". כעבור כארבע שנים ב-1958 בתום אחת ההצגות הודיעו מנהלי הקאמרי לזהרירה כי אין להם תוכניות עבורה לשנה הקרובה ובמילים אחרות הייתה זו הודעת פיטורים מהקאמרי.
בסוף 1958 השתתפה זהרירה במחזה "בדלתיים סגורות" מאת ז'אן-פול סארטר, בתפקיד "אינז". במחזה השתתפה גם פנינה גרי, שמואל עצמון ונוספים. בעקבות הצלחת המחזה החליטו שחקניו ובהם זהרירה למסד את הקבוצה כתיאטרון קטן ונייד וקראו לו תיאטרון זווית. ככל הנראה בהשראת שירו של נתן אלתרמן "זווית של פרור".
בסוף שנות החמישים השתתפה בלהקת בצל ירוק, שם שרה ב-1959 סולו את "הפרוצה החלוצה" - שיר פרובוקטיבי שאת מילותיו כתב חיים חפר ואת לחנו סשה ארגוב ושנאסר להשמעה בתחנות הרדיו והיה מוחרם במחנות צה"ל בשל "תכנו המיני". בשנות ה-60 הופיעה זהרירה בשורה של הצגות בתיאטרון חיפה. ב-1961 גילמה שם את תפקיד גרושה ב"מעגל הגיר הקווקזי" של ברכט וב-1964 גילמה בתיאטרון החיפאי את תפקיד קטרין האילמת ב"אימא קוראז'".
בשנת 1967 העלתה ב"צוותא", תל אביב ערב קריאה של שירים וסיפורים 'אותיות חתומות בספר' ומאז התמחתה בקריאת שירה. היא הייתה אחת הראשונות שעסקו באופן מקצועי בקריאת שירה.
חוזרת לקאמרי
במהלך למעלה מ-50 שנות קריירה בימתית שיחקה חריפאי במגוון תיאטראות ברחבי הארץ בהם הבימה, תיאטרון חיפה, תיאטרון באר שבע, החאן בית לסין ועוד. היא גילמה עיצבה מגוון של דמויות ראשיות ומשניות והציגה סגנון משחק מקורי וייחודי שיש בו שילוב של אישיות כריזמטית ומיומנות מקצועית. בשנת 1968 חזרה חריפאי שוב לסגל התיאטרון הקאמרי ונמנתה מאז עם שחקניו הבולטים.
היא שיחקה במחזות רבים של חנוך לוין ובהם "סוחרי גומי", "אשכבה", "יעקובי ולידנטל" ו"רומנטיקאים". מחזות נוספים בהם שיחקה היו "הנשים האבודות מטרויה", "אמא קוראז'" "שלוש אחיות", "השחף", "רכוש נטוש", חלום ליל קיץ" "שלוש אחיות", "כטוב בעיניכם" ועוד.
שיחקה בסרטים רבים
חריפאי שיחקה בשורה של סרטי קולנוע, בהם ארבעה סרטים של אפרים קישון: "סאלח שבתי" (1964), "תעלת בלאומילך" (1969), "השוטר אזולאי" (1971) ו"השועל בלול התרנגולות" (1978). ב"סאלח שבתי" היא גילמה את פרידה עוזרת מזכיר הקיבוץ. בסרט הדרמה הקומית "השוטר אזולאי" גילמה זהרירה את בטי רעייתו של השוטר אזולאי. סרט זה זכה להצלחה קופתית וביקורתית.
בנוסף, שיחקה חריפאי בסרטים: "חור בלבנה" (1965), "סבינה והגברים" (1966), "אבו אל בנאת" (1973) ו"חמש חמש" (1980). בשנת 2007 שיחקה בסרט "מדוזות" של אתגר קרת ושירה גפן, שזכה בפרס מצלמת הזהב בפסטיבל הקולנוע בקאן. ב-1984 דיבבה בסדרת הטלוויזיה הלב את אנה, אימא של מרקו, ב-1985 הוציאה תקליט בשם "לשיר תיאטרון" ובה 10 שירים בביצועה ממחזות.
בשנות ה-90 לימדה משחק בבית הספר למקצועות הבמה בית צבי ובמקביל ביימה הצגות לתיאטרון הספרייה ולתיאטרון בית צבי ברמת גן ובניהם "יעקבי ולידנטל" (שבו שיחקה בתה, איה שבא), את "ירמה" בכיכובה של שירי גולן, את "אלוף הבונים" בכיכובו של יורם חטב ועוד. בהמשך היא ביימה את ההצגה "רסיסים" בפסטיבל עכו ואת "דבורה ברון" מאת יהודית קציר בתיאטרון הקאמרי.
בשנים 20010-2003 שיחקה במסגרת תיאטרון בית ליסין ב"אבודים ביונקרס" מאת ניל סיימון ובמחזות נוספים.
פרס ישראל
לחריפאי הוענקו שורה של פרסים ועיטורי כבוד: שחקנית השנה ב-1963 על משחקה במעגל הגיר הקווקזי, ב-1973 על משחקה בהשחף, ב-1978 על משחקה בסוחרי גומי, ב-2001 זכתה בפרס מפעל חיים במסגרת האקדמיה הישראלית לתיאטרון וב-2003 הוענק לה פרס ישראל לתיאטרון.
בשנה האחרונה לחייה שיחקה זהרירה חריפאי בתפקיד חיהל'ה, חולת סרטן הנאבקת בכל כוחה במחלה בהצגה "סוף טוב" מאת ענת גוב ז"ל ובבימוי עדנה מזי"א. על תפקידה זה היא קיבלה את פרס השחקנית הטובה ביותר לשנת 2011 בפרס התיאטרון הישראלי.
מותה והנצחתה
חריפאי הלכה לעולמה ב-2 בינואר 2013 ממחלת הסרטן. בת 83 הייתה במותה ונטמנה בבית העלמין בקיבוץ גבעת השלושה. הותירה אחריה את בעלה הסופר שלמה שבא ובתה, השחקנית והבמאית איה שבא ונכדים.
עם מותה פרסמה שרת התרבות דאז, לימור לבנת הודעת אבל רשמית ובה נאמר: "איבדנו היום אחת מאבני הדרך של התרבות הישראלית. זהרירה היא מענקי התיאטרון של דורנו. שחקנית נפלאה וטוטאלית שהתמסרה לבמה ולקהל עד לרגעיה האחרונים. היא הייתה גיבורת תרבות אמיתית".
באוקטובר 2014 נערך במסגרת "פרויקט הנצחת אמנים ואנשי תרבות". טקס הסרת הלוט משלט הנצחה של עיריית תל אביב לזכרה של זהרירה חריפאי שהוצב על חזית הבניין ברחוב זכריה 14 בתל אביב בו התגוררה זהרירה עם משפחתה שנים רבות.
|
|
|
מכתב הוקרה לזהרירה חריפאי [צילום: באדיבות המשפחה]
|
|
|
|
| תאריך:
|
03/02/2022
|
|
|
עודכן:
|
03/02/2022
|
|
אלי אלון
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
וינטר הניה
|
8/03/22 16:47
|
|
חברי-כנסת המבקשים לקדם אג'נדה מסוימת, להקים שדולה ולגייס תמיכה מחברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, וכמובן משרי-ממשלה, רשאים, על-פי תקנון הכנסת, לעשות זאת. אין הכנסת מתערבת בפעילות השדולות. חברות בשדולה מותרת לחברי כנסת בלבד. החברות אסורה על שרים ועל סגני שרים. משך חיי השדולה הוא כמשכה של אותה הכנסת, שבה היא הוקמה. אין בחוק דרישה להסביר או להגדיר את מטרות הקמתה של השדולה.
|
|
|
|
|
אם מישהו עוד מבקש להבין את עוצמת הלבה עליה יושבת היורה הרותחת בקרב אזרחי מדינת ישראל יהודים כערבים בימים אלה, מוזמן לבחון את האירוע המוזר או שמא המכונן שהתרחש השבוע בפסטיבל השנאה היהודי ישראלי, פסטיבל האנטישמיות החדשה. האטמוספירה הציבורית מזה חודשים אחדים מייצרת ביתר שאת וביתר עז אווירה של מאבק, קרב, מלחמה. אווירה הקיימת מיום הקמתה של מדינת ישראל ושיבת העם היהודי לארצו ולאדמתו במינון נמוך, מאוזן ומידתי.
|
|
|
|
|
פלוגה מגדוד "נצח יהודה" בצבא הגנה לישראל, הפועלת בשטחי יהודה ושומרון, הציבה בשעת לילה מחסום פתע בפתחו של כפר סמוך לעיר רמאללה, ועצרה נהגים פלשתינים לבדיקה וחיפוש במכוניותיהם. הפעולה השגרתית הזו לא הייתה צריכה להסתיים במותו של אחד הנהגים שעוכבו בעת חיפוש במכוניותיהם. צבא, שערכי מוסר מנחים אותו בפעולותיו להגנת המולדת, לא יכול לאפשר שאירוע כזה יפקוד אותו.
|
|
|
|
|
יצאתי מהבית בסביבות השעה עשר וחצי ופניי מיועדות למקום עבודתי, אך שיחה עם חבר על אודות החיסון הרביעי ועל התורים הארוכים הנשרכים בקופות החולים, גרמה לי לסובב את הגה מכוניתי לכיוון בית החולים "משגב לדך", כדי לקבל את זריקת החיסון הרביעית, ללא קביעת תור מראש.
|
|
|
|
|
בישראל ובממשל ביידן גובר החשש שיו"ר הרש"פ מחמוד עבאס יוביל החלטות קיצוניות בכינוס המועצה המרכזית של אש"ף ביום ראשון הבא, ה-6 בפברואר, לעימות מדיני עם ישראל נוכח המבוי הסתום בתהליך המדיני והיעדר "אופק מדיני". שר החוץ האמריקני טוני בלינקן שוחח השבוע בטלפון עם יו"ר רש"פ מחמוד עבאס וביקש ממנו "לגלות סבלנות ולתת הזדמנות השלום באזור".
|
|
|
|
|
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
