האצ"ל תוקף את יפו (י"ב) - ה"הגנה" מתכננת במקביל לכבוש את העיר

בזמן התקפת האצ"ל על יפו, נדד מפקד "צבא ההצלה" בארץ ישראל, פאוזי קאוקג'י, בין דמשק לרבת-עמון ודן עם שליטי סוריה ועבר-הירדן על גורל יפו. ב-26 באפריל הִכפיפה הוועדה הצבאית של הליגה הערבית את יפו לפיקודו הישיר, והוא הודיע מיד במברק מדמשק לממלא מקומו בארץ-ישראל, מוחמד צפא: "כל אזור המרכז הועמד לפקודתנו", והורה לו לשלוח ליפו את גדוד אג'אנדין, בפיקודו של מוּקָדם¹ מישל אל-עיסא, וכן לשלוח כוח בפיקודו של מוקדם צאלח מוחמד מאהדי, לאבטח את הדרך לעיר.² באותו לילה יצאו שני הכוחות מרמאללה ב-25 אוטובוסים, וב-27 באפריל בבוקר הגיעו לרמלה. מאהדי טילפן למפקד יפו, נג'ים אל-דין. "כמעט אי-אפשר לצאת מיפו ולהיכנס אליה", אמר אל-דין. באותו יום שלח קאוקג'י, כנראה מדמשק, מברקים בהולים למוחמד צפא. הרי שניים מהם: "הקשר עם יפו נותק אתמול. התקשרו עם יפו בכל מחיר והודיעו שהתגבורת בדרך ושיילחמו עד האיש האחרון".

"אנו חוזרים ודורשים שתעשו את כל ההכנות כדי לשלוח תגבורת ליפו מייד, להביא לשם את הגדוד, כפי שדרשנו קודם במברק. המצב חמור ואסור לדחות. עשו הכל כדי להציל את יפו".

ליד מקווה-ישראל ירו אנשי ה"הגנה" על הגדוד של מישל אל-עיסא שנשלח ליפו. שניים מפקודיו נהרגו ושישה נפצעו. אל-עיסא הגיע ליפו עם מאתיים ארבעים ושבעה לוחמים ועם נשק וציוד, וקיבל את הפיקוד על העיר.³

בזמן התקפת האצ"ל על יפו, התכוננו חטיבות "אלכסנדרוני", "קרייתי", ו"גבעתי" למבצע "חמץ" – כיתור יפו וניתוקה ופתיחת הדרך לנמל התעופה שבלוד. אבל ב-25 באפריל השתנתה התוכנית וממלא-מקום הרמטכ"ל, יגאל ידין, הורה למח"ט "גבעתי" שמעון אבידן לכבוש את יפו. בפקודת "מבצע יונה" של אבידן מוגדרות המשימות: "לרכך ולחדור לתוך קו הביצורים הפנימי של יפו ולבער את קו הביצורים החיצוני לאורך דרכי הגישה הראשיים... כדי להביא לכניעת יפו או להכשיר את הקרקע לכיבושה המוחלט". אבידן תיכנן לכבוש את תל א-ריש⁴ ואת ג'בליה⁵ ולחדור ללב יפו.⁶

אחרי שנודע על התקפת האצ"ל הודיע ידין לאבידן: "ייתכן שתוכנית כיבוש יפו תתבצע, תלוי בתוצאות פעילותם של אנשי אצ"ל ביפו. על 'גבעתי' להכין לפחות גדוד אחד לקראת כל התפתחות בלתי צפויה, אם יופעלו שלוש החטיבות לפי התוכנית המקורית של 'מבצע חמץ', יפקד עליהן ידין".⁷

בן-גוריון כתב ביומנו: "אנשי אצ"ל מנסים להשתלט על רחובות תל אביב, לאחר שניסיונם להשתלט על יפו לא הצליח. יגאל (ידין) מוסר על פעולת 'חמץ' שתתחיל מחר בערב: סלמה ⁸, יאזור⁹ ויהודיה ¹⁰".¹¹

ההתפתחות אכן הייתה בלתי צפויה. האצ"ל הפתיע את מטכ"ל ה"הגנה" ב-26 באפריל ותקף שוב את יפו. משׂיחתם עם מפקדי האצ"ל בגין ולנדאו אחרי כישלון ההתקפה השנייה, הבינו גלילי וידין שאנשי האצ"ל עשויים לנסות לתקוף שוב את שכונת מנשיה בלבד. הם חזרו לתוכנית "מבצע חמץ" ברגע האחרון ועשו שינויים בפיקוד על המבצע.

סיפר מפקד גדוד 32 של חטיבת "אלכסנדרוני", צבי גרמן: "המח"ט דן אבן שמע שהגיעו מאירופה תותחי 20 מ"מ ראשונים והודיע לידין שבלי תותחים הוא לא יצא למבצע. ידין פקד עלי להחליף את אבן כמפקד המבצע. התכוננתי לתפקידי החדש. ב-25 באפריל חזר בן-גוריון מירושלים וכשנודע לו על פרשת דן אבן, החליט שלא ידין אלא אבן יפקד על כל המבצע.¹² אני המשכתי לפקד על החטיבה, כממלא מקומו של אבן. הפיקוד העליון דרש מאיתנו להתחיל במבצע מייד, אף שנדרש זמן להכנות".

מפקדי שלוש החטיבות נפגשו ב-26 באפריל בערב במטה של חטיבת "קרייתי" בשדרות רוטשילד בתל אביב לתכנונים אחרונים. בשעה תשע בערב נתן דן אבן פקודת התראה למבצע.¹³
________________________

בשבוע הבא: אצ"ל מאמץ טקטיקה לחימה חדשה של התקדמות דרך קירות. צה"ל פעל כך במבצע חומת מגן בכיבוש הקסבה של שכם; אזהרות בריטיות לא לתקוף את היפו; יגאל ידין דורש מאצ"ל לחדור מהתקפתו וישראל גלילי הודיע למנחם בגין שכוחות ה"ההגנה" יתקפו יעדים בסביבות יפו; הקרב מנשיה; ב-28 באפריל בבוקר הגיע לוחמי אצ"ל לחוף היום; בריחת הערבים מן העמדה האחרונה ליד מסגד חסן בק; טיהור שכונת מנשיה.

1. סגן אלוף.
2. א"צ, מפקדת כוחות ההצלה, חזית הצפון 26 באפריל 1948; גרשון גלעד, "תולדות צבא ההצלה", מחלקת היסטוריה של צה"ל, עמ' 80.
3. א"צ, ידיעות טנא, 28 באפריל 1948, מפקדת כוחות ההצלה, חזית הצפון, מברק מס' 7 ומס' 9, 27 באפריל; עארף אל-עארף, "השואה".
4. שכונת ערבית של יפו ממזרח לשכונת אבו כביר. לפי אחת המסורות קיבל התל את שמו, שמשמעותו "תל הראשים", ב-1775, כאשר קצין מצרי שמרד בטורקים טבח בתושבי יפו וריכז את גולגולותיהם במקום. (ויקיפדיה)
5. שכונה בדרומה של יפו. נוסדה ככפר דייגים באמצע המאה ה-19 על-ידי מוסלמים שהגיעו מג'באליה שברצועת עזה וכונתה על שמה. היום ממוקמת במקום שכונת "גבעת עליה".
6. א"צ, פעולת "חמץ".
7. א"צ, מטכ"ל אג"ם, לגבעתי וקרייתי, 25 באפריל 1948.
8. סלמה הייתה עיירה כפרית בצפונו של מישור חוף יהודה (היום גוש-דן) כחמישה קילומטרים מזרחית ליפו, מזרחית וסמוך לשכונת התקווה, שתושביה נמלטו במהלך המלחמה. השטח שעליו שכנה העיירה מצוי היום בתחומן של שלוש ערים שונות: שכונת התקווה ושכונת כפר שלם בתל אביב, שכונת גאולה והפארק הלאומי ברמת גן ודרום גבעתיים. (ויקיפדיה)
9. הייתה עיירה ערבית ששכנה שישה ק"מ ממזרח ליפו במקום שבו שוכנת בימינו אזור. השם אזור הופיע בכתובת אשורית במאה השמינית לפי הספירה ושמו הערבי של היישוב יאזור מוכר מאז המאה ה-13. במקום התגלה מקווה מים עשוי אבן שגילו 1800 שנה. (ויקיפדיה).
10. ידוע גם בשם עבאסייה. היה כפר ערבי גדול שמונה וחצי קילומטרים צפונית ללוד. יישוב בשם "יהוד" מוזכר בספר יהושע כחלק מנחלת שבט דן. על חורבות הכפר הערבי הוקמה העיר יהוד ואדמותיו סופחו גם ליישובים סביון, מגשימים, גני תקווה וגני יהודה. (ויקיפדיה)
11. יומן דב"ג, 25 באפריל 1948.
12. בן-גוריון העריך מאוד את דן אבן ששרת כקצין בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ואף הציע לו להיות רמטכ"ל.
13. א"צ, מטכ"ל/אג"ם/1 לאלכסנדרוני, קרייתי, פיקוד על חמץ, 26 באפריל 1948; מטה החמץ לאלכסנדרוני, קרייתי, תותחנים, גדודי חמץ. הנדון: פקודת התראה, 26 באפריל 1948; קרייתי/מבצעים, פקודת מבצע חמץ, 27 באפריל 1948; ראיון עם צבי גרמן.