בעוד ועדת 6 בינואר של בית הנבחרים מפרסמת פרטים נוספים על מזימתו של דונלד טראמפ לגנוב את בחירות 2020, הרפובליקנים ברחבי ארה"ב מגבירים את מאמציהם האנטי-דמוקרטיים – כותב דייוויד רֶני, פרשן בכיר באקונומיסט (המכונה "לקסטינגטון"). בית המשפט העליון של ניו-מקסיקו נאלץ לשכנע את השמרנים במחוז אוטרו לאשר תוצאות בחירות, כי – כמו תיאוריות הקונספירציה של טראמפ – אין להם אמון במכונות ההצבעה. המועמד הרפובליקני למזכיר המדינה של נבאדה – האיש המפקח על הבחירות – הוא אדם שהודיע שלא היה מכיר בנצחונו של ג'ו ביידן במדינה. סניף טקסס של המפלגה הודיע שטראמפ הוא הנשיא החוקי והבטיח לבטל את חוק הבחירות מ-1965 המבטיח את זכותם של השחורים לבחור.
מבחינת הדמוקרטים, כל אלו הופכים את שליטתם בבית הלבן ב-2024 לחיונית עוד יותר – מה שמסב את תשומת ליבם לדייר הנוכחי שלו. ביידן פחות פופולרי מאשר קודמו שהועמד לדין פעמיים. רק 39% מהאמריקנים מרוצים מתפקודו וסיכוייו להתאושש נראים דלים. בעיותיו קשורות בעיקר לנסיבות כלכליות ופוליטיות הרות אסון (אינפלציה, קורונה, ההקצנה שגורם טראמפ) ואשר רובן מחמירות עוד יותר.
כאשר הריבית עולה, צפויה האבטלה לעלות גם היא בשנה הבאה. הרפובליקנים, שככל הנראה יזכו בנובמבר הקרוב ברוב לפחות בבית הנבחרים, ישפכו צרות חדשות על ראשו של הנשיא בן ה-80. הם עשויים להעמידו לדין. הם יפתחו בחקירה נגד בנו, הנטר ביידן. כדי להתגבר על כך צריך גאונות פוליטית, מה שלא היה לביידן גם בימיו הטובים ביותר. למרות שהוא רחוק מלהיות סנילי כפי שהרפובליקנים מתארים אותו, הוא חסר אנרגיה – מה שתרם למשגים של ממשלו ולפיזור הבטחות שלא יכול היה לקיים. הנאומים שלו הפכו מפליטות פה לכאלה שגורמים כאבי בטן. אף דמוקרט אינו מתמוגג מן הרעיון שהוא יתמודד שוב, טוען רני.
למרות כל אלו, אנשיו של ביידן אומרים שהוא מתכנן להתמודד – משום שאם טראמפ מתמודד שוב, גם הוא רוצה. ביידן צודק בחששותיו שמא כהונה שנייה של טראמפ תהיה אסון אחד גדול; אבל העובדה שלדעתו הוא המועמד הנגדי המתאים ביותר, רק יוצרת לדמוקרטים בעיה נוספת. אם ביידן יוותר, קאמלה האריס צפויה להיות המועמדת – ורבים חוששים שהיא תפסיד לטראמפ או לאחד מבני-דמותו בגלל שילוב של בעיות יסוד וכישורים פוליטיים דלים. אם ארה"ב לא הייתה מוכנה לנשיאה ב-2016, היא לא תהיה מוכנה לנשיאה שחורה ב-2024. האריס אינה רגילה למסעות בחירות תחרותיים, ובהתמודדות הקצרה שלה ב-2019 התברר שיש לה רק מעט רעיונות מבוססים.
רני טוען, כי לפיכך השאלה היא האם הדמוקרטים מסוגלים לדלג הן על ביידן והן על האריס. התשובה המקובלת היא: לא. הגיוון של המפלגה מביא את חבריה לדבוק בנוהג, כגון זכותו של סגן הנשיא להיות הבא בתור להתמודד, כדי למנוע פילוגים. דילוג על אישה שחורה ירתיח את השמאל האידיאולוגי. אבל תחושה גוברת של פניקה גורמת לחשיבת נגד. לאחרונה מתרבים הדיווחים, כולל בניו-יורק טיימס, על דמוקרטים אנונימיים הקוראים לביידן לא לרוץ ולאפשר התמודדות פתוחה בה תוכל האריס להשתתף אם תרצה.
לדעת רני, לחישות אלו יתרבו: ביידן זקן מכדי להתמודד שוב; להאריס יש יותר מדי חולשות; טענתה לירושה איננה דמוקרטית; אין הוכחה לכך שהשחורים יצביעו עבורה משום שהם רוצים מועמד שינצח. רני עצמו סבור שמסע הלחישות הזה יצליח. כלשונה של הילרי קלינטון והתקופה האיומה של טראמפ גרמו לדמוקרטים להסתייג מהכתרות ובעיקר לחשוב מפני נשיאות רפובליקנית. כל מה שנחוץ להם הוא הזדמנות לממש רגשות אלו – והשמאל, שממילא לא התרשם מביידן, יציע מועמד משלו.
אם מועמד מובהק של השמאל כמו ברני סנדרס (המבוגר בשנה מביידן) או רו קאנה [ציר בית הנבחרים מפנסילבניה] ייראה כמי שעשוי לזכות במועמדות המפלגה, אין ספק שמועמדים מושכים יותר של השמאל-מרכז – כמו איימי קלובוכר, קארי בוקר ופיט בוטייג'יג – יתלכדו מאחוריו. זה יוכל להיות ההישג הגדול ביותר שלו, מסיים רני.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
