מזמור לחורבן

בערב תשעה באב נהוג לקרוא את מגילת איכה, שהיא מזמור קינה לחורבן ירושלים שהסתיים בגלות. המגילה כוללת חמש קינות, ארבע מהן בנות עשרים ושניים פסוקים, שלוש מהן (א, ב, ד) מסודרות באקרוסטיכון לפי סדר הא-ב.

המחבר (יש טוענים שהוא ירמיהו הנביא) מאשים את "יְרוּשָׁלַם" בחטא נורא שהפך אותה למבוזה: "חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלַם עַל-כֵּן לְנִידָה הָיָתָה, כָּל-מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי-רָאוּ עֶרְוָתָהּ". החטא הנורא החזיר את ירושלים (לא העיר, כמובן, אלא תושביה ומושליה) לאחור, טימא אותה והוריד אותה מגדולתה: "גַּם-הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר. טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ, וַתֵּרֶד פְּלָאִים, אֵין מְנַחֵם לָהּ".

וכשהכל מתפורר האויב מתחזק ומנצח: "רְאֵה יְהוָה אֶת-עָנְיִי, כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב". לא קשה לגלות שבני-אדם אינם חכמים במיוחד, שאינם לומדים מן הניסיון, ושהם מתכוננים לאסון רק אחרי שהוא מתרחש.

גם היום מדברים ב"יְרוּשָׁלַם" על הסכנה שבשחיתות, על ההתעלמות מ"היום שאחרי", על ההפיכה המשטרית ועל חולשת הצבא והסכנות העתידיות. מדברים ומדברים, ומתעלמים מכך שמדינת ישראל הושחתה כבר מזמן, שאין בה משטר דמוקרטי, שהמנגנונים הממשלתיים ריקים מתוכן ואינם פועלים לטובת האזרחים ושהצבא הפסיד ביום הראשון של המלחמה, ואין לו חיילים ותחמושת למלחמה העתידית.

בעידן השקר (הפייק ניוז) מרבים לדבר על 'אחדות' ועל 'שנאת-חינם' ו'אהבת חינם' בשעה שהמדינה מפורקת לרסיסים, שאין רעיון מרכזי המאחד את אזרחיה מלבד תחזוקת הכיבוש, שהשנאה מרסקת כל אפשרות לתיקון והגזענות והקיצוניות הדתית מבטיחות חורבן.
כבר מזמן אין קשר בין המילים לבין המעשים. בשעה זאת בוכים על החורבן, מקוננים וצמים, ומסביב החורבן הולך ומתעצם ולא ניתן לעצור אותו.

בעידן השקר מסיימים כל שיחה בתקווה לשובם של החטופים, בשעה שהממשלה מפקירה אותם בזדון ואיש לא יוצא לרחובות כדי להפיל את הממשלה ולדאוג להחזרתם.

אין שיר או קינה שיבטאו את הזוועה: "זְכֹר יְהוָה מֶה-הָיָה לָנוּ, הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת-חֶרְפָּתֵנוּ. נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים, בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים. יְתוֹמִים הָיִינוּ אֵין אָב, אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת."

יְתוֹמִים הָיִינוּ, יְתוֹמִים הָיִינוּ, יְתוֹמִים הָיִינוּ, יְתוֹמִים הָיִינוּ, יְתוֹמִים הָיִינוּ
אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת, אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת, אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת, אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת