שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר, החל לכתוב פסקי דין כדן יחידי, למרות שפורמלית הוא בחופשה. כך נוצר מצב, בו בפועל חופשתו של דנציגר באה לידי ביטוי רק בכך שאינו שומע תיקים בצורה פומבית, אך ממלא את כל יתר תפקידיו. בכך ממשיכה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, "לזנב" ביועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין.

דנציגר יצא לחופשה לפני כחמישה חודשים, לפני שנחקר באזהרה על קשריו כעו"ד פרטי עם ראש עיריית בת-ים, שלומי לחיאני, בפרשה שנחשפה ב-News1. המשטרה המליצה לסגור את התיק נגדו מהעדר אשמה, ואילו פרקליט המדינה, משה לדור, המליץ לסגור אותו מהעדר ראיות. את ההחלטה הסופית יקבל וינשטיין, כאשר לנימוק שיתן תהיה משמעות מכרעת לגבי אפשרות שיבתו של דנציגר לכס השיפוט.

ביניש איפשרה תחילה לדנציגר לחתום על פסקי דין בהם ישב כחלק מהרכב, וזאת כדי למנוע עיכובים בפסקי דין דחופים. לאחר מכן החל דנציגר לחתום גם על פסקי דין שניתן היה להמתין עוד זמן מה עם פרסומם, ומאוחר יותר גם החל לכתוב פסקי דין בהם ישב בהרכב. כעת מתברר, שהוא מקבל לטיפולו גם בקשות שגרתיות המוגשות לשופטים תורנים בנושאים שאינם מצריכים דיון בנוכחות הצדדים.

דנציגר נתן השבוע (יום ג', 20.12.11) החלטה בבקשתו של עו"ד דן שפריר לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר קיבל ערעור נגד החלטת בית משפט השלום וקבע ששפריר השתמש לרעה בכספי נאמנות שהופקדו בידיו ופעל תוך חריגה מחובותיו כנאמן. בקשות רשות ערעור אלו מובאות בפני שופטים תורנים, המחליטים האם לבקש את תגובת הצד שכנגד או לדחות אותן על הסף. במקרה זה, הועברה הבקשה לטיפולו של דנציגר, והוא החליט לדחות אותה.

שפריר טען בבקשתו, כי לנוכח חקיקת חוקי היסוד, על בית המשפט העליון לשוב ולעיין בהלכת חניון חיפה משנת 1982. הלכה זו קבעה את הכללים למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, ובמרכזם: על המערער להוכיח שעניינו חורג מד' אמותיו ומעלה סוגיות משפטיות עקרוניות בעלות חשיבות. כפי שמציין דנציגר, סקר שנעשה לפני מספר שנים העלה, כי זוהי ההלכה המצוטטת ביותר בידי בית המשפט העליון, הנוהג לפיה מזה קרוב ל-30 שנה.

טענתו של שפריר הייתה, כי על בית המשפט העליון לשקול גם את הפגיעה בזכויות החוקתיות של המערער בבואו להחליט האם לאפשר גלגול שלישי. דנציגר דחה טענה זו באומרו, כי אין כל סתירה בין עקרונות היסוד החוקתיים לבין הלכת חניון חיפה, המאפשרת ערעור נוסף גם כאשר הפגיעה בזכותו של המערער מגיעה לכדי עיוות דין. הוא מזכיר, כי הנשיא מאיר שמגר קבע כבר באותה הלכה עצמה, שתינתן רשות ערעור כאשר מדובר בשאלות בעלות חשיבות חקיקתית.

לגבי בקשתו של שפריר עצמו אומר דנציגר, כי מדובר למעשה בניסיון לערער על החלטת המחוזי. "הכרה בטענות אלה כמצדיקות מתן רשות ערעור תהפוך את מתן רשות הערעור מחריג לכלל", מוסיף דנציגר. עוד הוא קובע, כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי מעוגנות היטב בחומר הראיות.