על חובת נקיון כפיים מצד מבקש הפטר

בא כוח המערער התמקד בסוגיית תום הלב, שעל יסודו נדחתה הבקשה. לעניין אי-המצאת דוחות החברות שעמן היה המערער קשור, נאמר כי המדובר בחמש חברות שמעורבותו לגביהן נסתיימה שנים רבות בטרם הליכי הכינוס, ולכן אין זה סביר לדרוש הימנו להמציא את מסמכיהן. אשר לנכסי המקרקעין, נטען כי המדובר בשתי דירות קטנות שנרכשו בשם המערער ואשתו דאז בעבור זוג אחר ולא עבורם. על כן, כך נטען, נפלו פגמים בחוות דעת כונס הנכסים הרשמי, בהתייחס למידת תום ליבו של המערער.

מנגד טענת באת-כוח הכונס הרשמי היא, כי עיקר הערעור נסוב על ממצאים עובדתיים. הכנ"ר טען כי מידת תום ליבו של המערער נבדקה בהתייחס לשתי תקופות שונות: תקופת יצירת החובות והתקופה שלאחר הבקשה להכרזה כפושט רגל, ולגבי שתיהן יש השגות על התנהגות המערער. לדעת הכונס חדל המערער מלהמציא מסמכים באשר לשתי תקופות אלו, נמנע מלהזכיר חברות וחובות נוספים אשר נגעו לעניין הנדון, כמו גם נמנע מלדווח על דירותיו. כן שינה המערער גרסתו, ולא עשה מאמצים להשגת מסמכים שנתבקשו הימנו;

סוף דבר - המערער העלים מידע משמעותי מכונס הנכסים הרשמי.

זאת ועוד, המערער לא דיווח על ערבות שחתם לחברה שעה שידע שלא יוכל לפרעה. ולבסוף, יפוי הכוח למכירת הדירות שהיו רשומות על שמו ועל שם גרושתו ניתן לאחר צו הכינוס לנכסי המערער.

מכלול התנהגותו של המערער, טען הכנ"ר, מעידה על חוסר תום לב ועל הסתרת פרטים מהותיים.

• פרשנות תכליתית - בית המשפט בהחלטתו, מנה את שתי התכליות של הליכי הפשט"ר: ראשית, לסייע לנושים שדרכם בהוצאה לפועל לא צלחה, לרכז את נכסי החייב, וזאת בכדי להביא למכירתם, כאמצעי לתשלום החובות; "עם זאת, מיועדים הליכי פשיטת הרגל גם לשרת את האינטרסים של החייב חדל הפירעון. חייב כזה, הנרדף על-ידי נושיו בלשכת ההוצאה לפועל, עשוי להיקלע, לפעמים שלא בטובתו, למצבים המקשים עליו לתפקד, וקיים אינטרס חברתי לאפשר לו, בנסיבות מתאימות, לחזור לפעילות כלכלית נורמלית, תוך שמיטת חובותיו, במלואם או בחלקם, בתנאים או ללא תנאי" (שלמה לוין ואשר גרוניס גרוניס, פשיטת רגל מה' 2 תשס"א-2000, סעיף 1 בעמ' 24. ראו גם רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2) 810, 814).

• חובת תום הלב - לדעת בית המשפט, עניין שכיח הוא, שחייבים מבקשים להכריזם כפושטי רגל, כדי להשתחרר מנטל חובותיהם על-ידי שמיטת כול או חלק ניכר מהם, ולפתוח פתח להפטר בעתיד. אלא שמתן אפשרות לפשיטת רגל הוא מטבעו חסד, בעל היבטים חברתיים ואנושיים. פשיטת רגל משמעה השתחררות מחובות כלפי הזולת, ומאחורי כל הכרעה בה עומד דילול, העשוי להיות עצום, בחובות הללו. הנושים עומדים לאבד את כספם או חלק גדול הימנו, ולאו מילתא זוטרתא היא, ומטיל הדבר אחריות רבה על כונס הנכסים הרשמי בקביעת עמדתו ועל בית המשפט בהכרעתו. על כן אך טבעי הוא שבבואו לבחון את התמונה בכללותה יידרש בית המשפט כדבעי לעניין תום הלב. בית המשפט קבע בהחלטתו, כי בהיות הליך פשיטת הרגל הליך של "חסד המחוקק", יש לדקדק בעניין חובות הגילוי ככל משפטן וחוקתן.

• נפקות חובת תום הלב - אין המידע הנמסר לכונס הנכסים הרשמי בחינת "תוכנית כבקשתך"; גם לא לחייב לשפוט מה ימסור לכונס הרשמי ומה ינצור; התמונה הניתנת לכונס צריכה להיות מלאה, ובמקרה שמסופק החייב באשר לחומר פלוני, יכריע לכיוון מסירתו. זו משמעות חובת תום הלב בהקשר זה.

• אי גילוי כהיעדר תום לב - הצטברות מחדלי המערער במקרה דנן, מגבשת את חוסר תום הלב ומטה את הכף. כך לעניין אי המצאת מסמכים חשובים, כך לעניין מתן הערבות שידע כי לא יוכל לעמוד בה, כך לעניין אי ציון העובדה שבניו היו בעלי החברה בה הועסק. כל אלה מעידים על חוסר תום לבו של החייב, שלא מצדיק את חסד ההכרזה על פשיטת רגל.

- ע"א 7113/06, אביגדור ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי
- עו"ד יניב ערבה למערער; עו"ד הילה שלום למשיב