דני דנקנר אומר כי חתם על הפרוטוקולים של דירקטוריון תעשיות מלח תוך הסתמכות על אנשי המקצוע שהכינו אותם. בכך הסביר דנקנר (יום ה', 24.10.13) את התסבוכת סביב פרוטוקול הישיבה מסוף 2002, בו לטענתו אושר התשלום ללוביסטים ולמאכערים - אך סעיף זה נכנס לפרוטוקול רק מאוחר יותר.
התובעת, עו"ד אביבה חפץ-נוימן, טענה שלא ייתכן שדנקנר לא זכר את אישור הדירקטוריון, משום שהוא טיפל בנושא אישית ובדחיפות, ולכן האמת היא שכלל לא היה דיון. דנקנר השיב, כי היה דיון והוא תמיד חתם לאחר שיש אישור של עובד עליו הוא סומך. הוא שב ואמר כי לא היה מעורב בהתכתבויות סביב הפרוטוקול והנוסחים השונים שלו.
לדברי דנקנר, הוא גם לא עסק בזימונים לישיבות ובסדר היום שלהן, ובכך הסביר את העדרו של נושא התשלומים מסדר היום של אותה ישיבה. הוא גם לא העביר חומר רקע בנושא לידיעת הדירקטורים, למרות שהיה היחיד שעסק בקידום עסקת הקרקעות. דנקנר השיב, כי מדובר באישור תקציב של חצי מיליון דולר, ולשם כך אין צורך בחומר רקע. השופט
דוד רוזן: "ואם ישאלו אותך מי הלוביסט ותגיד 'רבין', תצטרך להתחיל לפרט. לטענת התביעה, כל זה מוכיח שהכל פברוק אחד גדול". דנקנר: "היא אומרת שאני והמנכ"ל והמזכירה שלי ורואה החשבון ומזכירת החברה - כולנו זייפנו את הפרוטוקול".
עוד 100,000 דולר
חפץ-נוימן שאלה מדוע לא דיווח דנקנר לדירקטוריון בצורה פרטנית על העסקתו של רבין ועל הסכום ששולם לו, והוא השיב שלא מסר דיווח כזה לגבי איש מן הלוביסטים והמאכערים. הוא אמר שאינו זוכר האם הסביר לדירקטוריון כיצד נקבע הסכום שישולם לרבין.
חפץ-נוימן הראתה, כי חברת ש.א.ד של
שמואל דכנר הוציאה לתעשיות מלח חשבונית על 100,000 דולר שמעבר לסכום שלדבריו נקבע עם רבין (1.1 מיליון שקל), וכי דנקנר סירב לשוחח עליה עם דכנר. דנקנר השיב, כי לא ידע על חשבונית זו והיא לא שולמה.
חפץ-נוימן עברה להעסקתו של רו"ח שלומי בן-עמרה, דודו של רבין, אשר קיבל 100,000 דולר - ואשר לטענת המדינה היה כסות להעברת כספים לרבין. היא טענה, כי הגירסה לפיה בן-עמרה פעל מול בכירים בליכוד, היא גירסה כבושה שנולדה רק בבית המשפט, ושאלה אלו פעולות בדיוק ביצע. דנקנר השיב, כי אינו יכול למסור פרטים, שכן רבין הוא שהפעיל אותו. דנקנר אישר תשלומים לבן-עמרה לפני פגישתם היחידה ביוני 2004, ולטענת התביעה גם זו הוכחה לכך שבן-עמרה הוא צינור בלבד. דנקנר השיב, שאין כל קשר בין התשלומים לרבין ולבן-עמרה.
התביעה הגישה חוות דעת פנימית של עו"ד אורית סון, שבדקה את ההסכם עם תעשיוח מלח, ואשר נתפסה במשרדה של החברה. דנקנר הגיב בכעס ואמר שאין זה נוגע אליו, משום שהוא עצמו ישב בבנק הפועלים.
"השם היחיד - אפרתי"
בסיום עדותו של דנקנר, שב רוזן וביקש להבין מדוע הוא שכר את רבין ושילם לו למעלה ממיליון שקל: "תסביר לי מה זה קשרים במינהל". דנקנר השיב: "אני צריך 'חתול רחוב' שיודע להיכנס ולצאת במינהל". רוזן: "רבין לא הציג שום שם למעט אפרתי, גם אתה לא יודע להגיד שום שם חוץ מאפרתי. אתה אומר שתשלם לרבין כי הוא שווה אפרתי".
דנקנר: "אני לא יודע איזה אנשים אחרים יש לו. הוא אמר שיש לו קשרים רבים נוספים בתוך המינהל. אני צריך מישהו שיודע להסתובב בין הרגליים ולנדנד. אני עובד איתו שנה ורבע, אני לא משלם לו, אני בודק. אני רואה שאני מקבל אינפורמציות ונותן לו משהו קטן על החשבון. שמתי לו אבן דרך: אישור מועצת מקרקעי ישראל. הוא פועל בשעות הכי קריטיות".
רוזן: "כל האישים האלה וכל המידע הזה לא יושבים אצלי טוב, כי בעצמך אמרת שאין לך קושי להיפגש עם שרים וחברי כנסת. אם אתה היית מזמין את הגורמים הפוליטיים שרבין חיבר לך, הם היו באים למשרדך בריצה קלה". דנקנר: "העניין הוא לא קביעת הפגישה, אלא להביא את האינפורמציה לפניה ולהתכונן לקראתה".
רוזן: "ההתנגדות של הקרן הקיימת לעסקה היא כזה סוד, שיסתירו את זה ממך? לא ידעת מה העמדה של מחצית מחברי המועצה? באמת! אתה ידעת שהקרן הקיימת מתנגדת עוד לפני שרבין למד מה זה הקרן הקיימת. אתה רוצה שאני אקנה את זה. יש לי יותר מדי כבוד כלפיך בשביל שאאמץ את הדברים". דנקנר: "ההחלטה הזו של הקרן הקיימת הגיעה ברגע האחרון ושונתה ברגע האחרון".
דנקנר הוסיף: "כל מי שקרוב לאפרתי, הדלת נפתחת לו בצורה יותר קלה במינהל". רוזן: "זה נכון כשמישהו רוצה לעשות תוכנית על איזשהו מגרש. בנושא שלך מעורבים הדרגים הבכירים ביותר". דנקנר: "צריך להזיז דברים. אנחנו רואים שאחרי 16 שנים, ההסכם שהמדינה ביקשה מאיתנו עוד לא נחתם".
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
