מהנדס העיר ירושלים לשעבר,
אורי שטרית, ספג את העונש החמור ביותר במשפט
הולילנד: שבע שנות מאסר בפועל. השופט
דוד רוזן אומר (יום ג', 13.5.14), כי שטרית "נטל מאות אלפי שקלים שהוזרמו לכיסו למען פעילותו לטובת היזמים, שביקשו לקדם ענייניהם בפרויקט ובכך לסייע לנוחותם ועושרם". שטרית "נטל כספי השוחד מתוך מניע אחד ויחיד, והוא - רדיפת בצע כסף".
רוזן מציין, כי לא הוכח הנזק שנגרם לציבור ומידת סטייתו של שטרית מן השורה בגין כספי השוחד שקיבל. לצד זאת הוא אומר, כי קבלת השוחד נושאת במקרה זה גוון חמור במיוחד, משום שנתלוותה אליה עבירת
הלבנת הון בדמות הפקדת הכסף בחשבון הבנק של משרד שטרית, ובשל העובדה שהוא הוציא חשבוניות כוזבות כדי להסוות כספים אלו.
"נאשם 7 נפגע בצורה משמעותית ביותר בגין החקירה והמשפט בעקבותיה", אומר רוזן. "נאשם 7 איבד במידה רבה את עולמו. ממהנדס מצליח ומוצלח, בעל משרד אדריכלים, ניצב הוא כמי שחומה חוצצת בינו לבין גופים ציבוריים המנועים מלהעסיקו ולהשתמש בשירותיו המקצועיים וביכולותיו הבולטות". עוד ציין, כי שטרית החזיר ל
שמואל דכנר 350,000 שקל.
יד ימינו של דכנר
בהתייחסו ל
מאיר רבין, אומר רוזן כי הוא היה יד ימינו ואיש סודו של דכנר. "לאורך כל התקופה פעלו עד המדינה ונאשם 5 בשיתוף פעולה מלא, כמקשה אחת. השניים איתרו ה'מטרות', דהיינו עובדי הציבור הניצבים בצומת ההחלטות והתערבותם הייתה דרושה לקידום הפרויקט. השניים קבעו את סכומי השוחד לכל 'יעד' ו'יעד' והעבירו הסכומים בדרכים שונות ליעדים שסומנו על ידם.
"נאשם 5 פעל לצידו של עד המדינה וסייע לו במימוש פעולותיו ה'שיחודיות' בדרך של פריטת שיקים בסכומים של מיליוני שקלים והעברת כספי השוחד בדרך של מזומנים ובאמצעים אחרים. בהמשך הדרך, למד נאשם 5 לפעול ב'שטח זה' בצורה עצמאית, כשעד המדינה לצידו, כמסייע בהענקת 'גב לוגיסטי'". דכנר היה מחולל הפשיעה בתיק, ורבין היה יד ימינו ומי שפעל עימו בתכנון ובביצוע עסקות השחיתות והשוחד, קובע רוזן.
"נאשם 5 שחה במדמנת השוחד כשחיין מיומן שכל תנועה מתנועותיו מדויקת ומכוונת לקידום מטרתו - 'רכישת' עובדי ציבור לצורך גריפת כספים קלים ונוחים לו ולשולחיו", נאמר בגזר הדין. רבין ניצל את קרבתו המשפחתית ל
יעקב אפרתי כמנוף משחית ומרקיב במינהל מקרקעי ישראל, וניצל את חביבותו ומכלול קשריו המושחתים כדי לקדם את פעילותו העבריינית של דכנר.
לצד כל אלו הזכיר רוזן, כי אפרתי זוכה מחמת הספק, וכי לא הוכח שפעילותו הובילה לסטייה מן השורה. כמו-כן, לא הוכח כמה מן הכסף שקיבל אכן הועבר לעובדי ציבור וכמה נותר בכיסו. עוד הזכיר, כי בסופו של יום לא יצא דבר מהשוחד בנוגע לתעשיות מלח, שכן הפרשת הקרקעות לא יצאה לפועל.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
